כשערן הראל החליט לפתח זן חדש של עגבניות שרי, הוא ידע מיד למי לפנות: טל ממן. "הוא היה הראשון שדיברתי איתו", מספר הראל, העוסק בפיתוח וטיפוח זנים של ירקות, על הקולגה והחבר שנהרג ב-7 באוקטובר.
"עבדנו עם משפחת ממן בצורה אינטנסיבית, הם משק מקצועי", מספר הראל, שעובד בחברת "הזרע". "זה התחיל בעבודה עם האבא, ציון, והמשיך לעבודה מול בנו, טל. בקיץ 2023, כשקיבלנו החלטה לקדם זן חדש של עגבניית מיני-פלאם - עגבניות שרי שנראות כמו תמר, פניתי למגדלים רלוונטיים.
"באופן טבעי, הראשון שדיברתי איתו היה טל ממן. הוא היה חקלאי מצטיין ומוביל דעה. הוא אמר לי מיד: 'אין בעיה ערן, אני אגדל את זה'. בספטמבר שמנו כמה מאות זרעים במשתלה שלו. זה היה לפני החגים ורשמתי לעצמי בתור משימה להגיע אחרי החגים ולראות איך זה מתפתח".
"אם לא היו נלחמים - זה היה בארי 2"
פחות מחודש אחרי, התרחש טבח 7 באוקטובר. טל, חבר בכיתת הכוננות של מושב מבטחים, יצא להילחם. רבש"צ המושב דן אסולין הקפיץ את הצוות, שבפועל הסתכם בו ובטל.
"לאנשים לא היה נשק. הצבא לקח להם את הנשקים", מספרת אורלי, אמא של טל, ומוסיפה בעצב: "אם היו משאירים להם, אולי טל לא היה נהרג. מה יכולים לעשות רק שני אנשים עם נשק ארוך מול כל המחבלים האלה?".
היא מספרת על הלחימה באותו היום: "הם ירדו לצומת הראשי של היישובים ושם - יחד עם עוד חברי כיתת כוננות של יישובים אחרים - ניהלו קרב. הם הצליחו להרוג את המחבלים, וקיבלו הודעה שיש מחבלים שנכנסים למבטחים. הם עלו לכיוון בית הכנסת, וחששו שבגלל שמחת תורה יהיה שם טבח נורא. הם הגיעו לשם ונתקלו במחבלים בכיכר בכניסה האחורית ליישוב, שהתבצרו בבית של ההורים של דן, הרבש"צ".
המחבלים ניסו להיכנס לממ"ד שבו הסתתרו ההורים, ובמקום התחולל קרב. לבסוף, המחבלים ברחו וגנבו שתי מכוניות. אחת מהן - של דן. "הם מנעו מהם להיכנס הלאה, לא רק למבטחים - גם ליישובים הסמוכים. אם הם לא היו נלחמים שם, כולנו יודעים שזה היה בארי 2. הם היו 30 מחבלים. המטרה שלהם הייתה להיכנס לבתים ולטבוח. הקרבות קרו גם במושבים, לא רק בקיבוצים".
"קומבינציה של דברים טובים"
אחרי האסון, ערן זנח את הניסוי שהתחיל עם טל. "היה צער מאוד גדול לשמוע על מה שקרה. שכחתי לגמרי מהניסוי הזה", הוא מספר. "רוב התושבים התפנו, התאילנדים ברובם חזרו לתאילנד, חקלאים נטשו את המשקים והגידולים שלהם, והדברים ירדו לטמיון יחד עם אנשים טובים שהלכו מאיתנו באותו יום".
לאחר כמה שבועות, כשהצבא איפשר, החליט לחפש את החלקה שטל שתל. "חוץ מטל וממני אף אחד לא ידע על הפרויקט הזה. פגשתי עובדים במקום ואחד מהם אמר שהוא ראה משהו כזה בחלקה 11, והסביר לי איך להגיע. הגעתי לחלקה ולא האמנתי שמצאתי. ראיתי שיש לזן ביצועים טובים והחלטתי לעקוב אחריו.
"אחרי כמה חודשים יצרתי קשר עם ציון וסיפרתי לו על הזן שבנו שתל. הוא החליט לשתול חלקה נוספת וגם היא עבדה יפה. אמרתי לציון שנראה לי שזה יהיה מכובד אם נקרא לזן הזה על שם טל. קראנו לו 'טלרו', שזה בעצם שילוב של המילים TAL ו-HERO (טל גיבור). המשפחה מאוד התרגשה".
הראל: "חשוב לי שמי שהולך לסופר, יקנה את הזן ויגיד 'אח, איזו עגבנייה טעימה' - שגם תהיה לו ידיעה כלשהי שמאחורי זה יש מגדל מצטיין וגיבור שעבד קשה כל חייו בחקלאות והקריב את חייו"
על הזן עצמו מספר הראל: "הוא קומבינציה של דברים טובים. הוא גם טעים, גם עמיד לווירוסים, יש לו צבע אדום עז. חשוב לי שמי שהולך לסופר, יקנה את הזן ויגיד 'אח, איזו עגבנייה טעימה' - שגם תהיה לו ידיעה כלשהי שמאחורי זה יש מגדל מצטיין וגיבור שעבד קשה כל חייו בחקלאות והקריב את חייו".
אורלי: "כשערן אמר לנו שהם רוצים לקרוא לזן על שמו של טל, מאוד התרגשנו. זאת מחווה אדירה בשבילנו. זה טל - עבודת האדמה, החקלאות. אני מקווה שכל מי שיקנה את הזן הזה, ישמע על סיפור הגבורה של טל. אנחנו שולחים אותו לשווקים יחד עם ברקוד שבתוכו הסיפור שלו. אני מקווה שילמדו ויקראו על סיפור הגבורה של טל".
טל ז"ל היה נשוי לענת ואב לשלושה - תאומים שיחגגו בקרוב בר מצווה, וילדה בת תשע. "הוא היה איש משפחה למופת שהדאגה למשפחה הייתה בראש מעייניו", מספרת אמו. "הוא היה אבא שמעורב בהכול. אחרי שהוא נפל בקרב השם שלו נתן לנו משמעות, הוא היה טוב לב - ט"ל.
"הבן הבכור שלנו תמיד היה עם חיוך", ממשיכה האם, "איש צנוע, איש אדמה שאוהב את מה שהוא עושה. לוחם בצנחנים. כשטל סיים את הצבא הוא אמר לנו, 'אני רוצה לעבוד במשק'. כל כך שמחנו. הוא העלה את המשק מדרגה מבחינה טכנולוגית. הוא אהב לחקור ולפתח".
פורסם לראשונה: 00:00, 13.02.25
