בעוד שעל שמן של גולדה מאיר, הנרייטה סאלד, חנה סנש, לאה גולדברג, ועוד עשרות רבות של נשים נקראים רחובות רבים בירושלים, גאולה שמואלי - שבאוגוסט הקרוב ימלאו לה 95 שנה - היא ככל הנראה האישה היחידה שעל שמה נקראת שכונה שלמה בעיר, ולא סתם שכונה, אלא אחת הגדולות והמוכרות ביותר בירושלים - שכונת גאולה.
"לא עשינו מזה סיפור שיש שכונה על שמי. זה נשמר בתוך המשפחה. בצניעות. לא הייתי מתגאה בפני חברותיי, ולא השתמשתי בזה אף פעם", סיפרה אתמול (א') שמואלי, בריאיון מיוחד לקראת יום ירושלים.
"אני אוהבת את בנייני האבן. זה מיוחד במינו. אני הולכת בתל-אביב ומסתכלת, וזה לא נראה כמו ירושלים. יש לנו עיר יפה במיוחד בזכות האבן. נתנו לנו מתנה הבריטים, כשהחליטו שבירושלים בונים רק באבן".
מגרוזיה לגאולה
הסיפור מתחיל בעלייתם לירושלים של הורי אביה של גאולה מגרוזיה, עוד במאה ה-19, כשחלק מהם הגיעו לעיר בהליכה ברגל.
אביה של גאולה, אברהם חסידוף, שנולד בירושלים, היה יזם מקרקעין שבנה בתי מגורים בתל ארזה ובמרכז ירושלים. הוא עוד הספיק ללמוד בגימנסיה העברית, ניצל מגיוס לצבא העות'מאני, ועבר ליפו כדי ללמוד את תורת הנדל"ן אחרי מלחמת העולם הראשונה.
8 צפייה בגלריה
אביה של גאולה, אברהם חסידוף, בשנות ה-30 של המאה הקודמת בירושלים
(צילום: באדיבות המשפחה )
בשנת 1927, כשגילה שבית היתומים הסורי "שנלר" באזור הצפוני בירושלים נקלע לקשיים כלכליים, הוא פנה ישירות ליוהאן לודוויג שנלר, והציע לו לרכוש ממנו בכסף מזומן את הקרקעות סביב בית היתומים, שהיו מיועדות לחינוך לחקלאות ועמדו מיותמות, וכך יוכל שנלר להמשיך לתפעל את בית היתומים.
העסקה יצאה לפועל, וחסידוף הקים על הקרקעות בנייני דירות לזוגות צעירים - שרובם לא היו אז דתיים, ובוודאי לא חרדים. בנוסף, הוא גם העמיד משכנתאות מכספו לאותם זוגות.
"זה היה פרויקט הבנייה הכי גדול שלו, כי אחרי כמה שנים הציע לו ליאון ריקנאטי לנהל את בנק דיסקונט בירושלים, וכך הוא עזב את עולם הנדל"ן, ועבר לבנקאות", סיפר חגי שמואלי, נכדו של חסידוף ובנה של גאולה.
8 צפייה בגלריה
בנייתה של שכונת גאולה ב-1925, רפרודוקציה
(צילום: באדיבות נדב מן, ביתמונה. מאוסף דגני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)
8 צפייה בגלריה
שכונת גאולה בשנות ה-40
(צילום: באדיבות נדב מן, ביתמונה. מאוסף דגני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)
הבית הראשון שבנה חסידוף על קרקעות שנלר, היה וילה שעמדה לבדה על הגבעה, עם חצר ובה בריכת דגי זהב - שאותה ייעד למשפחתו לכשיינשא. ב-1928 הוא נישא לגרסיה, צעירה ירושלמית ממוצא חלבי, וב-1930 נולדה באותו בית על הגבעה בתם הבכורה - גאולה.
"גאולה, בואי אליי"
באותם ימים התקיימו התכנסויות ועד השכונה החדשה בביתו של חסידוף. באחד המפגשים, שבו דנו בין השאר במתן שם לשכונה החדשה, זחלה התינוקת לעבר אביה והוא קרא לה "גאולה, גאולה, בואי אליי". משתתפי הפגישה התלהבו ואמרו שזה שם נהדר גם לשכונה.
"אני מניח שאם היו קוראים לאמי מטילדה, לא היו קוראים כך לשכונה", אמר חגי, בנה של גאולה, "אך מכיוון שבאותה תקופה הייתה תחושה של גאולת הארץ, ובמיוחד לאחר שסבי קנה את הקרקע מנוצרי בירושלים, השם התקבל בשמחה, וכך נקראה השכונה החדשה על שמה.
"עד היום, כל חנות שנייה ברחוב מלכי ישראל, כמו 'פלאפל גאולה', 'דפוס גאולה' או 'שמלות כלה גאולה', היא בעצם על שם אמא", מסכם חגי.
"זה לא בזכותי", אומרת גאולה, "זה בזכות אבא שלי. הוא קרא לי גאולה, ובעקבותיי כך קראו גם לשכונה".
בעת שירותה בצה"ל הכירה גאולה את בעלה, אליעזר שמואלי, שלימים היה איש חינוך, כיהן כמנכ"ל משרד החינוך והתרבות במשך שנים רבות, ונמנה עם יקיריי ירושלים.
בשנות ה-70, כשגאולה עבדה כמדריכת תיירים בעיר, היא הדריכה בין היתר גם את המיליונר הנדיב אייזיק וולפסון. באותם ימים נבנו בירושלים, בתרומתו הנדיבה, מגדלי וולפסון ליד גן סאקר.
במהלך הסיור, היא נזכרת בחיוך, וולפסון חזר ואמר שוב ושוב שהפרויקט שיבנה שם ייקרא בשמו. בשלב מסוים זה הספיק לגאולה, שאמרה לו: "זה בסדר מר וולפסון, לך יהיו כמה מגדלים בעיר על שמך, על שמי יש שכונה שלמה...".
"תשמרו על החלום שלנו"
שמואלי מתגוררת כיום ברחוב ש"י עגנון בשכונת רסקו, ובמשך 95 שנות חייה מעולם לא עזבה את העיר. גם ארבעת נכדיה המתגוררים בארץ, חיים בבירה. בינתיים, שכונת גאולה הפכה לאחת השכונות החרדיות ביותר בירושלים.
"בעיניי תל-אביב לא מגיעה לקרסוליים של ירושלים", היא אומרת בגאווה. "אין מקום בארץ שדומה לה. זו עיר מרתקת עם משמעות ואווירה מיוחדת, שלא חסר בה כלום".
8 צפייה בגלריה
גאולה שמואלי תופסת שמש ברחובות ירושלים. כיום, לא הייתה יכולה לעשות זאת בשכונה הקרויה על שמה
(צילום: באדיבות המשפחה)
אהבתה העזה לעיר, מלווה גם במסר חד לדור הצעיר בנוגע למצב במדינה כיום: "המצב היום קשה מאוד, מפני שאין דעה אחת שמקובלת על כולם. זה דבר נורא ואיום. לכל מיני קבוצות יש כל מיני דעות, והכל מעורבב במחלוקות ושנאה", מדגישה גאולה.
"אני אומרת לצעירים של היום - כשהייתי בגילכם, לא האמנתי שנגיע למצב שיש לנו מדינה משלנו. אתם לא יודעים להעריך את זה, מתחילים לריב אחד עם השני ומקלקלים הכול. אין לכם מושג מה זה להיות בלי מקום משלכם", היא ממשיכה, "יש לנו כאן מקום משלנו ששומר עלינו. אנחנו כאן, ואנחנו רוצים להיות דמוקרטיה, ובדרך כלל אנחנו גם מצליחים. זה דבר חשוב וגדול. אני לא יודעת אם אנחנו מתדרדרים. אני מקווה שלא. אבל תשמרו על החלום שלנו - לא כך רצינו שיהיה".
פורסם לראשונה: 00:00, 26.05.25
