בשיתוף אסם-נסטלה
לנשנש חטיף, להכין סיר פתיתים לארוחת צהריים או לטבול את השניצל בקטשופ – אלה פעולות קטנות ויומיומיות שאנחנו כמעט לא מקדישים להן מחשבה. כשאנחנו בוחרים מה להכניס לעגלת הקניות, אנחנו אולי מסתכלים על המחיר ועל הערכים התזונתיים, אבל כמה מאיתנו חושבים גם על הדרך שעבר המוצר עד למדף – ועל ההשפעה שלה על הסביבה?
גלריה
שדה אגירה סולארי בברור חיל. 100% מהחשמל של אסם-נסטלה מגיע כיום ממקורות מתחדשים
(צילום: חברת EDF powre solutions ישראל)
תעשיית המזון העולמית מתמודדת בעשור האחרון עם מציאות שמאלצת אותה להשתנות. משבר האקלים משפיע ישירות על היכולת לגדל מזון ולהאכיל אוכלוסייה שממשיכה לגדול. "החקלאות מזינה את כולם, מהעשיר ועד העני, מאותם דגנים שמגודלים ברחבי העולם", מסבירה טלי גבירצר, מנהלת קיימות סביבתית בקבוצת אסם־נסטלה ישראל, "התחזיות המחמירות מדברות על עלייה של 3־4 מעלות בטמפרטורה הממוצעת השנתית בהשוואה לתחילת המאה הקודמת. עלייה כזו לא תאפשר לחקלאות להתקיים כפי שאנחנו מכירים אותה".
עד לפני כעשור, כשחברות מזון דיברו על קיימות, הכוונה הייתה לפעילות בגבולות המפעל: צריכת מים, אנרגיה, הטמנת פסולת וכד'. ב־2019, במסגרת אמנת פריז, יצרניות המזון הגדולות בעולם החלו להתחייב למפות גם את מה שקורה הרבה לפני שהמוצר מגיע למדף. "המחויבות היום כוללת את המעגל השלישי של ההשפעה, פליטות גזי החממה שנוצרות עוד בגידול חומרי הגלם", אומרת גבירצר. "כשמסתכלים על המספרים, רואים שזה החלק הארי: מעל 60% מהפליטות בתעשיית המזון מגיעות מגידול חומרי הגלם".
עיקרון ה־Net Zero
השינוי הזה מחייב חברות מזון לעבוד על צמצום הפליטות גם מול חקלאים, ספקי אריזות וכלל שרשרת האספקה, לא רק מול קווי הייצור שלהן. יעדי האו"ם והסכם פריז קובעים מסגרת גלובלית: לעצור את ההתחממות הגלובלית מתחת ל־2 מעלות, ולשאוף ל־1.5 מעלות, באמצעות הגעה לאיזון בין פליטות לסילוק גזי חממה עד 2050. זהו עיקרון ה־Net Zero – כל מדינה חתומה מגישה יעד לאומי ומתחייבת לעדכן אותו כל חמש שנים בשאיפה להחמיר אותו.
"אסם־נסטלה חיה בסביבה העסקית של התעשייה בישראל, אבל חברת האם היא אירופאית, וזה נותן לנו יתרון", אומרת גבירצר, "קל להגיד שבישראל אין פתרונות ואין קשב לנושא, אבל אותנו זה מעניין, גם כחברה מקומית שמספקת מזון לכמעט כל בית בישראל, וגם כחלק מנסטלה, שלוקחת אחריות שהיא 'הצעד הבא' בהשוואה למה שקורה בארץ".
נסטלה העולמית פרסמה את Nestle Net Zero Roadmap, בה פרסמה יעדים וגם את תוכנית הפעולה. במסמך שלה התחייבה נסטלה להפחתת 20% בפליטות עד 2025 ו־50% עד 2030, ביחס לשנת הבסיס 2018. היעד ל־2050 כולל הפחתה לכ־46 מיליון טונות CO2 לעומת כ־92 מיליון טונות בשנת הבסיס. בדיווח האחרון עדכנה החברה כי עמדה ביעד הביניים הראשון לפני המועד, עם הפחתה של כ־24.5%, ובמקביל דיווחה על התקדמות של כ־93.5% בצריכת חשמל ממקורות מתחדשים בכלל אתריה בעולם.
בישראל, אחד הביטויים המעשיים של המגמה הזו הוא המעבר לצריכת חשמל של 100% ממקורות מתחדשים – במפעלי הייצור, במרכזים הלוגיסטיים ובמטה החברה. המהלך, שיצא לפועל במאי 2026 בעקבות הסכם רב־שנתי מול יצרנית חשמל סולארי פרטית בנגב, צפוי להפחית כ־30 אלף טונות פליטות CO2 בשנה.
"עד לפני כעשור קנינו חשמל שמקורו בפחם. במהלך העשור האחרון עברנו לחשמל מגז טבעי, שכולל פליטה מופחתת אך הוא עדיין משאב פוסילי. כעת עברנו למקור מתחדש", מסבירה גבירצר, "ההסכם שחתמנו נבנה במיוחד עבורנו, כדי שהיצרנית תרחיב את יכולות הייצור שלה ולא תעביר אלינו חשמל על חשבון לקוח אחר. היה חשוב לנו להוסיף לצריכת האנרגיה המתחדשת בישראל ולא לנגוס נתח מהעוגה הקיימת".
אבי בן אסאייג, מנכ"ל אסם־נסטלה, אומר כי "כחברת מזון ישראלית, שמפעליה ועובדיה הם חלק בלתי נפרד מהקהילות שבהן אנו פועלים, מוטלת עלינו האחריות לצמוח ולהתפתח תוך שמירה על הסביבה. המעבר ל־100% חשמל ממקורות מתחדשים הוא צעד משמעותי במימוש המחויבות הזו, והוא מצטרף לשורה של מהלכים לצמצום פליטות, הפחתת השימוש באריזות ומניעת הטמנת פסולת. עבורנו קיימות אינה מהלך נקודתי, אלא מחויבות ארוכת טווח למען הדורות הבאים".
אבי בן אסאייג מנכ"ל אסם-נסטלהצילום: איציק שוקל"לפרק תהליכים לגורמים"
לצד הצעדים בתחום האנרגיה, אסם־נסטלה ישראל מדווחת על צמצום של יותר מ־800 טונות חומרי אריזה בחמש השנים האחרונות. 99.5% מהאריזות שלה מתוכננות למחזור, ומאז 2020 פועלים אתריה במדיניות של אפס הטמנת פסולת. גבירצר מציינת שהאתגר האמיתי הוא לוודא שהאריזות אכן מתמחזרות בפועל: "כדי להגיע לכך יש להפעיל שרשרת שלמה שמתחילה בתכנון, ממשיכה בפיתוח תשתיות, ומגיעה עד הנעת הצרכנים לפעולה".
בצי המשאיות של החברה הותקנו יריעות סולאריות שמייצרות חלק מהאנרגיה הנדרשת לנסיעה, לצד מעבר הדרגתי לדגמי יורו מתקדמים וכניסה ראשונית של משאיות חשמליות, שמהוות כיום כ־3% מהצי. בתחום האנרגיה התרמית, במפעלי הייצור בוצע מעבר מהסקה במזוט לגז טבעי, מהלך שמצמצם משמעותית את פליטות מזהמי האוויר בתהליכי הייצור. "מדובר בשכבות נוספות של אותה גישה: לא מספיק לטפל במקור פליטה אחד גדול, צריך לפרק כל תהליך לגורמים ולבדוק איפה עוד אפשר לצמצם", אומרת גבירצר.
לצד זאת, החברה לא מסתירה את המתח שמייצר הנושא בתוך ארגון עסקי. "אנחנו מחויבים לסביבה, אבל אנחנו צריכים במקביל לשמור על רווחיות ולמצוא את הדרך להראות לצרכנים את הערך של המהלכים עבורם", אומרת גבירצר. לדבריה, המודעות של הצרכן הישראלי לנושא פליטות הפחמן של חברות עסקיות עדיין נמוכה מהאירופית, אך נמצאת במגמת עלייה.
הפער בין היעדים הגלובליים לביצוע בפועל, בישראל ובמדינות אחרות, ימשיך כנראה ללוות את השיח הציבורי בשנים הקרובות. יותר ויותר תאגידים בתעשיית המזון יידרשו לדווח לא רק על מה שקורה בתוך המפעל, אלא על כל שרשרת הערך מאחוריו. כל עוד עיקר טביעת הרגל הפחמנית של תעשיית המזון נמצא מחוץ למפעל – בשדה, באריזה ובשינוע, המדדים שבאמת ישקפו התקדמות הם אלה שבודקים את כל המסלול, מחומר הגלם ועד המדף. ובסופו של דבר, הם יקבעו אם היעד של 1.5 מעלות בר־השגה, והאם העולם יצליח לייצר מספיק מזון עבור כולנו.
גבירצר מסכמת: "אדם שקונה במבה או פתיתים של אסם בסופר לא בהכרח חושב על כל מה שקורה בשרשרת האספקה ואיזה חשמל הפעיל את קו הייצור שלהם, וזה טבעי. אבל מבחינתנו, דווקא שם נמצאת האחריות שלנו: שהמוצר שהציבור מכיר ואוהב יישאר בדיוק אותו מוצר – אבל הדרך שבה אנחנו מייצרים אותו תהיה טובה יותר לסביבה, ונרתום את הצרכן כשותף שלנו בכל התהליך".
בשיתוף אסם-נסטלה
