מחר (שני) תחגוג ירושלים 58 שנים לשחרורה. חגה של העיר מתחבר עם חודש ההוקרה למשרתי המילואים, ובבירה יש קרוב ל-20 אלף כאלו. ארבעה מהם, שגם מנהלים בה עסקים, מספרים על הקושי והאתגר להחזיק עסק בין סבבים מילואים.
שי צצוילי: מהשמירה לפיצה ובחזרה
מאחורי שי צצוילי, 27, המשרת בחטיבה 16 (ירושלים) יש כבר 180 ימי מילואים. הוא עבר לירושלים מרמלה לפני כחמש שנים בגלל לימודים, ואת דרכו בתחום האוכל החל כטבח בפיצרייה בעיר, ולפני כשנתיים החליט לפתוח מקום משלו.
"הכול היה מוכן לפתיחה החגיגית בנובמבר, אבל ב-7 באוקטובר, כשפרצה המלחמה, ישר הוקפצנו למילואים", מספר שי. "אחרי שירות של חודשיים השתחררתי והחלטתי שאני לא מוותר על החלום, ותוך שבוע וחצי פתחנו את העסק".
השגרה לא נמשכה זמן רב. "חודשיים אחרי הפתיחה קיבלתי עוד צו מילואים", הוא ממשיך, "המזל שלי היה שזה היה בגוש עציון קרוב לירושלים, ככה שהייתי יורד משמירה, נוסע לעסק עד השעות הקטנות של הלילה, חוזר לבסיס, ישן כמה שעות וחוזר לעסק. זאת הייתה תקופה מאוד קשה".
במקביל למילואים, השותף שלו עזב, והקושי בניהול העסק עלה. "לצערי לא הצלחתי לקדם את העסק, אנחנו במצב הישרדותי. עובדים באים והולכים, וקשה לייצר משהו רציף שאפשר להתפתח ממנו. לצערי לסבב האחרון לא הלכתי, השותף עזב ולא יכולתי לתת לעסק ליפול. אבל לסבב הבא אגיע".
שי צצוילי: "חודשיים אחרי הפתיחה קיבלתי עוד צו מילואים. המזל שלי היה שזה היה בגוש עציון קרוב לירושלים, ככה שהייתי יורד משמירה, נוסע לעסק עד השעות הקטנות של הלילה, חוזר לבסיס, ישן כמה שעות וחוזר לעסק. זאת הייתה תקופה מאוד קשה"
ועל השאלה מדוע פתח את העסק שלו דווקא בירושלים, הוא משיב: "יש משהו בעיר הזאת שאי-אפשר להסביר. החום והאווירה השמחה שיש בה, זה לא משהו שיש בכל מקום. אני מאחל שירושלים תפרח, תגדל ותשגשג".
ערן מאיר: קוקטייל צו 8
ערן מאיר, 27, נשוי ואב לילד, המשרת בהנדסה קרבית, הספיק לעשות כבר מעל ל-206 ימי מילואים מפרוץ המלחמה. ערן, שנמצא כעת בסבב נוסף ברצועת עזה, מתגורר בירושלים והוא הבעלים של הברים "פרדי למון" ו"טאפ אנד טייל".
"לפני המלחמה היינו בשיא עם תיירים ולקוחות קבועים, ואז הגיע 7 באוקטובר ומאז הכול השתנה". העובדים שלו לא רצו לחזור, חלקם כיוון שעזבו את העיר, ואחרים עקב הקושי לחזור לשגרה אחרי המילואים.
"הייתה תקופה קשה, ומה שהחזיק אותי מעל המים היו ימי העיבוד של המילואים שאנשים הגיעו לבלות בשוק. אני לא מצליח לחזור למה שהיה לפני המלחמה. גם עכשיו, הייתה התעוררות וחזרה של תיירים - אבל טיל אחד לכיוון נתב"ג החזיר אותנו לאחור", הוא מספר בכאב.
ערן מאיר: "אם אשתי לא הייתה גיבורה, הנישואים לא היו שורדים. אנשים חושבים שאתה מסיים מילואים - אתה חוזר לשגרה והכול נגמר, ואני מכיר אנשים שלקח להם כמה חודשים לחזור לעצמם, ועד שהם מתחילים לחזור לשגרה הם קיבלו עוד צו מילואים"
הקושי שלו לא היה רק בעסק, אלא גם כי הוא נאלץ לצאת למילואים כשאשתו הייתה בהיריון. "אם אשתי לא הייתה גיבורה, הנישואים לא היו שורדים. אנשים חושבים שאתה מסיים מילואים - אתה חוזר לשגרה והכול נגמר, ואני מכיר אנשים שלקח להם כמה חודשים לחזור לעצמם, ועד שהם מתחילים לחזור לשגרה הם קיבלו עוד צו מילואים", הוא אומר ומיד מוסיף ש"אני לא אומר את זה ממקום של בכיינות, אלא ממקום של חוזק. אני מאמין שעוד נתחזק מהתקופה הזאת".
ערן, שמחובר לעיר, מסכם, "ירושלים היא עיר שחוברה לה יחדיו, אנחנו צריכים להיות מחוברים גם בלבבות. ככה נהפוך לעיר חזקה ומובילה, גם במספר התושבים ובעיקר באיכות שלהם".
גלעד שטרן: לנהל בשלט רחוק
גלעד שטרן, 30, נשוי ואב לילדה, המשרת בצנחנים בחטיבה הצפונית, עשה מתחילת המלחמה 163 ימי מילואים, חלקם בזמן שאשתו בהיריון.
הוא החל את דרכו בעסקי האוכל לפני כתשע שנים כשערך אירועי בשר לאנשים פרטיים, ולפני שנתיים הגשים חלום ופתח את מסעדת הבשרים "מיט טיים" בשוק מחנה יהודה בבירה. "עבדתי במשרד הביטחון ותמיד חלמתי לפתוח מסעדה", מספר גלעד, "ממש לפני תחילת המלחמה המסעדה נפתחה. בהתחלה היינו שיפודייה של כריכים ושיפודים, ובהמשך התחלנו גם בקונספט של אכול כפי יכולתך".
4 צפייה בגלריה
גלעד שטרן. "הולך לישון עם חיוך, כי אני גורם לאנשים להיות מרוצים"
(צילום: עוז חיון I אוסף פרטי)
ב-7 באוקטובר הוא הוקפץ למילואים בגבול לבנון, והעסק נשאר עם השותף שלו. "זו מלחמה של להיות או לחדול, השותף שלי החזיק את העסק בשוטף ואני התעסקתי באירועים", מסביר גלעד. "במהלך התקופה ניסו להתחשב בי - אם ביציאות או בשיחות טלפון גם כשלא היה אפשר, אבל זה לא היה פשוט".
הוא היה כמעט חצי שנה בצפון, ולאחר חודשיים חזר לסבב מילואים נוסף בצפון, הפעם לחודש וחצי. "לא פשוט לנהל עסק בצורה הזאת. לצערי, המערכת הצבאית לא מבינה את העצמאים ואת המורכבויות שאנחנו עוברים, בין אם בניהול העסק או בגיוס ושימור עובדים".
גלעד שטרן: "זו מלחמה של להיות או לחדול, השותף שלי החזיק את העסק בשוטף ואני התעסקתי באירועים. במהלך התקופה ניסו להתחשב בי - אם ביציאות או בשיחות טלפון גם כשלא היה אפשר, אבל זה לא היה פשוט"
למרות הקשיים, גלעד ושותפו הצליחו בתקופה האחרונה לייצב את העסק והוא כבר החל לצמוח.
"ירושלים היא עיר מדהימה, האווירה והאנשים שיש בה זו חוויה ייחודית שאין במקומות אחרים", הוא אומר. "אבל המטרה החשובה ביותר היא שהחטופים יחזרו והמלחמה תסתיים, לא רק עם האויבים שלנו אלא גם זו שבינינו. הכי חשוב שכולם יעשו מה שהם אוהבים לעשות - אני הולך לישון עם חיוך כי אני גורם לאנשים להיות מרוצים".
בן וראשית סבו: הילדים התגייסו לעזור
בן וראשית עברו לירושלים לפני כשלוש שנים מגוש עציון. הדבר הראשון שהם שמו אליו לב בשכונה שלהם, חומת שמואל (הר חומה), היה המחסור בבתי קפה. זוהי שכונה מעורבת של דתיים וחילונים שהיו בה מחלוקות, עוד לפני ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית, וראשית חשבה כיצד לקרב בין אנשים והחליטה לפתוח בית קפה.
"התחלנו מעגלת קפה בסיוע המינהל הקהילתי", אומרת ראשית, "ומשם עברנו לבית הקפה שקראנו לו 'קד"ם' - ר"ת של 'קפה', 'דיבור', 'מפגש', ויש בו מפגשים בין דתיים לחילונים והרצאות. זה בית קפה רגיל לחלוטין, אבל הרעיון הוא מפגש וחיבור בין בני זוג ובין הורה לילדיו".
ב-7 באוקטובר גויס בעלה בן למילואים בגבול הצפון (הוא שירת עד כה למעלה מ-300 ימי מילואים), והיא נשארה להחזיק את הבית והעסק. "נשארתי לבד והחלטתי לסגור את העסק. לאחר חודש וחצי אמרתי לעצמי, 'אותנו לא ינצחו'. בית הקפה הזה הוא מקום של ריפוי והפוגה, והחלטתי לפתוח אותו שוב".
זה לא היה קל. "צריך להבין שכשבעלי היה במילואים זה לא השפיע רק על העסק, אלא גם על הילדים ועל השגרה", היא אומרת. "לקחתי איתי את הילדים לבית הקפה והם עזרו לי, הפכנו לעסק משפחתי".
לדבריה, "מתוך המשבר צמחנו, והצלחנו לייצר חיבורים, אם זה קבוצות שיח של נשים דתיות וחילוניות שבאו ודיברו על הכול ללא מסכות ועד היום הן בקשר, או הורים וילדים שמגיעים לבית קפה ללא טלפונים ויושבים ומדברים".
ראשית: "נשארתי לבד והחלטתי לסגור את העסק. לאחר חודש וחצי אמרתי לעצמי, 'אותנו לא ינצחו'. בית הקפה הזה הוא מקום של ריפוי והפוגה, והחלטתי לפתוח אותו שוב"
ראשית לא הייתה מצליחה לעשות זאת בלי התמיכה שקיבלה. "כבר חשבתי לסגור את המקום, אבל עם ישראל תמך בי וזה היה מאוד מרגש. וזה מה שאני רוצה להעביר הלאה: אנחנו עם אחד, כמו שירושלים היא עיר שחוברה לה יחדיו, אנחנו צריכים להיות ביחד, בלי שיפוטיות ובלי לשאול מה אתה מצביע. כולנו אוהבים את הארץ שלנו. חשבנו שאנחנו בסדר והכול טוב, ואז הגיעה המלחמה כדי ללמד אותנו שאנחנו צריכים להיות מאוחדים".
למרות הקושי, בעלי העסקים בבירה המשרתים במילואים לא לבד, והאגף לקידום העסקים בעיריית ירושלים העניק סל הטבות ל-230 מהם, הכולל בין היתר פרסומים, צילומי תדמית לעסק ועזרה ברישיונות עסק. ראש העיר, משה ליאון, מוסיף ש"עיריית ירושלים מתייצבת לצד בעלי העסקים המילואימניקים - אלה שנמצאים גם בחזית הביטחונית וגם בזירה הכלכלית. הם מופת לערכים, אחריות ואהבת הארץ".
פורסם לראשונה: 00:00, 25.05.25
