בעוד שהעולם מדבר על ישראל בעיקר בהקשר של המלחמה, שלושה מיזמים ישראליים פורצי דרך בתחום בריאות הנפש, מייצאים חדשנות טיפולית ישראלית אל מטה האו"ם בניו יורק.
המיזמים, שצמחו מתוך מציאות בלתי אפשרית, מציגים בפני הקהילה הבינלאומית כיצד דווקא מתוך הכאב - צמחה חדשנות טיפולית שעשויה לשנות חיים ברחבי העולם.
הכנס, שנערך היום (שני) בשעה 21:30 שעון ישראל, הוא יוזמה של המשלחת הישראלית לאו"ם בראשות השגריר דני דנון, בו נחשפו שיטות טיפול ייחודיות וחדשניות שפותחו בישראל בעקבות המלחמה.
דיפלומטים, נציגי סוכנויות האו"ם ואנשי מקצוע מרחבי העולם נחשפו למיזמים "התערבות חיבוקי", "לב בטוח" ו"סטודיו בטוח" - שלוש נקודות אור בתוך החשכה.
"'חיבוקי' היא שפה בינלאומית"
"גם בזמן פינוי היישובים בעוטף ב-7 באוקטובר, נראו מראות מרגשים. לדוגמה, של ילדה שסירבה להתפנות מהבית עד שלא יביאו אליה את 'חיבוקי', ורק אז היא הסכימה להתפנות", מספר ד"ר שי חן גל, הפסיכולוג הראשי של עמותת ת.ל.ם.
בובת הכלב הרכה עם העיניים העצובות והידיים הארוכות, שפותחה במקור במלחמת לבנון השנייה, הפכה לאחד הכלים האפקטיביים ביותר בטיפול בילדים נפגעי טראומה. "אנחנו הופכים את הקערה על פיה", מסביר ד"ר חן גל בהתלהבות. "במקום שמישהו יטפל בילד, הילד הופך למטפל של 'חיבוקי'. זה מעצים אותו ומחזיר לו שליטה".
מאז פרוץ המלחמה, העמותה חילקה יותר מ-20 אלף בובות לילדים מפונים ונפגעים. "כשאתה שואל ילד 'איך אתה מרגיש?' אחרי שהוא איבד את הבית שלו, הוא לא ידבר, אבל כשאתה שואל אותו 'איך 'חיבוקי' מרגיש?' - פתאום הסכרים נפתחים", אומר ד"ר חן גל. הוא שולף מתיקו את בובת "חיבוקי" האישית שלו, מחבק אותה ומוסיף בחיוך: "היא נוסעת איתי לכל מקום".
"חיבוקי" כבר הגיעה ליפן אחרי הצונאמי, לטורקיה אחרי רעידת האדמה ולאוקראינה במלחמתה - ובכל מקום הצליחה לגעת בלבבות של ילדים. "אני מאמין ש'חיבוקי' היא שפה בינלאומית", הוא אומר, "ילד ביפן וילד בשדרות מחבקים אותה באותה צורה בדיוק".
ד"ר חן גל: "כשאתה שואל ילד 'איך אתה מרגיש?' אחרי שהוא איבד את הבית שלו, הוא לא ידבר. אבל כשאתה שואל אותו 'איך 'חיבוקי' מרגיש?' - פתאום הסכרים נפתחים"
לקראת סיום הכנס יחולקו בובות "חיבוקי" למשתתפים ממגוון ארצות, כולל נציגי ארגונים המתמקדים בטיפול ובסיוע לילדים - רגע סימבולי של הושטת יד מישראל לעולם. במקביל, ד"ר חן גל יסביר למשתתפים את תהליך ההתערבות והיישום המעשי של הבובה הטיפולית.
"לא רקדתי 168 ימים"
בשעה 6:29 בבוקר ה-7 באוקטובר, כשהחלה מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס על יישובי העוטף, ריטה ידיד עברה את אחת החוויות הטראומטיות ביותר כשנמלטה מהמחבלים שפלשו למסיבת הנובה שבה בילתה. כעת, שנה וחצי אחרי, כשהיא עומדת בבניין האו"ם - היא כבר אישה אחרת לגמרי.
"הנסיעה לניו יורק היא הרבה יותר מסגירת מעגל עבורי", היא אומרת בנאום מרגש. "זו הוכחה שעם תמיכה נכונה, אפשר לחזור לחיים אחרי התופת".
ריטה היא אחת ממאות שורדים שמקבלים טיפול בעמותת "לב בטוח" - מיזם ייחודי שהוקם תוך שעות ספורות מהטבח, ביוזמתם של מטפלים שפעלו במרחבים בטוחים במסיבות טבע.
"תוך כמה שעות גייסנו למעלה מ-50 מטפלים מתנדבים - בעלי ניסיון בטיפול בטראומה והיכרות מעמיקה בפסיכדליה - והקמנו את 'לב בטוח' כמקום בטוח לטיפול, ללא כל שיפוטיות וללא כל עלות", מספר פרופ' רועי סלומון, ממייסדי העמותה ופרופסור למדעי הקוגניציה באוניברסיטת חיפה.
הייחודיות של "לב בטוח", היא בגישה הלא שיפוטית וההבנה העמוקה של הממד הפסיכדלי בטראומה. "רבים מהשורדים חוו את המתקפה תחת השפעת חומרים משני תודעה", מסביר פרופ' סלומון. "מחקר פורץ דרך שאנחנו מובילים מראה ש-68% מהם היו תחת השפעת חומר כלשהו בזמן המתקפה".
בנאום מרגש באו"ם, שיתפה ריטה: "אחרי 7 באוקטובר, נשבעתי שלעולם לא ארקוד שוב. הרגשתי שזה יהיה כמו לרקוד על קברם של החברים שלי". אבל אחרי טיפול אינטנסיבי, בפורים השנה, היא עשתה את הצעד הראשון - "התחפשתי ל'קפטן אמריקה' ורקדתי. זה היה רגע של ניצחון קטן על הטרור".
הסטודיו שהפך למקלט נפשי
ד"ר אילנה לח, יו"ר יה"ת - האגודה לטיפול באמצעות אמנויות בישראל - הציגה בהרצאה מרתקת את פרויקט "סטודיו בטוח" - מודל קהילתי של התערבות חירום בטיפול באמצעות אמנות.
"הכאוס המוחלט ששרר בישראל עם פרוץ המלחמה והטראומה הקולקטיבית שאחזה ברבים מאיתנו, אילצו אותנו לחשוב על פתרונות קהילתיים יעילים", סיפרה ד"ר לח. "המטפלים של יה"ת מיהרו להתנדב, והקימו תוך ימים בודדים כ-50 מרחבי 'סטודיו בטוח' ברחבי הארץ שהתמלאו במהירות באלפי ילדים, מבוגרים וקשישים שחיפשו מזור לנפש".
המרחבים מציעים עבודה חופשית עם חומרי יצירה במרחב קהילתי, בליווי מטפלים המיומנים באמצעות אמנויות, בעלי הכשרה בטיפול בטראומה.
"הצורך של אנשים לבטא את התחושות ולעבד את הטראומה, פגש את הקושי לבטא אותה במילים - זה בדיוק המקום שבו הטיפול באמצעות אמנות מצליח לגשר על הפער, ולאפשר ביטוי ועיבוד", סיכמה ד"ר לח.
