בקרבות 7 באוקטובר נפצע סרן ב' (23) במוצב סופה. המג"דית שלו, סגן אלוף אור בן יהודה, מפקדת גדוד קרקל, הקפיצה אותו למוצב. "היא קיבלה שיחת טלפון ממג"ד נח"ל, שדיווח על פשיטה על המוצב, וביקש סיוע", שיחזר ב'. "היא הקפיצה את הפלוגה שלי, שהתפרסה על המון יישובים במרחב.
"הגעתי לשם סביב 8:00 בבוקר, ואחרי לחימה אינטנסיבית קיבלתי אר-פי-ג'י לרכב הממוגן, ונפצעתי ברגל. אחרי שלוש שעות הצליחו לפנות אותנו במסוק לשיבא".
מי שליוותה את סרן ב' באשפוז שלו, ולאחר מכן לאורך כל תקופת השיקום, הייתה קצינת הנפגעים של הגדוד, סגן שלי תורג'מן (22). "נכנסתי לתפקיד בסוף אוקטובר, והתחלתי ללוות את ב' כקצינת הנפגעים שלו", סיפרה, "דאגתי לוודא שהוא מקבל ומממש את כל הזכויות שלו, כאיש קבע שנפצע באירוע מבצעי במלחמה".
סגן תורג'מן זוכרת היטב את תחילת העבודה המשותפת שלה לצד סרן ב'. "הדבר הראשון שהוא אמר, מהרגע שהתחלתי ללוות אותו, זה 'שלי, אני רוצה לחזור לשירות, אני רוצה לחזור להיות מ"פ'.
"מהרגע הראשון האמנתי שהוא יחזור. אמרתי לו שמדובר בתהליך, ושיתקדם לאט-לאט. אבל הרגשתי שהוא יצליח, ואמרתי לעצמי שאין מצב שהוא לא יחזור. כמובן, זה תלוי ברופאים, אבל מהרגע שהתחברתי אליו, ראיתי שהוא יכול לעשות את זה. הוא היה נחוש מאוד. כשאתה מפקד יש רצון גדול מאוד לחזור לחיילים שלך, ולהמשיך לתרום".
4 צפייה בגלריה
ב' בשיקום לאחר שנפצע במוצב סופה ב-7/10. "מהרגע הראשון האמנתי שהוא יחזור"
(צילום: אלבום פרטי)
"פתאום הבנתי שיש לי תורג'מן בפלוגה"
תורג'מן, תושבת זכרון יעקב, היא הבת הבכורה במשפחתה. אחותה השנייה, א' (19), התגייסה בנובמבר האחרון, אף היא לקרקל. "היה לה חשוב לתרום והכיוון שלה היה לוחמה", סיפרה סגן תורג'מן.
העובדה שבמסגרת שירותה היא מלווה לוחמים שנפצעו הדאיגה אותה בכל הנוגע לאחותה הצעירה, אבל היא תמכה בבחירה שלה להפוך ללוחמת. "ברור שיש חששות", אמרה. "אבל בתפקיד שלי אני פוגשת אנשים חזקים שיודעים להתמודד עם הקשיים, ואני יודעת שגם אחותי הקטנה חזקה. אני מודעת לסיכונים, אבל יותר מזה מודעת לכמה זה משמעותי, במיוחד בתקופה הזו. לגמרי תמכתי בה".
סרן ב', שעשה מאמצים רבים בהליך השיקום שלו, נלחם כדי לחזור לשירות בקרקל ולהפוך למפקד פלוגה. "שלי דאגה לאורך האשפוז לטפל בי, לדאוג לזכויות שלי מול משרד הביטחון. היא עזרה לי, וגם החברים. סיפרתי לה שאני רוצה לצאת לקורס מ"פ אחרי הפציעה. היו כאלה שאמרו לי: 'קח את הזמן'. היא אמרה: 'מה שאתה רוצה - תעשה. תן בראש'. אחרי חודש שיקום, ממש נלחמתי לחזור".
סרן ב' הצליח. הוא יצא לקורס מ"פים ושובץ לשמש כמפקד פלוגה במסלול הכשרת לוחמי ולוחמות קרקל, בבית הספר להגנת הגבולות של צה"ל. בסגירת מעגל מפתיעה, מי ששובצה בפלוגתו היא לא אחרת מא', אחותה הצעירה של סגן תורג'מן.
"פתאום אני מבין שיש לי תורג'מן בפלוגה", נזכר ב'. "שלי מלווה אותי עד היום, ופתאום אחותה, הדבר הכי יקר לה, מופקדת בידיי. אני זה שאחראי עליה ושצריך להפוך אותה להיות לוחמת במדינת ישראל. זה היה מאוד סימבולי עבורי. כמפקד, אני מלמד את החיילים שלי שהכול תלוי באיך מסתכלים על דברים. כבני אדם, כעם ישראל, אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. וזה מה שהופך את הפלוגה שלי להרבה יותר טובה".
"לראות את שלי ואת אחותה, כשהיא על מדים - לוחמת - זה משהו שהעלה לי חיוך מאוזן לאוזן", אמר סרן ב'. ושלי הוסיפה: "לראות את אחותי רצה ואת ב' מוביל את כולם - זה היה מרגש כל כך. כל אחד והתהליך שעבר כדי להגיע לנקודה הזו. אני יודעת כמה שניהם עבדו קשה בשביל זה"
"אני מאוד אוהבת אתגרים", סיפרה האחות הצעירה, א'. "רציתי לראות איך אני יכולה לתרום, עם היכולות שלי. זה מסוכן, נכון. אבל אני לא מפחדת. לא חושבת על זה. פשוט עושה מה שצריך.
"את ב' הכרתי מהסיפורים של שלי. אני יודעת שהיא מלווה פצועים מחיל הגנת הגבולות, מלווה משפחות שכולות. היא סיפרה לי על ב' עוד לפני שהתגייסתי. אני זוכרת שהיא סיפרה לי על פצוע שנלחם ב-7 באוקטובר, ועל הליך השיקום שלו, וכמה הוא מיוחד וחזק בדרך שבה הוא מתמודד עם הפציעה. כמה ימים אחרי הטירונות שלי חילקו אותנו לפלוגות, וכשהקריאו את השם שלו מיד הבנתי שהוא מפקד הפלוגה שלי.
איזה סוג מפקד הוא?
א': "הוא מפקד שמאוד קשור לחיילים. אם אנחנו בשטח הוא תמיד מגיע. תמיד מדבר איתנו בגובה העיניים. הוא אומר לנו: 'יש לכם שתי רגליים. אתם יכולים. הכול בראש'. הוא מאמין שאנחנו יכולים יותר ממה שאנחנו חושבים וגורם לנו להאמין בזה בעצמנו. הוא אומר לנו 'אם לכם קשה - לחברים שלכם קשה יותר', וזה הולך איתי הרבה.
"במסעות, אם עכשיו כואב לי, יש אנשים שיותר קשה להם, וצריך לשים בצד את הקושי שלי ולעזור, ותמיד לחתור למגע. אם צריך מישהו שילכלך את הידיים שלו - אנחנו צריכים להיות אלה שעושים את זה".
בשבוע שעבר הם סיימו מסלול יחד - סרן ב' כמפקד הפלוגה, וא' כלוחמת חי"ר גבולות בקרקל. כמובן, לצד ההורים הגאים, גם האחות הבכורה, שלי, הייתה בטקס הסיום המרגש.
"לראות את שלי ואת אחותה, כשהיא על מדים - לוחמת - זה משהו שהעלה לי חיוך מאוזן לאוזן", אמר ב'. ושלי הוסיפה: "לראות את אחותי רצה ואת ב' מוביל את כולם - זה היה מרגש כל כך. כל אחד והתהליך שעבר כדי להגיע לנקודה הזו. אני יודעת כמה שניהם עבדו קשה בשביל זה".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.06.25
