בשבוע הבא תצא מקיבוץ אור הנר שבעוטף לקיבוץ ארז הסמוך שיירה של כלים חקלאיים, עגלות מקושטות רתומות לטרקטורים ועליהן ילדים שמחים, לבושים לבן לרגל חג השבועות.
שני הקיבוצים יחגגו אותו יחד בלב שדה עם מופעים חקלאיים מרשימים, אבל הפעם מדובר ביותר ממנהג חג מסורתי.
4 צפייה בגלריה
בשדה ירוק. מימין: אור וגאיה חבה, ניב קרקו, נטע ויניב קסטנבאום, יניב ברלינר
(צילום: גדי קבלו)
ב-7 באוקטובר, כשהתחוור לחברי כיתת הכוננות של אור הנר שחבריהם בקיבוץ ארז, שנמצא מערבית אליהם, זקוקים לעזרתם, הם לא היססו לרגע, חברו אליהם וביחד הצליחו לבלום את המתקפה על הקיבוץ.
יחד ברגעי שמחה וחירום
הערבות ההדדית בין ארז ואור הנר, ששותפים גם לעסקי המטעים וגידולי השדה, נוכחת ברגעי השמחה של החג, אבל הוכיחה את עצמה יותר מכל בשעת חירום.
ב-7 באוקטובר מחבלי חמאס חדרו לישראל בין היתר דרך מחסום ארז, ואחרי שהרגו וחטפו חיילים במחסום היו בדרכם לפשוט על הקיבוץ ולכבוש אותו. אור חבה, רבש"ץ ארז, היה באותה שבת בירושלים, ואחרי שניסה להשיג את כוחות הצבא ללא הצלחה, הוא הקפיץ את כיתת הכוננות ויצא בחזרה לקיבוץ.
יניב קסטנבאום, רבש"ץ אור הנר: "אמרתי לאחד מחברי כיתת הכוננות - 'קח איתך אנשים, ותעופו לארז כמה שיותר מהר'. אחר כך אשתו של אחד מהם שאלה אותי איפה הוא. נהייתי לבן. שלחתי אותו לשם בלי לדעת אם הוא בכלל יחזור"
באותו זמן ניהל את האירוע הרבש"ץ לשעבר, בן סדן, יחד עם צוות החירום היישובי ועם חברי כיתת הכוננות שהתפזרו בנקודות שונות בקיבוץ, נכונים להגן על הבית. שניים מהם התמקמו באנדרטה לזכר לוחמי הפלמ"ח בראש גבעה שממנה ניתן לראות את מעבר ארז הסמוך, ונחרדו למראה הטנדרים של חמאס דוהרים דרך הכביש והשדות לעבר הקיבוץ.
אורי שטרסברג ויוסי חדד, חברי כיתת הכוננות שנעו לכיוון השער האחורי של הקיבוץ, המתינו למחבלים בנשקים שלופים, ובחילופי האש שהתפתחו נפצע שטרסברג בראשו, אך שרד.
אור הרבש"ץ, שכבר היה קרוב מאוד לקיבוץ, קיבל עדכונים שוטפים על המתרחש בו והבין שאין טעם לחכות לכוחות צה"ל שלא עומדים להגיע. בהחלטה של רגע הוא החליט לעשות מעשה שיהווה תפנית בקרב: הוא התקשר לחברו יניב קסטנבאום, רבש"ץ אור הנר, וביקש ממנו סיוע.
יניב לא חשב פעמיים, ושלח את חברי כיתת הכוננות של הקיבוץ – יניב ברלינר, אביב ברזל, ברק כהן ויותם גורמן - לחלץ את יוסי ואורי שניהלו קרב בשער האחורי של ארז. כשאור הגיע לארז הוא הצטרף לכוח הלוחם שכלל חברי כיתות כוננות משני הקיבוצים, ושלושה אזרחים מאור הנר - קובי גילון, תמיר וקסמן וקובי בחלשדאי.
חיבור נצחי
הפלישה לקיבוץ ארז נבלמה, אבל במחיר כבד: בקרבות הבלימה נפצע חבר כיתת הכוננות רס"ן (מיל') אמיר נעים ז"ל, בן 27, באורח אנוש ומותו נקבע בהמשך. הוא הותיר אחריו אישה בחודש השלישי להריונה. בנוסף נפצעו חבר כיתת הכוננות דני אפשטיין, וגם כמה מהאזרחים.
רגע לפני אירוע חג השבועות המשותף, קסטנבאום (40), רבש"ץ אור הנר, נשוי ואב לשלושה, חוזר לשבת ההיא. "היום, בפרספקטיבה של הזמן שעבר, אני חושב על הדברים שקרו, מה היו ההשלכות ומה היה עלול לקרות, וזה הופך את הבטן", הוא אומר. "לא חשבנו פעמיים אם לצאת לעזור לקיבוץ ארז. לא היה זמן לחשוב ולהבין. זו הייתה החלטה של רגע. זה מה שהיה נכון וצריך לעשות.
"יש לי המון חברים מארז, ובכלל כל המועצה שלנו קטנה וכולם ערבים ומחויבים זה לזה. מאז 7 באוקטובר הקשר שלנו הרבה יותר חזק. מעבר לשותפות העסקית, יש תחושה שאנחנו אחד בתוך השני".
באותו בוקר, מספר קסטנבאום, "אור הרבש"ץ של ארז צילצל אליי בסביבות 7:30. הייתי באור הנר, בערפל מטורף, ולא הבנו מה קורה. לא היה לנו שום מידע. אור דיווח על המצב בארז ואמר שהוא צריך עזרה. הרצתי בראש כמה אופציות, והבנתי שאני מאור הנר לא יכול לצאת.
"אמרתי לאחד מחברי כיתת הכוננות - 'קח איתך אנשים ותעופו לארז כמה שיותר מהר', והם יצאו. אחר כך אשתו של אחד מהם התקשרה אליי ושאלה איפה הוא. נהייתי לבן. שלחתי אותו לשם בלי לדעת אם הוא בכלל יחזור. אמרתי לה שהוא עסוק, כשבפועל ידעתי ששלחתי אותו לסכן את חייו.
"אלו אנשים שיצאו מהבית והשאירו את המשפחות שלהם לבד, בלי להסס, רק כדי לעזור לאחרים, להגן על השכנים. אני חושב שאנחנו תופסים את האירוע אחרת מהחבר'ה מארז. אני מרגיש מהם חיבוק ענק והכרת תודה שאנחנו לא מצליחים להבין עד הסוף. לנו היה מובן מאליו שאנחנו יוצאים לעזור להם, אבל בשבילם זה לא מובן מאליו. בשורה התחתונה, יש בינינו חיבור נצחי".
"הקריבו את חייהם למען השכנים"
אור חבה (33), רבש"ץ קיבוץ ארז, נשוי ואב לשניים, לא שוכח את שיחת הטלפון שלו ב-7 באוקטובר לחמ"ל של אחד המוצבים הסמוכים לקיבוץ, שם נאמר לו בבירור שאין כוחות צבא שיכולים להגיע לקיבוץ ולסייע בלחימה מול המחבלים.
"דווקא מאוד הערכתי את האמירה הזאת", הוא משחזר. "בחמ"ל אמרו לי שאין כוחות כי הלוחמים נמצאים באזור ניר עם, ושאר החיילים לא יכולים לצאת מהמוצב. אמנם היה קשה לשמוע את זה, אבל הכנות הזו עזרה לי להבין את המצב - אנחנו לבד, וצריך להסתדר עם מה שיש.
4 צפייה בגלריה
אור חבה, רבש"ץ קיבוץ ארז. "הבנתי שאנחנו לבד, וצריך להסתדר עם מה שיש"
(צילום: גדי קבלו)
"זה גרם לי לחשוב על פתרון אחר, להתקשר לרבש"ץ של אור הנר ולבקש ממנו עזרה. כשדיברתי עם יניב כבר הבנתי את המצב בקיבוץ פחות או יותר. הסגן שלי, עמית זרקא, עידכן אותי שיש פצועים ושהמחבלים עוד רגע חודרים. כל דקה הייתה קריטית.
"אמרתי ליניב, 'כמה לוחמים שיש לך - תשלח אליי' והוא שלח מיד, אפילו לא אמר לי כמה. כשהם הגיעו הם חברו לכיתת הכוננות שלנו ויצאו לקרב. אנשים היו מוכנים להקריב את החיים שלהם למען השכנים".
יניב ברלינר, חבר כיתת הכוננות של אור הנר שלחם בקיבוץ ארז: "רק אחרי שנה התחלתי להבין כמה מורכבת הסיטואציה שהיינו בה, אבל אנחנו יוצאים מהאירוע הזה מחוזקים ועם תובנות חדשות. קיבלנו קריאת השכמה על איפה אנחנו חיים ומי השכנים שלנו"
יניב ברלינר (39), נשוי ואב לשלושה, היה בין חברי כיתת הכוננות של אור הנר שלחם בקיבוץ ארז. "לקח לי הרבה זמן להבין מה בעצם קרה לנו באותו יום", הוא מספר. "זה היה תהליך של עיבוד, רק אחרי בערך שנה נפל לי האסימון והתחלתי להבין כמה מורכבת הסיטואציה שהיינו בה.
"כשהונחיתי לצאת להגן על חברי ארז, הרגשתי שזה משהו מתבקש. פשוט התחברתי לברק ואביב, חברי כיתת הכוננות, ויצאנו. לא היה לנו מושג מה קורה סביבנו. אבל אנחנו יוצאים מהאירוע הזה מחוזקים ועם תובנות חדשות. קיבלנו קריאת השכמה על איפה אנחנו חיים ומי השכנים שלנו".
"כשחברי הכיתה מאור הנר הגיעו - זה היה כאילו הופיעו מלאכים משמיים", אומר ניב קרקו (34), נשוי ואב לשניים, חבר כיתת הכוננות בארז, שב-7 באוקטובר יצא להילחם כאזרח ונפצע באורח בינוני.
"הם הגיעו עם הרבה אנרגיה", מתאר קרקו, "מעבר לאש שהם ייצרו, הנוכחות שלהם נתנה לנו כוחות. פתאום הרגשנו שאנחנו לא לבד אחרי שעות של חוסר אונים. אין דרך להודות להם על זה. אני חושב שהסיפור של ארז ואור הנר ב-7 באוקטובר משקף את עם ישראל. כשצריך, כולנו מתייצבים אחד למען השני".
4 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: יניב ברלינר, אור וגאיה חבה, נטע ויניב קסטנבאום וניב קרקו
(צילום: גדי קבלו)
"על הצבא אנחנו נלמד לסמוך מחדש כי אין ברירה", מסכם הרבש"ץ חבה. "כולי תקווה שהבנו את הטעויות ולמדנו מהן. באירוע הזה לא היינו אמורים להיות לבד. לא הייתה צריכה להיות גבורה אזרחית, אבל כולם עשו כמיטב יכולתם.
"הגורל של ארז ושל אור הנר קשור זה בזה שנים רבות, והקשר הזה הוכיח את עצמו ב-7 באוקטובר", מוסיף חבה, "הרעות והערבות ההדדית תמיד היו שם, אבל נוכחתי לגלות את עומק החיבור. יניב הוא כמו אחי. לחגוג את חג השבועות יחד זה ניצחון. אבל הניצחון הגדול שלנו הוא תשעת התינוקות שנולדו השנה בארז, אחת מהם שלי".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.05.25
