"מלאכי השביל": המיזם המרגש של החייל שלחם בעזה
(צילום: אביהו שפירא עריכה: שובל ארליך)
"זה היה הרגע הכי פסטורלי ויפה שיכולתי לדמיין שם", מספר יותם שפע (22), מפקד כיתה בפלוגה הרובאית בגדוד 50 של הנח"ל, על הרגע שלא ישכח לעולם. "ישבנו בפרדס תפוזים בפאתי דרג' תופאח. אכלנו את הפירות והיה מצחיק כל כך", הוא משחזר.
זה היה ב-24 בדצמבר 2023. ביחד עם הגדוד יצאו שפע וחבריו לכיבוש שכונת הטרור שבעיר עזה, והמתינו בחסות הפרדס הירוק, מתחת לעצים שכרעו תחת הפרי המתוק, להמשך התנועה קדימה.
"פתאום קפצו עלינו מפיר מוסתר של מנהרה סמוכה ארבעה מחבלים וירו לעברנו צרורות. היה שם כאוס לא נורמלי תחת הקרב, ומשהו בי לא חזר מאז", מספר הלוחם. בתקרית הקשה, שבסיומה חוסלה חוליית המחבלים, נהרג סמל רני תמיר ז"ל ונפצעו שני לוחמים נוספים. שפע היה מהלוחמים הראשונים שרצו קדימה לתת טיפול רפואי לחברים הפצועים.
"רצתי אל מעיין שפריר, שחטף כדור ביד ובבטן, והתחלתי לטפל בו. הנחתי עליו חוסם עורקים ואז גם ראיתי את רני שהיה ממש צמוד אליו. חמישה חודשים לאחר התקרית, ותקופה בה איבדתי חברים רבים שנפלו בקרבות, השתחררתי עם פציעה נפשית. יצאתי אז למסע ועכשיו אני מחפש שותפים לו".
"להפוך את החוויה הכואבת למשהו משמעותי"
אנחנו נפגשים בעיצומו של יום עבודות המוני ומלא חיים במתחם "מלאכי השביל" הסמוך לקיבוץ מגוריו, הרדוף, ונושק לשביל ישראל. שפע מתכוון להקים שם בקתת אירוח ולינה למטיילי השביל ומקום מפגש לקבוצות לוחמים ונפגעי המלחמה, שימצאו בו מקום לעבד את שחוו.
לוחמי הפלוגה הרובאית ששפע שירת בה הגיעו לכאן, לצד בני משפחות חבריו הנופלים, וביחד נתנו כתף להכנת משטחי עץ והכשרת המתחם. "מצאתי דרך להפוך את החוויה הכואבת למשהו משמעותי, להקים את הפרויקט הזה כדי להעניק לאחרים ולהמשיך את דרכם של חבריי שנפלו - כי לא משאירים אף אחד מאחור, גם מחוץ לשדה הקרב", מסביר שפע.
5 צפייה בגלריה
מימין: משה ואיריס ניפוסי, הוריו של יאיר ז"ל, וקובי ונועה בר אור, הוריו של אורי ז"ל
(צילום: אביהו שפירא)
בחודש שעבר יצא לקמפיין גיוס כספים באתר giveback להקמת המתחם. נותר רק כשבוע כדי לתרום באתר, על מנת ששפע יעמוד ביעד שהציב לעצמו. "הפרויקט הזה הוא הסיבה שלי לקום בבוקר וללכת לישון בלילה, בידיעה שמחר אני צריך לקום כדי להמשיך ולהגשים אותו", מתאר שפע.
מתחם "מלאכי שביל" יוקם במרחק הליכה ממעיין הסוסים (עין יבקע) ושביל ישראל שבתחום המועצה האזורית עמק יזרעאל. שפע מתכנן לבנות בו בקתה המתאימה ללינה של עד 16 נפשות וכוללת שירותים, מקלחת, פרגולה עם פינת ישיבה ומטבח חוץ.
המקום יארח סדנאות ומפגשים חברתיים, טיפוליים ושיקומיים שיתקיימו בשיתוף עם גופים וארגונים העוסקים בתחום. המתחם יציע סביבה נוחה, בטוחה ותומכת ליוצאי המלחמה שיוכלו להיפגש בו וליהנות משהות משותפת, ומעל הכול יהווה נקודת עצירה חיונית במהלך המסע של מטיילי שביל ישראל. הם ימצאו בו מיטה חמה, מקלחת, שירותים מסודרים ומטבח מאובזר להכנת ארוחות טובות.
שפע: "המתחם הוא מעבר למקום פיזי. הוא מרחב של נתינה, של זיכרון ושל מפגש - בין אנשים, בין סיפורים ובין חוויות חיים. אני מאמין שביחד, דרך הפרויקט הזה, אפשר ליצור שינוי קטן אך משמעותי, להעניק רגעים של נחמה ושל חיבור"
"המטרה היא להעניק למטיילים רגע של נוחות, הפוגה והתחדשות, שיחזקו את כוחותיהם להמשך הדרך", מסביר שפע. הוא יודע גם שביניהם יהיו לא מעט לוחמים משוחררים שיצאו לטרק הלאומי כחלק מהמאמצים לחזור לשגרה מחוץ למלחמה. לדבריו, "המתחם הוא מעבר למקום פיזי. הוא מרחב של נתינה, של זיכרון ושל מפגש - בין אנשים, בין סיפורים ובין חוויות חיים. אני מאמין שביחד, דרך הפרויקט הזה, אפשר ליצור שינוי קטן אך משמעותי, להעניק רגעים של נחמה ושל חיבור".
את המתחם יקדיש לשבעה מחבריו שנפלו במלחמת "חרבות ברזל". הוא מבקש להנכיח את זכרם ומורשתם במקום שהוא לא עוד אנדרטה או זיכרון כואב: "אני בוחר בהנצחה שממשיכה את דרכם ולא מספרת על דרך שנקטעה", הוא מבהיר.
לחבק את הלוחמים
שפע מספר כי היה חייב למצוא תעסוקה שתוציא אותו מתוך תהומות הפציעה הנפשית. ברור היה לו שרק החבר'ה שאיבד יוכלו לסייע לו בכך. בלב מתחם הפעילות שבו ניסרו וחתכו וחיברו לוחמי הפלוגה לוחות ורפסודות מעץ, הציב שפע לוחות עם סיפוריהם של ה"מלאכים" שיונצחו בו. הוא עובר איתי ביניהם כמו במסע כבד ומספר עליהם, לפי סדר נפילתם מאז אוקטובר 2023.
"יאיר ניפוסי למד איתי בבית הספר והיה צלף בגדוד 101 של הצנחנים. הוא מאוד אהב לגלוש ולזכרו כל הספסלים במתחם יהיו עשויים מגלשנים ישנים. אני בטוח שזה יעשה שמח וזה ממש מגניב", מתאר שפע. "תראה, הנה ניר", הוא מצביע. "הוא חבר ילדות שלי והיה לוחם בסיירת גבעתי. ניר (רפאל) קנניאן היה כדורגלן משכמו ומעלה, ונבנה שולחן כדורגל לזכרו שבו יוכלו האורחים לשחק".
5 צפייה בגלריה
שפע. "מי שמשאיר את החוויות בתוכו ומדחיק אותן מפני החברה בחוץ - עלול להידרדר וליפול"
(צילום: אביהו שפירא)
לצד תמונתו של רני תמיר פורץ שפע בצחוק של געגוע. "רני היה נגביסט ובחור קורע מצחוק, שתמיד התחבט בשאלות של מוסר ולא היה יכול לסבול אם לא צדק במשהו ותמיד ניסה להבין לעומק הדברים. הוא כתב יומן שהמשפחה שלו הוציאה לאור, ובפינת הישיבה יוכלו החבר'ה לקרוא ממנו".
שלטי סיפורי חייהם מלאי ההשראה של עידו אפל, אורי בר אור ואמיר גלילוב סמוכים זה לצד זה. שלושתם נפלו ביחד בפיצוץ מטען במרפאה של אונר"א ברפיח בסוף חודש מאי. "עידו היה אחד הזב"מים (זכר בן משק) הכי קיצוניים שפגשתי. הוא היה מושבניק בכל מהותו והיה לו תחביב לתקן ג'יפים צבאיים ישנים מאוד. לזכרו נציב כאן נדנדות מגלגלים ענקיים של טרקטור.
"אורי בר אור היה מוזיקאי ומלחין בחסד, ואת המוזיקה שכתב נצרוב על תקליט פטיפון והוא יהיה חלק מפס הקול של המקום. אמיר גלילוב היה איש של נתינה ואדם פתוח, עמוק וסקרן, ולזכרו תוקם כאן ספרייה ציבורית שאפשר יהיה לשאול ממנה ספרים למסע בשביל".
הנופל האחרון שיונצח במתחם הוא עדי מילוא: "הוא ניגן מדהים וכתב שירים, ובמתחם נציב פסנתר שהמבקרים יוכלו לנגן בו". עדי, שיצא מהקרבות עם פציעה נפשית קשה והשתתף אף הוא במאמצי ההצלה והטיפול בחברים לפלוגה בתקרית בדרג' תופאח, שם קץ לחייו בדצמבר האחרון, לאחר חודשים מורכבים והתמודדות יומיומית.
5 צפייה בגלריה
לוחמי הנח"ל מסייעים בבניית המתחם. "חלק מהמורשת שלנו ושל לוחמי העבר והעתיד בפלוגה"
(צילום: אביהו שפירא)
את מבנה המגורים הנייד, שנבנה בהתאם לתקנות התכנון והבנייה, בונה שפע בסדנה במושב אליפלט שם מארח ומדריך אותו אחד המקומיים. עם השלמתו הוא יועתק למתחם "מלאכי שביל". עבודות הנגרות ואיסוף הציוד והריהוט במתחם ייעשו במקום בעזרת מתנדבים, כמו חבריו לנשק מפלוגת הרובאית שהגיעו לכאן.
סרן ע', מפקד הפלוגה, מסביר כי, "יצאנו בסמוך להפסקת האש מג'באליה והיה חשוב לי מאוד שבשלב הזה, במעבר מהלחימה בעזה לתעסוקה המבצעית באזור יהודה, נעצור ונגיע לכאן לתת יד ללוחם שהיה חלק מהפלוגה, ולחבר את הלוחמים בה כעת למקום הזה ולחברים שנפלו בלחימה ויונצחו כאן". לדבריו, "המקום הזה יהיה חלק מהמורשת שלנו ושל לוחמי העבר והעתיד בפלוגה".
לחזק את הלב
לצד הלוחמים הגיעו להתנדב במקום גם חברים מקיבוץ הרדוף, ובני משפחות של כמה מהחללים שיונצחו במרחב. משה ואיריס ניפוסי מהיישוב עדי הם הוריו של יאיר ז"ל.
"כשהגענו לכאן הבוקר, ברגע הראשון כשפגשנו את החבר'ה הרגשתי עד כמה הייתי רוצה שגם יאיר יהיה פה ביניהם", איריס משתפת. "אבל השהות כאן לא מחלישה ומכאיבה, להפך. זה מאוד מחזק לפגוש עוד הורים שיכולים להבין אותי, ולפגוש את החיילים ואת העשייה של עם ישראל. הרגעים האלו מאוד מחזקים את הלב". עוד לפני ששפע שיתף אותם ברעיון שלו, הם החלו בתכנון הקמת נקודת תצפית סמוכה המשקיפה אל נופי עמק יזרעאל המרהיבים.
קובי ונועה בר אור מקיבוץ שדה בוקר, הוריו של אורי ז"ל, אומרים כי הבחירה שלהם להיות חלק מהפרויקט - היא חלק מהמאמצים לדבוק בחיים. "אנחנו יודעים שכל אחד בא לעולם לתקופה מסוימת, להיות בה ולהשפיע בה", מספרת נועה. "אורי השפיע והותיר אחריו דברים גדולים, אבל גם חלל. אני לא מנסה להסתכל על שאלות ותהיות שיכולות לגרום לי ליפול, כמו כל שאלות ה'למה' איבדנו אותו".
שפע: "הלגיטימציה שכל אחד צריך לתת לתחושות האלו היא השלב הראשון והכי קשה, כי כשיש לך יום טוב - אתה מרגיש בשמיים ושאף פעם לא היה לך יום רע. וכשיש לך יום רע, אתה מרגיש הכי נמוך שיש ושאף פעם לא היה לך יום טוב"
בני המשפחות השכולות מביטים באהבה וגאווה גדולה בבחור הצעיר שהתבגר מהר כל כך, ומנהל כעת את הפרויקט שינציח את יקיריהם. הם מעריכים מאוד את בחירתו להתמודד עם הפציעה הנפשית וחלומו, באמצעות הפרויקט שלקח על עצמו, להציב גם את נפגעי הפוסט-טראומה כסוגיה חברתית שדורשת הכרה, חמלה והתגייסות של החברה.
"לדעתי השינוי הראשון שצריך לקרות בתודעה, הוא בראש ובראשונה אצל אלו שיצאו מהלחימה ומרגישים שפתאום משהו בהם לא אותו דבר. הלגיטימציה שכל אחד צריך לתת לתחושות האלו היא השלב הראשון והכי קשה". שפע מתאר מציאות חיים מורכבת, "כי כשיש לך יום טוב, אתה מרגיש בשמיים ושאף פעם לא היה לך יום רע. וכשיש לך יום רע, אתה מרגיש הכי נמוך שיש ושאף פעם לא היה לך יום טוב".
לדבריו, "לפני שאנחנו מצפים מהחברה להכיר ולפעול, אני בעצמי כנפגע בנפש הייתי צריך להכיר בזה ולא לחשוש לבקש עזרה ויד. מי שמשאיר את החוויות בתוכו ומדחיק אותן מפני החברה בחוץ - עלול להידרדר וליפול. רגע אחד אתה בשדה הקרב גיבור ,ורגע אחרי אתה עלול למצוא את עצמך הופך לאדם שמפחד שאנשים יסתכלו לו בעיניים ומסתתר מפניהם. מת מפחד שיראו שם משהו שאתה לא רוצה לראות בעצמך".
שפע מטופל במלש"ע (מרכז לשיקום עורפי) שהקימו בצה"ל ונותן מענה מיוחד ומשמעותי להלומי הקרב.
"חייב לו את חיי"
מעיין שפריר, חברו לפלוגה של שפע שהיה לצידו בקרב בעזה, מצטרף לשיחה. השניים מתחבקים ומחליפים מבט שיש בו אינספור מילים, כזה שזר לא יכול להבין. "שפע היה האדם הראשון שקפץ עליי כשנפצעתי ובין אם היינו מחוברים לפני, עכשיו זה משהו אחר", מסביר שפריר. "אני מרגיש הכי פתוח ובחיבור מטורף איתו, כי הוא זה שקפץ לעברי תחת אש. אני חייב לו את חיי במידה רבה".
שפריר נמצא בעצמו במסע ריפוי. הוא נותר עם פגיעה עצבית מפציעות הירי ועוד צפוי לעבור ניתוח נוסף. "לוחם שיוצא מהקרב יכול להרגיש נורא לבד ואנשים לא מספיק יכולים להבין אותו", הוא משתף. "אנשים חושבים לפעמים שהוא מוקף בחברים ובאנשים שהוא אוהב ואוהבים אותו, אבל הוא יכול להרגיש נורא בודד ושאף אחד לא מבין אותו. עם שפע אני יכול לפתוח דברים שאני לא בהכרח מסוגל לפתוח עם אחרים".
שפריר: "לוחם שיוצא מהקרב יכול להרגיש נורא לבד ואנשים לא מספיק יכולים להבין אותו. הם חושבים לפעמים שהוא מוקף בחברים ובאנשים שהוא אוהב ואוהבים אותו, אבל לא תמיד מה שנראה מבחוץ זה מה שבאמת קורה במציאות"
עבור סא"ל ר', מפקד גדוד 50 בנח"ל, השותפות בפרויקט ההנצחה האזרחי ששפע מבקש להוביל הוא חוב של רעות בין אחים לנשק. "אנחנו, שגדלנו על הביטוי 'לא מפקירים פצועים בשטח', לא שוכחים גם מהנופלים שהם חלק מהגדוד והמורשת", מסביר רונן.
הוא מלא בגאווה על הצעירים שעליהם הוא מפקד. "הגדוד וחטיבת הנח"ל נלחמים מ-7 באוקטובר, ואתה רואה דור של אריות. גם חיילים שנפצעו וחוזרים ללחימה, וכאלו שנפצעו ונלחמים בשיקום יום-יום - דור של פייטרים. הם מבינים על מה הם נלחמים ויודעים שהם חלק ממשהו גדול".
פורסם לראשונה: 00:00, 20.02.25
