אחד הסיפורים המפורסמים והמרגשים ביותר בעולם בשנים האחרונות בנוגע להשלכות תוצאות בדיקות DNA, הוא של אישה אמריקנית שכל חייה ידעה שאביה הביולוגי אינו האיש שמגדל אותה, אך לא היה לה קצה חוט לאיתורו. רק בגיל 57 אזרה אומץ והחליטה לבצע בדיקת DNA.
היא ירקה למבחנה והמתינה כמעט חודשיים עד שהגיעו התוצאות הראשונות, שאמנם לא הניבו תוצאות ישירות לאב, אך הציגו בפניה הרבה התאמות רחוקות יותר. היא החלה באיסוף מידע ובניית עץ משפחה, עד שצמצמה את האפשרויות. לאחר חודשים של עבודה מחקרית היא עלתה על עקבותיו של אדם שהתגורר במרחק של כאלף מייל ממנה.
מהבדיקה, התברר שאותו אדם שירת עם אמה בצבא ארה"ב בגרמניה, במהלך מלחמת העולם השנייה. הם הכירו, ניהלו רומן קצר, ואותו אדם הוא אכן אביה הביולוגי.
ההתרגשות הייתה גדולה מאוד, אך הטלטלה בסיפור הגיעה כשגילו שאותו אבא ביולוגי מעולם לא ידע על קיומה של ליסה. הוא לא ידע שהכניס את אותה אישה להריון, ומה שהייתה התרגשות עצומה עבור ליסה - הפך לאירוע משנה חיים עבור אותו אבא ביולוגי. השמחה נמהלה בכעס שהתעורר בתגובה לתסכול. הוא לא ידע איך להתמודד עם ההפתעה - לא רק שקיבל בת ממקום לא ידוע, אלה גם נכדים ונינים.
הסיפור הזה מצטרף לסיפורים מטלטלים רבים שקרו גם בארץ, עמם אני נפגש במסגרת תפקידי כמלווה מאומצים בוגרים בתהליכי פתיחת תיקי אימוץ. אז מה הסיפור של בדיקות ה-DNA?
כשהמדע פוגש את הנשמה
בעשור האחרון הפכו בדיקות DNA ישירות לצרכן לכלי נפוץ לחיפוש מוצא ואתניות, ולמציאת קרובי משפחה ביולוגיים. מאות חברות בעולם מציעות כיום בדיקות גנטיות למטרות אלו. ארבעת החברות המובילות בשוק הן: AncestryDNA, 23andME, FTDNA, MyHeritage. לכל אחת כלים קצת שונים, גודל מאגר שונה, חלקן זמינות לישראלים - וחלקן לא.
הבדיקה נעשית באמצעות מתן רוק למבחנה או באמצעות מטוש בפנים הלחי. הדגימה נשלחת למעבדה בארה"ב או באירופה, והתוצאות מתקבלות באמצעות חיבור לאפליקציה של אותה חברה כעבור 60-30 יום.
בתרבות הישראלית למוצא האתני יש משמעות רבה על הזהות שלנו, שינוי בידיעה המוכרת על אודות מוצאנו - כשאנחנו בגיל מבוגר - משפיע בהכרח על הדרך בה אנחנו תופסים את עצמנו, על תחושת השייכות שלנו, על האופן שבו אנחנו יוצרים קשר עם אחרים, על איך שאנחנו מקבלים החלטות באמצע החיים, ועל הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם משברים.
כל אלו עלולים לגרום לתחושות בלבול וערעור, ולעתים גם להביא לחרדה. את הטלטלה הזו מצאתי גם אצל מתן (שם בדוי), מאומץ בן 23, תושב השרון, שהתמודד עם "השירות למען הילד" במשרד הרווחה לקבלת פרטים על אודות נסיבות מסירתו לאימוץ, ובכלל זה זהות הוריו הביולוגיים.
מתן פנה אליי ללא ידיעת בני משפחתו, וביקש שאלווה אותו בהמשך התהליך של פתיחת תיק האימוץ.
בשלבים שונים בתהליך, הוא הרגיש שהעובדת הסוציאלית הסתירה ממנו פרטים מהותיים על זהותו הגנטית. הוריו המאמצים היו בני עדות אשכנז, מקורם במזרח אירופה, ואילו ניכר היה עליו, שאתנית, הוא בן עדות המזרח. ילדותו הייתה רצופה לעג והערות מהסובבים. הוא הבין שרב הנסתר על הגלוי בסיפור מוצאו, וכי מסתירים מפניו מידע ששייך לו.
כחלק מהתהליך, פנינו לביצוע בדיקה גנטית שבוצעה באחת ממדינות אירופה בהם ביקר. התוצאות הגיעו כעבור מספר שבועות, וגילו - באופן שלא הפתיע אותו כלל - כי מקורו האתני מעירק ומחבל סוריה-לבנון. ההפתעה האמיתית הגיעה מגילוי שתי בנות-דוד שניים שמצא; האחת מתגוררת בניו ג'רזי, והשנייה - ברעננה, לא רחוק ממקום מגוריו.
הגילוי על קרובות משפחתו היה מרגש מאוד, ויחד עם זה גם העלה בפניו שאלות אתיות לא פשוטות: לפנות אליהן? לבדוק עליהן ברשתות החברתיות, ולנסות ולאתר בני משפחה ביולוגיים נוספים? אם יגיע לאחד ההורים שלהן, יוכל אולי להגיע גם לאחד מהוריו הביולוגיים (הם בני דודים). והשאלה הקשה מכל - האם לספר ולשתף כעת את הוריו המאמצים?
בעבר ליוויתי בחור צעיר, שאשתו ההריונית והסקרנית לחצה עליו לביצוע הבדיקה - ברוח הבדיקות הגנטיות הנערכות לזוג בתקופת ההיריון. התוצאות חשפו בפניו שהוא מאומץ. הוא ידע שמקורו ברומניה וכך גם מקור הוריו, אבל לא ידע שהוריו אימצו אותו ברומניה כשהיה תינוק, וכעבור ארבע שנים עלו עמו ארצה. הוא גדל בידיעה שאלו הם הוריו הביולוגיים
היבט קשוח נוסף של ההתפתחות הטכנולוגית בביצוע בדיקות גנטיות, הוא שלתוצאותיהן יש השלכות רבות בעיקר על ילדים שלא ידעו שהם לא הילדים הביולוגיים של הוריהם - ומגלים זאת במקרה באמצעות הבדיקה. תחושות הכעס, הבלבול, התסכול ומשבר הזהות שמתלווים לגילוי המטלטל, הם כמעט בלתי נמנעים.
בעבר ליוויתי בחור צעיר, תקופה קצרה אחרי שנשא לאשה את בחירת ליבו. אשתו ההריונית והסקרנית לחצה עליו לביצוע הבדיקה - ברוח הבדיקות הגנטיות הנערכות לזוג בתקופת ההיריון - והתוצאות חשפו בפניו שהוא מאומץ. הוא ידע שמקורו ברומניה וכך גם מקור הוריו, אבל לא ידע שהוריו אימצו אותו ברומניה כשהיה תינוק, וכעבור ארבע שנים עלו עמו ארצה. הוא גדל בידיעה שאלו הם הוריו הביולוגיים.
הגילוי הבלתי צפוי הזה והטראומה שהוא יצר אצל אותו בחור, הם בדיוק הסיבה שהחוק בישראל אוסר לפנות לאדם שנמסר לאימוץ כמאומץ, ללא אישורו והסכמתו.
ממזרות דיגיטלית
בישראל, הבדיקות הגנטיות אסורות ללא אישור מפורש של בית המשפט. על פי הדעה הרווחת, האיסור נובע מחשש לגילויי מקרה ממזרות - יהודי שנולד מיחסי אישות אסורים של אימו עם גבר שאינו בעלה. יתרה על זאת, צאצא שנולד לאב ממזר או לאם ממזרה, נחשב אף הוא לממזר וחלים עליו אותם איסורים הלכתיים - בכלל זה, הוא אינו רשאי להתחתן בישראל.
על פי נתוני בית הדין הרבני, בישראל 2024 כ-200 אזרחים מוגדרים ממזרים או ספק-ממזרים.
זו הסיבה שהממסד הרבני משתדל להימנע מהכרזה על אדם כממזר, וחוק המידע הגנטי אוסר על ביצוע בדיקות גנטיות בארץ, בעוד בעולם עשרות מיליוני אנשים ביצעו את הבדיקות שהערכת עלותן נעה בטווח של 200-100 דולר בלבד.
היתרון בנגישות הבדיקות לקהל הרחב הוא בתרומת הנתונים למחקר. מרבית החברות מוסיפות את המידע האנונימי שמתקבל למאגר מחקר גדול על אודות מגפות גנטיות שונות, תהליכי נדידה אנושית או קשרי מתאם רפואיים. הסקרים הגנטיים גם מעלים את המודעות למחלות תורשתיות, מכיוון שהמשתמשים מקבלים מידע על סיכוני מחלות מסוימות, מה שמעודד אותם לפנות לייעוץ רפואי.
כשהעבר חוזר לרדוף
יחד עם היתרונות, בדיקות DNA מעלות חששות ותהיות אתיות לא קלות.
בחורה בשנות ה-30 לחייה, תושבת קריית חיים, שליוויתי גם את אחותה הביולוגית בתהליך פתיחת תיק האימוץ, התנגדה לביצוע הבדיקה הגנטית של אחותה, מחשש להפצת ה-DNA שלה בעולם. "ל-DNA שלי יש ערך ואני לא מוכנה שכל אחד יוכל היום או מחר להגיע אליו, ואולי אפילו לעשות בו שימוש", טענה בפנינו.
ואכן, ישנו חשש משמעותי לפרטיות המידע הגנטי - החברות שמחזיקות במידע יכולות למכור אותו או לשתף את הנתונים עם גורמים אחרים, לרבות לחברות תרופות.
בחודש מרץ האחרון, פורסם כי חברת 23andME לבדיקות גנטיות הגישה בקשה לפשיטת רגל וצמצמה את פעילותה. הדבר העלה חשש גדול לפרטיות המידע הקיים אצלה. לבסוף, ממש בחודשים האחרונים, מניות החברה נרכשו על ידי קרן מחקר גדולה, ואמון הציבור שוקם באמצעות התחייבות מפורשת לשמירה על פרטיות המשתמשים - שמשפחתי ואני נמנים עם חלק מהם.
קיימים גם שימושים חיצוניים שעלולים להדיר שינה במישור האתי: ישנם מקרים בהם רשויות אכיפת החוק נעזרות במסד הנתונים הגנטיים הפרטיים, על מנת לזהות חשודים או קורבנות.
ללא ספק, שוק הבדיקות הגנטיות למוצא ולאיתור בני משפחה גדל במהירות. וכמי שפתח בעצמו תיק אימוץ בגיל 47, ביצע את בדיקות ה-DNA, ומצא בת דודה ביולוגית ועוד 1,497 קרובי משפחה מדרגות שונות - אני סבור שהשימוש בבדיקה מומלץ ומרגש, אבל חשוב לזכור שהמידע הגנטי הוא הרגיש שבמידע האישי, ולכן - מחייב זהירות.
הכותב הוא מנטור המלווה מאומצים בוגרים בתהליכי פתיחת תיק אימוץ, מרצה סיפורי השראה, ומחבר הספר האוטוביוגרפי "ילדותי השלישית" (בהוצאת "ידיעות ספרים").
