סרט אנימה על חייו של החטוף: ריאיון עם אימו של גיא גלבוע דלאל ויוצר הסרט
(צילום: מיקי שמידט)
בנייני האומה בירושלים התמלאו אתמול (ראשון) באלפי אוהבי אנימה ותרבות יפנית. בין האיפור המורכב ושלל התחפושות הצבעוניות, הטורנירים וההרצאות, התרחש רגע מיוחד שהפך את כנס ההארוקון השנתי למשהו גדול יותר מסתם חגיגת תרבות. בבכורה עולמית, הוקרן סרט אנימה קצר המספר את סיפורו של גיא גלבוע דלאל, שנחטף ממסיבת הנובה והוא אחד מ-24 החטופים החיים שמוחזקים בשבי בעזה כבר 528 ימים.
הסרט, ביוזמה והפקה של האנימטורים ירדן בר וחן חייפיץ, לא רק שומר את סיפורו של גיא ושל יתר החטופים בעזה בתודעת הקהילה, אלא גם מחבר בין אהבתו העזה לתרבות היפנית ולסרטי האנימה - לבין המצב המחריד והבלתי נתפס שבו הוא מוחזק מזה כמעט שנה וחצי.
רכש כרטיס טיסה ליפן - ונחטף
בתום ההקרנה המרגשת, עלה לבמה אחיו הבכור של גיא - גל גלבוע דלאל - והתקבל בתשואות רמות. גל סיפר לקהל על החיבור העמוק של אחיו לתרבות היפנית, והביע תקווה שבשנה הבאה גיא עצמו יוכל להשתתף בכנס כאורח.
הקשר בין גיא לתרבות היפנית החל בהשפעתו של האח, אך מהר מאוד הפך לאהבה גדולה. "גיא למד יפנית", מספרת מירב גלבוע דלאל, אמו של גיא, בריאיון לאולפן ynet. "היה לו כרטיס טיסה ליפן ביד".
מה משך כל כך את גיא לתרבות הזו, שלא דומה בכלל לתרבות הישראלית?
מירב: "האמת היא שדיברנו על זה לא מעט. לי לא היה חיבור ליפן, ועניין אותי להבין מה הקטע שלו עם התרבות הזאת שהוא כל כך מתחבר אליה. תוך כדי השיחות שלנו הבנתי שסרטי האנימה הם מלאי רגש, וגיא נתפס לסרטים מהסוג הזה. בהמשך, כשהוא נחשף להיבטים נוספים בתרבות הזאת, הוא התחיל להתחבר גם לפריחת הדובדבן היפנית, ובאופן כללי לכל מה שקשור ליפן.
"גייאגו שלי, כשהוא מתחיל להתעניין במשהו - הוא הולך איתו רחוק", היא מוסיפה בגעגוע. "מאז שהיה ילד הוא היה משקיען, אף פעם לא הסכים להתפשר או להסתפק רק בחלק, וזו גם הסיבה שהוא רצה לטוס ליפן - כדי ללמוד אותה ברצינות, מא' עד ת'".
בין מציאות לפנטזיה
המפגש בין המשפחה ליוצרי הסרט התרחש בכנס ההארוקון הקודם. "הייתי בכנס בשנה שעברה", מספר בר, יוזם ויוצר הסרט והבעלים של סטודיו "פיקסל". "המשפחה עלתה על הבמה וסיפרה על האהבה של גיא לתרבות היפנית, במיוחד לסרטי האנימה. באותו רגע אמרתי לעצמי: 'אני הולך להשיג את המספר שלהם, ואני הולך לפנות אליהם ולהגיד להם שאני רוצה לעשות סרט אנימה על גיא'".
איך מתרגמים סיפור טרגי כל כך לפורמט של אנימה, שלרוב מזוהה עם עולמות דמיוניים וצבעוניים?
בר: "זה באמת היה אתגר לא קל. בהתחלה הייתה לי מחשבה להפוך את הסרט למשהו קצת יותר פנטסטי, דמיוני. אבל ברגע שחן, הבמאית של הסרט, ואני נפגשנו עם המשפחה ושמענו מהם את הביוגרפיה של גיא, הבנו שהסרט ישלב בין מציאות לפנטזיה.
8 צפייה בגלריה
"מקווים שהוא מדמיין את הרגע שבו הוא ייצא משם ויחזור להיות אדם חופשי"
(צילום: מתוך הסרט )
הסרט מחולק לשני חלקים ברורים. "החצי הראשון עוסק בגיא ובמי שהוא היה עד שנחטף", מסביר בר, "והחצי השני הוא דמיוני יותר, כי אנחנו לא באמת יודעים מה הוא עובר בשבי. אנחנו רוצים לשער שגיא משתמש בחוסן ובחיוביות שהוא ספג מעולמות האנימה, כדי לעזור לעצמו לשרוד את השהייה במקום הבלתי אפשרי הזה, בלשון המעטה".
ומה קורה בסיום הסרט, בחלק הפנטסטי יותר כפי שהגדרת אותו?
"זה החלק שבו גיא מדמיין את החופש שלו, את הרגע שבו הוא משתחרר מהשבי. ניסינו להציג את הרגע הזה כמו שכולנו מדמיינים אותו, ואנחנו רוצים להאמין שגם גיא מדמיין את הרגע שבו הוא ייצא משם ויחזור להיות אדם חופשי".
"הילד שלי נמק בעזה"
דמותו של גיא נחרטה בתודעה הציבורית גם מהסרטון המצמרר שבו נראה יחד עם אביתר דוד, חברו מילדות שנחטף יחד עמו, מגיעים ל"טקס השחרור" המחליא שארגנו מחבלי חמאס עבור חבריהם החטופים.
הסרטון הציני והאכזרי שפורסם על ידי חמאס ברשתות החברתיות, תיעד את הרגע הקשה שבו נאלצו גיא ואביתר לצפות בחבריהם משתחררים, בזמן שהם עצמם הוחזרו למנהרות החשוכות והצרות, ללא אוכל, מים או אוויר, למרות שככל הנראה הובטח להם שגם הם ישוחררו.
"ההתרגשות תהיה אפילו גדולה יותר כשגיא יחזור ויצפה בסרט בעצמו", אומרת מירב בתקווה. "אני כבר מחכה לרגע הזה, זה יהיה רגע של שיא עבורנו".
את יכולה לשער מה תהיה תגובתו כשיצפה בסרט?
"אני חושבת שזה יעשה לו ממש טוב, במיוחד בגלל שהסוף יהיה טוב - גם בסרט וגם במציאות".
לצד ההתרגשות והתקווה שמביא עמו סרט האנימה, המצב המדיני ממשיך להעיב על משפחות החטופים.
כשמירב נשאלת על תחושותיה נוכח הדיווחים האחרונים על המשא ומתן התקוע ועל המתחים הפוליטיים, היא לא מסתירה את התסכול: "המצב הנוכחי של חוסר ההתקדמות במשא ומתן הוא פשוט בלתי נסבל עבורי, התקיעות הזאת במקום ממש משגעת אותי. זה מזכיר לי את מה שקרה ברפיח, כשבמשך שלושה חודשים לא נעשה דבר".
קולה רועד מעט כשהיא מוסיפה: "הילד שלי ושאר החטופים נמקים בשבי בעזה, פשוט נמקים שם. אז מה שאני מרגישה ומה שהייתי רוצה שיקרה עכשיו זה שהמדינה תלך לעסקה כוללת ותחזיר את כל החטופים הביתה, כי לכולם מגיע לחזור הביתה".
בתום ההקרנה, לקול תשואות הקהל ומחיאות כפיים סוערות, ניגשו רבים מהנוכחים באולם אל בני משפחת גלבוע דלל, וביקשו לחזקם. הסיפור של גיא, עם כרטיס הטיסה ליפן שכבר היה מוכן בידיו, ימשיך ללוות את קהילת הישראלים חובבי סרטי האנימה - עד שישוב הביתה, ויוכל לממש את חלומו לראות את פריחת הדובדבן ביפן.
