בשיתוף הפדרציה היהודית של ניו יורק ומשרד הביטחון
הנח"ל חוזר לגבולות - נחל עוז
(צילום: ירון שרון, כתבת: מור גורן גבאי)
"אתה רואה את הגדר במרחק 600 מטר ממך", אומרת אילת פורקוש כשהיא מתארת את הרגע הראשון שבו הגיעה נחל עוז והבינה כמה קרוב היא נמצאת לרצועת עזה. פורקוש, בת 17 וחצי מאבן יהודה, הגיעה לכאן כחלק מגרעין נח"ל של שכבת "תקומה" - קבוצה של עשרות בני נוער שבחרו לעשות שנת שירות דווקא בקיבוץ עוטף עזה שנפגע בטבח.
בעוד נחל עוז מתכונן לקראת השיבה הדרגתית של תושביו - עם פתיחה מחדש של כביש 25 והסרת חומות ההגנה שהוצבו אחרי הטבח - מגיעים לכאן צעירים שבחרו לקחת חלק בכתיבת הפרק החדש בסיפור של הקיבוץ. "בתחילת י״ב חיפשתי מכינות ושנות שירות בכל הארץ", מספרת פורקוש. "התקבלתי למכינה, התקבלתי גם לשנות שירות, אבל הבנתי שזה לא מה שאני מחפשת". הדרך שלה הובילה אותה לגרעין הנח"ל המתחדש במסגרת פרויקט "הנח"ל חוזר לגבולות".
אדר איזמירלי, בן 18 מניר דוד, בחר להגיע לגרעין הנח"ל המתחדש בעקבות הסיפור המשפחתי. "גם הסבים שלי היו בנח"ל", הוא מסביר, אבל הבחירה שלו הגיעה בעקבות שבעה באוקטובר. "אחרי האסון פתאום לא הרגיש שיש מריבות בתוך המדינה, כולם באו רק לעזור ולהתנדב ולתת יד איפה שצריך", הוא מתאר. "רציתי גם לעזור - וזאת הדרך שלי".
4 צפייה בגלריה
"רציתי גם לעזור - וזאת הדרך שלי", אדר איזמירלי, חניך בגרעין נח"ל, שכבת תקומה
(מתוך הכתבה)
המסלול החדש הוא פרויקט משותף של הסתדרות החלוצה - הכוללת את תנועות דרור-ישראל, הנוער העובד והלומד, המחנות העולים, השומר הצעיר ותנועת תרבות, ביחד עם התנועה הקיבוצית ובתמיכת הפדרציות לוס אנג'לס, פילדלפיה, פדרציית ניו יורק וקרן הביתה. שינוי מסלול הנח"ל למודל החדש הוקם בתמיכת האגף הבטחוני-חברתי במשרד הביטחון. איציק שמולי שעומד בראש הפדרציה היהודית של ניו יורק בישראל קידם את התמיכה המשמעותית מצידם במסלול החדש.
"מ-99 אחוז גן עדן - לגיהינום"
נחל עוז, שהוקם ב-1951 כהיאחזות הנח"ל הראשונה בישראל, נמצא כעת בתהליך שיקום מורכב. "לפני 7 באוקטובר אמרנו על נחל עוז שהוא 99 אחוז גן עדן ואחוז אחד של גיהינום ובסוף זה התהפך", מספר יו"ר הקיבוץ אילן מורג. ב-7 באוקטובר 2023, ביום שהיה אמור להיות יום חגיגות ל-70 שנה להקמת הקיבוץ, נרצחו 15 תושבים ו-8 נוספים נחטפו, ביניהם עמרי מירן שעדיין נמצא בשבי.
כיום, כמעט שנתיים לאחר הטבח, הקיבוץ עדיין נראה כמו "אתר בנייה אחד גדול", כפי שמתאר גלעד ירכי, חניך נוסף בגרעין. ירכי, שמגיע מהצפון, מסביר את המוטיבציה שלו: "הרבה חברים שלי היו מפונים וראיתי קיבוצים שאני מכיר שהקהילות שלהם התפרקו, אז אני מבין את החשיבות של לאחד את הקהילות האלה ולהחזיר אותן הביתה".
4 צפייה בגלריה
"אני מבין את החשיבות של לאחד את הקהילות", גלעד ירכי, חניך בגרעין נח"ל, שכבת תקומה
(מתוך הכתבה)
הקשר בין נחל עוז לפרויקט "הנח"ל חוזר לגבולות" התחיל בשלב מוקדם של המלחמה. "כשדיברנו וחשבנו מה צריך לעשות בקיבוץ כדי להחיות אותו, אז אמרנו זה הזמן להחיות את גרעיני הנח״ל שהיו פעם", מספר מורג.
בין חזון למציאות
החיים בנחל עוז מעמתים את החניכים עם המציאות הקשה של החיים בגבול. הם שומעים פיצוצים וחיים תחת איום מתמיד, אבל זה בדיוק מה שמחזק את הביטחון שלהם שהם נמצאים במקום הנכון. עבור איזמירלי הבחירה לבוא לכאן קשורה גם לחוויה הקהילתית. "זה לתת שנה שאתה גר עם החברים ואתם עובדים ועושים הכל ביחד", הוא מסביר.
פורקוש רואה במלחמה נקודת מפנה שהבהירה לה את החשיבות של החיים בגבול. עבורה, הבחירה להגיע לנחל עוז לא נובעת רק מרגש אלא מהבנה עמוקה יותר. "הצורך הוא מטורף בכל מקום", היא אומרת, ומתארת את המציאות בה הם חיים: פיצוצים קבועים, אזעקות שכיחות, והתמודדות יומיומית עם חיים בצל המלחמה. אבל דווקא החוויה הזאת משכנעת אותה שהיא במקום הנכון.
בזמן שהצעירים רואים בקושי הזה משמעות ומטרה, משפחות רבות מתמודדות עם שיקולים אחרים לחלוטין. כ-45 משפחות מנחל עוז בחרו להאריך את תקופת הפינוי, כשהן מסבירות: "ההתחדשות של הלחימה מחייבת אותנו להביט למציאות בעיניים, ילדינו לא צריכים לחיות באזור מלחמה". הניגוד הזה - בין הצעירים שרצים אל הגבול לבין המשפחות שנמנעות מלחזור אליו - מדגיש את המורכבות של תהליך השיקום.
"חבר׳ה שנותנים תקווה"
למרות המורכבות, יו"ר הקיבוץ אילן מורג רואה בחניכים הצעירים תקווה לעתיד. "החבר׳ה הצעירים האלה מגיעים עם המון להט בעיניים שלהם, עם המון רצון - אלה חבר׳ה שנותנים תקווה", הוא אומר. המטרה, לדבריו, פשוטה: "בסוף אנחנו רוצים לראות פה יישוב נורמלי, שאנשים קמים בבוקר ויש שקט, והולכים לגנים ומביאים את הילדים, ואחרי צהריים הילדים משחקים במגרש ובקיץ הבריכה פתוחה. שעמרי יחזור הביתה".
החניכים עובדים בתחומים שונים - שיקום פיזי של הקיבוץ, עבודה חקלאית, ופעילות עם בני הנוער המקומיים. איזמירלי מסביר את תחושותיו: "זה מחמם את הלב לבוא לקיבוץ, לעבוד ולתת מעצמי וממה שלמדתי בבית. תחושת השליחות היא מאוד גדולה".
בזמן שמנהלת תקומה מקדמת תוכניות שיקום בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, החניכים הצעירים מייצגים מקור תקווה אחר. הם מביאים איתם לא רק כוח עבודה, אלא גם אנרגיה ואמונה בעתיד. פורקוש רואה את המצב בפרספקטיבה רחבה יותר: "אני חושבת שכרגע בקיבוצים צריך הרבה עזרה כי הם מאוד פגועים. השיקום ייקח עוד הרבה זמן". למי שמתלבט אם להצטרף לגרעין הנח"ל, היא אומרת: "יש צורך אדיר עכשיו - לכו לקיבוצים ותראו בעיניים שלכם".
השילוב בין ההיסטוריה של נחל עוז כהיאחזות הנח"ל הראשונה לבין המציאות הנוכחית מראה את המעגליות בסיפור של הקיבוץ. אותם ערכים שהניעו את המקימים הראשונים ב-1951 מניעים היום את החניכים הצעירים - הצורך להיות בגבול, לבנות ולהגן על הבית הישראלי, גם כשהמחיר כבד וההתמודדויות רבות.
בשיתוף הפדרציה היהודית של ניו יורק ומשרד הביטחון
