לסיפור הזה יש סוף טוב. כמה שעות לפני שפגשנו את גאיה אבדר בבית הוריה בנתניה, הגיעו תוצאות בדיקת ה-MRI שבישרו כי הסרטן מאחוריה. גם שיערה חזר לצמוח מאז הטיפול האחרון. עכשיו, אחרי שהחלימה, היא יכולה להתמקד בהכנות לבת המצווה.
"אני חושבת להיכנס לאולם עם שיר וריקוד, אבל עוד לא החלטתי איזה", אומרת הילדה בת ה-11 וחצי, שמככבת לצד השחקן אורי גבריאל בתשדירים של עמותת "עזר מציון".
במציאות שבה ילדים חולי סרטן צריכים להיאבק על תשומת הלב הציבורית כדי לגייס כסף לטיפולים מצילי חיים, יש משהו מרענן בסדרת הפרסומות שבה משתתפת גאיה. הן לא קורעות לב, כמו הסרטונים שמציפים את הרשת - אלא קורעות מצחוק.
לא רק בזכות השחקן הענק שגילם כמה מהדמויות הקשוחות ביותר בטלוויזיה ובקולנוע - מסמי בן טובים ב"מתחת לאף", דרך יגאל הנאצי בסדרה "הבורר" ועד סלומון הגדול ב"תמונות יפואיות" - אלא גם בזכות גאיה, שנחתה בטבעיות בתפקיד עצמה ומפגינה חוש קומי וכימיה מושלמת עם גבריאל.
גאיה: "אורי נראה קשוח, אבל הוא ממש נחמד"; גבריאל: "הילדים האלה נכנסים מיד ללב. מה שריתק אותי הן ההתמדה והיכולת שלהם להחזיק מעמד 10 או 12 שעות של צילומים ברצף, ועוד במצב שבו הם נמצאים"
הרעיון פשוט אך מבריק: גבריאל, שמשתתף זו השנה הרביעית בקמפיין, מתוסכל מכך שאנשים גילו את הצד הרך שלו וכבר אינם מפחדים ממנו. "פעם עשו לי כבוד. הייתי איש קשוח", הוא אומר בתשדיר הפותח. "מאז שהתחלתי לעבוד עם 'עזר מציון' אני כל היום מחלק פרסים. הרסו לי את הדמות. מה אני, דובון אכפת לו?"
בתשדיר אחר אומרת גאיה: "כן-כן, אני יודעת מה אתם חושבים. רואים ילדה עם קרחת וישר חושבים: הנה, זאתי הולכת לבקש מאיתנו כסף. אז לא. אני לא פה בשבילי, אני פה בשבילכם. אני רואה אתכם ככה, בלי טסלה חדשה, ונשבר לי הלב.
"אני מ'עזר מציון' ויצאנו עכשיו עם קמפיין. לא קמפיין תרומות, קמפיין פרסים!" ובהמשך: "טוב, זה קצת בשבילי. מודה באשמה. מה תעשו, תתבעו אותי?"
הגרלת "עזר מציון", שאת הקמפיין שלה הובילו גאיה (בכל שנה משתתף ילד אחר בצילומים) וגבריאל, נערכת בסיוע חברות, יבואנים וידידי העמותה שתרמו פרסים יקרי ערך. היא הסתיימה לפני כשבועיים, וכל הכנסותיה מוקדשות להצלת חיים ולסיוע לחולי סרטן.
"הילדים נכנסים ללב"
את הכישרון של גאיה גילו בנות השירות הלאומי של "עזר מציון" בבית החולים לילדים שניידר. "הן ראו כמה שהיא הייתה פעילה ושמחה במסיבות ובאירועים במחלקה", מספרת אמה, אורטל. "אחת מהן, ציפי, התקשרה אליי ואמרה שרוצים לצלם את הבת שלי לתשדירים. גאיה זרמה עם זה".
הצילומים התקיימו בדצמבר ונמשכו יום שלם. "הגענו לאולפן בבוקר והיינו שם עד תשע בערב", מספרת גאיה. "חשבתי שמקבלים טקסט ומתחילים ישר לצלם. לא. היו איזה אלף חזרות. חזרה, ועוד חזרה ועוד חזרה. עשו כמה טייקים, עם 'אקשן' ו'קאט'. אבל היה כיף וממש שמחתי לפגוש את אורי גבריאל".
גבריאל: "לפעמים אני זורק הערה קטנה לגבי הסצנה עצמה, אבל לא מעבר לזה. הם חכמים ומוכשרים והם עוברים משהו שאנחנו, המבוגרים, לא יכולים כנראה להבין"
יצא לך לראות סרטים וסדרות שלו?
"אני מכירה אותו מסרטונים ברשת ומסדרות ילדים (גבריאל מגלם את הסבא בסדרה "האריות של שלי הכובשת" ב"כאן חינוכית" - י"ק). שאלתי אותו, 'אתה משם?' ואני כזה: אוההוווו..."
הוא מפחיד במציאות?
"הוא נראה קשוח, אבל היה ממש נחמד". היא מראה לנו סרטון משותף שבו מברך גבריאל: "חג חנוכה שמח, משפחת אבדר. שיהיו לכם ניסים ונפלאות בחג הזה, וגם בחגים הבאים שיבואו עלינו לטובה".
קיבלת ממנו טיפים מקצועיים?
"כן. שצריך להיות ממוקדים ולהקשיב, להסתכל למצלמה ולהיות שמחים שאנחנו עושים את זה".
אורי גבריאל יחד עם גאיה, מאחל חג חנוכה שמח למשפחתה
גבריאל יוצא נרגש מהצילומים בכל פעם מחדש. "הילדים האלה נכנסים מיד ללב", הוא אומר. "גם אם אין להם ניסיון במשחק, הם מביאים את עצמם לתוך הסצנה בצורה מושלמת. מה שריתק אותי הן ההתמדה, הסבלנות, היכולת שלהם להחזיק מעמד 10 או 12 שעות של צילומים ברצף, ועוד במצב שבו הם נמצאים. זה ממש הפליא אותי".
גבריאל מבהיר שהילדים לא באמת זקוקים לטיפים שלו. "לפעמים אני זורק הערה קטנה לגבי הסצנה עצמה, אבל לא מעבר לזה. הם חכמים ומוכשרים והם עוברים משהו שאנחנו, המבוגרים, לא יכולים כנראה להבין".
ואיך התרשמת מגאיה?
"ילדה מדהימה! כל כך שמחתי לשמוע ממך שהיא החלימה".
חודשים של כאבים
גאיה היא הצעירה מבין ארבעה אחים, שניים מהם תאומים. אמה סייעת בגן של ילדים על הרצף האוטיסטי, אביה טכנאי של אזעקות, מערכות אינטרקום ומצלמות אבטחה. הם מתגוררים בשכונה של בתי קרקע בנתניה עם סבתה של גאיה.
עד לפני כשנה היא הייתה ילדה בריאה לחלוטין. "ואז התחלתי לסבול מכאבי בטן. הלכנו לרופא, אמר שזה וירוס. חזרנו הביתה. הכאבים המשיכו. חזרנו לרופא, אמר שזו דלקת ונתן לי אנטיביוטיקה. ככה שלושה חודשים.
"עד שיום אחד פשוט קמתי מכופפת. לא יכולתי ללכת, בקושי הצלחתי להתלבש. רצנו לקופת חולים. הרופא הרגיש שהבטן שלי קשה, ושלח אותי למיון בבית חולים לניאדו. באולטרסאונד גילו שיש לי גוש בבטן התחתונה".
אורטל: "לא ידעו אם זה ממאיר או שפיר. שלחו אותנו לשניידר להוציא את הגוש ולעשות ביופסיה".
גאיה: "שבוע אחרי זה, ב-12 באוגוסט, עברתי ניתוח".
שלושה שבועות אחרי הניתוח הגיעה האבחנה: סרטן השחלה. "קיבלנו טלפון שאנחנו צריכים להוציא טופס 17 לטיפולים כימותרפיים, וככה הבנו".
ככה בישרו לכם?!
אורטל: "כן. אבל אז הגענו לשניידר, ישבנו שם עם הרופאה והעובדת הסוציאלית, והן סיפרו לנו לאט-לאט במה מדובר".
גאיה: "העובדת הסוציאלית דיברה איתי ברוגע, כי אני עדיין ילדה. ואז נכנסה הרופאה לחדר, אמרה לי שאצטרך לעבור טיפולים והסבירה מה זה אומר".
אורטל: "ד"ר אורלי מיכאלי. אונקולוגית ילדים בשניידר. רופאה מקסימה ומקצועית. היא הסבירה לגאיה שהשיער שלה ינשור, אבל הכול ברגישות ובעדינות. אמרה לה שיהיה בסדר - וצדקה. גם העובדת הסוציאלית הייתה מקסימה".
גאיה עברה שלושה סבבי כימותרפיה. כל סבב כלל חמישה טיפולים, יום אחרי יום, שבמהלכם הייתה מאושפזת. "שבוע של טיפולים בבית חולים ושבועיים בבית", מספרת אמה.
גאיה: "כל דקה נשרו לי עוד כמה שערות. נשארה לי ראסטה אחת, וגילחנו אותה".
תתארי לי את התחושה.
"בכיתי. הייתה לי צמרמורת מזה שאין לי שיער. אבל תראה, זה כבר צומח מחדש".
בצילומי הקמפיין היא עם קרחת, אבל בשאר הזמן הקפידה ללכת עם פאה. "היו לטיפולים עוד תופעות לוואי: פצעים בפה, הקאות. בגלל הפצעים לא היה לי חשק לאכול".
כיוון שהכימותרפיה פוגעת במערכת החיסונית, היא קיבלה אנטיביוטיקה שהחלישה אותה עוד יותר. חצי שנה לא הלכה לבית הספר.
גאיה אבדר: "כל דקה נשרו לי עוד כמה שערות. נשארה לי ראסטה אחת, וגילחנו אותה. בכיתי. הייתה לי צמרמורת מזה שאין לי שיער. אבל תראה, זה כבר צומח מחדש"
בכל פעם שילד מסיים את הטיפולים בשניידר, עורכים לו טקס מיוחד שבו הוא מצלצל בפעמון שתלוי על הקיר, בעוד הילדים האחרים והצוות מוחאים לו כפיים. גאיה מראה לי סרטון מהטקס שלה: "בכיתי, אבל הפעם מרוב התרגשות".
אורטל: "לפני כמה ימים היא עשתה MRI, והיום הודיעו לה שהכול בסדר, ברוך השם. מעכשיו היא תהיה במעקב כל חצי שנה". כמה ימים קודם לכן הן חזרו מטיול בפלורידה שאירגנה עמותת "חיוך של ילד". "היינו בדיסניוורלד, במיאמי, בכל הפארקים. היא נהנתה מכל שנייה", מספרת אימה.
מסר של תקווה
לצד הטיפול הרפואי, בנות השירות הלאומי של "עזר מציון" היו עבורה עוגן בזמן הטיפולים. "הן רקדו איתנו, שרו איתנו, שיחקו איתנו", היא מספרת.
אפילו לגאיה, ששמרה על שמחת החיים, לא תמיד היו כוחות פיזיים ונפשיים לצאת מהמיטה. "בנות השירות לא נתנו לה להישאב לזה", אומרת אמה. "הן היו מביאות לה משחקים לחדר במחלקה ומשמחות אותה".
ל"עזר מציון", זוכת פרס ישראל לשנת 2008, כ-32 אלף מתנדבים ומתנדבות, ומעל 750 אלף איש מסתייעים בשירותיה מידי שנה. אחד המפעלים המרכזיים של העמותה הוא מאגר מח העצם הלאומי, שהציל עד כה את חייהם של כ-5,500 בני אדם.
5 צפייה בגלריה
מתנדבי "עזר מציון" במחלקה האונקולוגית בשניידר. "חלק בלתי נפרד מתהליך הריפוי וההחלמה"
( צילום: גדעון שרון)
באונקולוגית של שניידר מתנדבות חמש בנות שירות של "עזר מציון", שמלוות את הילדים והמשפחות.
"זה חלק בלתי נפרד מתהליך הריפוי וההחלמה", מסביר יומי דז'ילובסקי, מנהל המחלקה לתמיכה בילדים חולי סרטן בעמותה. "הן יושבות איתם, נותנות להם לפרוק, מהוות כתף תומכת. מגשימות משאלות, מארגנות ימי הולדת, וממשיכות ללוות אותם גם כשהטיפולים מסתיימים".
בנות השירות הלאומי של "עזר מציון" היו עוגן עבור גאיה בזמן הטיפולים. "הן רקדו איתנו, שרו איתנו, שיחקו איתנו", היא מספרת. האם אורטל: "הן היו מביאות לה משחקים ומשמחות אותה"
לילדים שחלו בסרטן שולחת גאיה מסר של תקווה. "גם אני חששתי והיו הרבה רגעים קשים. אבל הנה, זה מאחוריי".
להורים שנמצאים במקום שבו הייתה עד לא מזמן, אומרת אמה: "צריך הרבה כוחות, סבלנות ואמונה. כל הזמן להיות אופטימיים. הלוואי שמחלקת אונקולוגיה ילדים תישאר ריקה".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.04.25
