הוא הגיע לישראל בגיל צעיר, התייתם מאמו בגיל עשר, והוכר כקטין נזקק על ידי המדינה. היום, בגיל 21, ואדים קים נלחם על זכותו הבסיסית לחיים נורמליים בארץ היחידה שהוא מכיר.
למרות המלצות חד-משמעיות של כל הגורמים המקצועיים - המדינה מתעקשת להותיר אותו בלי מעמד. "אני חי כאן, אבל המדינה מתעקשת לא לראות אותי", הוא אומר בכאב.
ואדים נולד ברוסיה בשנת 2003. בגיל שש, בשנת 2009, הגיע לישראל עם אמו ואחותו כתייר והצטרף לסבתו, טטיאנה מירקין, שעלתה ארצה בשנת 2002 כעולה מוכרת וקיבלה אזרחות ישראלית.
אמו של ואדים החלה בהליכים להסדרת מעמדה ומעמד ילדיה, אך במהלך תהליך זה, טבעה למוות בים. בעקבות הטרגדיה, סבתו הגישה בקשת אפוטרופסות, והוא הוכר כקטין נזקק על ידי הרשויות.
ואדים לא יכול לשרת בצבא - למרות שהביע יותר מפעם אחת את רצונו להתגייס. הוא גם לא יכול לפתוח חשבון בנק, מוגבל באפשרויות התעסוקה ולא זכאי לביטוח בריאות. מנגד, הוא משלם מיסים, עובד קשה, ומהיום שבו עלה ארצה יחד עם אימו - מעולם לא עזב את המדינה
ואדים ואחותו גדלו בישראל, אך בעוד אחותו הצליחה להסדיר את מעמדה ולקבל אזרחות ישראלית, ואדים נותר חסר מעמד קבוע. אחייניותיו, שנולדו בישראל, מחזיקות באזרחות ישראלית מלאה.
המשפחה נטמעה בקהילה והפכה לחלק בלתי נפרד מהמרקם הישראלי, אך ואדים נותר ללא יכולת להסדיר את עתידו בארץ היחידה שבה גדל והתחנך מאז היה ילד צעיר.
טרגדיה אישית ובירוקרטיה אטומה
השלווה המתפתחת של חייו החדשים בישראל נקטעה באחת, כשבגיל עשר חווה ואדים אובדן בלתי נתפס - אמו טבעה למוות לנגד עיניו. אביו מעולם לא היה בתמונה.
בעקבות הטרגדיה שחווה והעובדה שנותר יתום משני הוריו בגיל צעיר, המדינה הכירה בו כקטין נזקק, והעבירה את האפוטרופסות עליו לסבתו.
בשנת 2023, הוועדה הבינמשרדית למעמד אזרחי מטעמים הומניטריים, המליצה פה אחד - תנו לואדים תושבות קבע. לא הייתה מחלוקת: משרד הרווחה, משרד המשפטים, רשות האוכלוסין - כולם תמכו בהמלצה.
תומר ורשה ואסף וייצן, עורכי דינו של ואדים, מזהירים: "זו לא רק רשלנות, זו שיטה. רשות האוכלוסין למדה שהיא יכולה להפר פסקי דין ולא יקרה לה כלום. זה מדרון חלקלק מסוכן"
אבל אז, בהחלטה חדה וקרה שהתקבלה ב-27 במאי 2023, מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, אייל סיסו, דחה את הבקשה, והעניק לואדים רק אשרת עבודה זמנית מסוג ב/1.
בהחלטתו נכתב: "החלטתי היא לדחות את המלצת הוועדה, ולהותיר את ההסדרה שניתנה לו עד כה - אשרת ב/1. מדובר במקרה לא קל, אך לא כזה המצדיק מעמד קבע במדינה".
סיסו, לא נימק מדוע פסל את כל חוות הדעת המקצועיות. הוא לא הסביר איך ילד שגדל כאן ושהוכר כקטין נזקק שאין לו מדינה אחרת - אינו זכאי למעמד.
התעלמות מפסק הדין והתשה מכוונת
בספטמבר 2024, בית הדין לעררים בירושלים קבע בפסק דין כי על רשות האוכלוסין לנמק את החלטתה, ולבחון מחדש את בקשתו של ואדים - עד תאריך 1 בדצמבר באותה שנה. רשות האוכלוסין התעלמה, לא הגיבה, לא ביקשה ארכה, לא הסבירה - פשוט שתקה.
כשמשרד עו"ד ורשה וייצן פנה שוב לבית הדין, הוא הפנה אותם להגשת ערר נוסף - הליך מיותר, יקר ומתיש, שנותן בונוס לבירוקרטיה: עוד זמן, עוד סחבת, עוד שנים שבהן אפשר למשוך את הסבל בלי לשלם מחיר.
3 צפייה בגלריה
ואדים עם אחותו ומשפחתה, שמעמדה ומעמד בנותיה הוסדר לפני זמן רב. "המדינה הפקירה אותי"
(צילום: אוסף פרטי)
בינתיים, ואדים לא יכול לשרת בצבא - למרות שהביע יותר מפעם אחת את רצונו להתגייס. הוא גם לא יכול לפתוח חשבון בנק, מוגבל באפשרויות התעסוקה ולא זכאי לביטוח בריאות. מנגד, הוא משלם מיסים, עובד קשה, ומהיום שבו עלה ארצה יחד עם אימו, כשהיה ילד צעיר, מעולם לא עזב את המדינה - ולמרות זאת הוא חסר זכויות בסיסיות.
"המדינה פשוט הפקירה אותי", הוא אומר בתסכול עמוק. "אני לא מבקש טובות. רק להיות שווה לאחרים".
תומר ורשה ואסף וייצן, עורכי דינו, מזהירים: "זו לא רק רשלנות, זו שיטה. רשות האוכלוסין למדה שהיא יכולה להפר פסקי דין ולא יקרה לה כלום. זה מדרון חלקלק מסוכן".
"כמה זמן עוד יעבור שמישהו יראה אותי?"
המצב של ואדים יוצר קרע בתוך משפחה שלמה שזולת בן אחד - כולה ישראלית. הפער בין מעמדו לבין מעמדם של שאר בני משפחתו מעורר כאב עמוק, במיוחד אצל סבתו שגידלה אותו.
"איך ייתכן שרק הוא נשאר מחוץ למעגל?", שואלת סבתו, טטיאנה, בדמעות. "הוא הילד שגידלתי. הוא הנכד שלי. הוא ישראלי בכל דבר ועניין, אבל המדינה מתעקשת לא להכיר בו".
"אני לא שואל אם מגיע לי", אומר ואדים בכאב, "אני רק שואל - כמה זמן עוד אני צריך לחכות כדי שיראו אותי?".
ברשות האוכלוסין וההגירה ציינו כי תגובת מנכ"ל הרשות מדברת בעד עצמה, ואת המשך ההתנהלות בעניינו של ואדים יקיימו בערכאות המשפטיות.
