צפו במתנדבי שנת בשירות בפנסיונרים בסיור בקיבוץ חניתה
(צילום:יאיר קראוס)
רק ביום שישי האחרון בשעה ארבע אחר הצהריים, סנונית אייזנשטיין, מנהלת הגיל הרך הוותיקה בקיבוץ רמות מנשה, יצאה לגמלאות. השבוע, היא כבר הייתה בדרכה צפונה, בדרך למשימה חדשה ולאומית.
סנונית היא אחת מ-21 גברים ונשים מכל רחבי הארץ, רובם כבר סבים וסבתות, שהחליטו להצטרף לתוכנית "עכשיו הזמן - שנת שירות 50+", לארוז תיק, ולהתנדב ביישובי קו העימות שבמועצה האזורית מטה אשר. "אני מרגישה שאנחנו מקטרים כל כך הרבה שנים", היא מספרת, "החלטתי שאני מפסיקה לקטר ומתחילה לעשות, לתרום לתיקון".
4 צפייה בגלריה
מתנדבי התוכנית בסיור ההיכרות בחניתה. "קהילה שמחזיקה האחד את השני"
(צילום: אביהו שפירא)
התוכנית החלוצית, יוזמה של עמותת "אלול" בשיתוף עם ג'וינט-אשל וקרנות פילנתרופיות, מבקשת להפוך את רוח ההתנדבות שפרצה אחרי 7 באוקטובר מזמנית לתנועה מקיפה ומקצועית.
הרעיון פשוט אך מהפכני: גיוס גמלאים בעלי ניסיון חיים עשיר לסיוע בחיזוק קהילות בפריפריה. המתנדבים יתגוררו בקיבוצי המועצה האזורית מטה אשר, כמו אילון, חניתה, מצובה וגעתון. הם יסייעו בתחומי החינוך, הרווחה וחיי היומיום, בהתאם לצרכים שתגדיר המועצה. יוזמה דומה נוספת בשם "אנובנו", של תנועת "אמונה", תפעל בשנה הבאה גם בקריית שמונה.
סנונית תשאיר מאחור ברמות מנשה את בן זוגה והמשפחה. "בן הזוג מפרגן לי", היא אומרת בחיוך, "אמרתי לילדים ולנכדים שלי - 'שלום, תשמרו לי על הקיבוץ ונתראה'. אני עוד לא יודעת בדיוק מה אעשה. איפה שצריך ‑ אני אהיה".
והיא לא לבד - המארג הקבוצתי הוא חלק מרכזי בתוכנית. "נוצרת פה מעין קהילה שמחזיקה האחד את השני", היא מסבירה. "המטרה היא לא להגיע למקום לבד ולחפש את עצמך בו, אלא להיות חלק ממסגרת שאמורה להחזיק אותנו ולהעניק יציבות לכולם - גם לתושבים החוזרים וגם לנו, המתנדבים".
אילנה ואיזי בנוזיו, בני 68 ו-71 בהתאמה, מגיעים מראשון-לציון. הם הורים לשלושה וסבים לארבעה. היא מנחת קבוצות, הוא רואה חשבון ומגשר, הם לא רואים בגיל שלהם מגבלה. "אחרי מה שעברנו, במיוחד ב-7 באוקטובר, כל העניין של פערי גילים הלך", אומרת אילנה. "זה לא משנה בן כמה אתה, עבדנו מספיק שנים, עכשיו זה הזמן לתת".
כמוהם גם שי וסיגל לוי, בני 63 ממצפה אבי"ב, עם ניסיון עשיר בשליחויות חברתיות, הרגישו את הקול שקרא להם לעשות. "אנחנו כל הזמן בתנועה ובחיפוש אחר עשייה ואחרי שהיינו בבית בינה בהודו, שימשנו משפחת אומנה והיינו חלק מהכוח החלוץ הראשון בהקמת היישוב שלנו במשגב - עכשיו זו התחנה הבאה שלנו" אומרת סיגל.
שי, מומחה לניהול פרויקטים בתחום האנרגיה המתחדשת והתייעלות אנרגטית, מוסיף: "אני פה כדי לעשות מה שיבקשו ממני. זה לא חשוב מה אני רוצה, חשוב מה שהם צריכים. אם ירצו שאנהל פרויקט גדול - בשמחה, אם ירצו שאנהג על טרקטור, גם בשמחה".
לקחת פאוזה לטובת הציונות
המתנדבים הגיעו השבוע לסיור והיכרות עם מרחב הפעולה הבא שלהם. היציאה לדרך, הם אומרים, תקרה ב-1 בספטמבר. בקיבוץ חניתה שפונה מיושביו ונפגע מאש חיזבאללה במהלך המלחמה, קיבלו את פניהם כמה חברי קיבוץ שסיפרו על הקמתו, המאבק להחזיק בקרקע ובחיים מטרים ספורים מלבנון, ומאמצי השיקום אחר התפרקות הקהילה בשנתיים האחרונות.
עדי שני, חברת חניתה, לא ניסתה להסתיר את התרגשותה מהאורחים: "זה מעורר השראה - לקחת פאוזה באמצע החיים, ולבוא לעשות ציונות. הרצון הזה לתרום מאפיין את עם ישראל. זה לא עניין של גיל, אלא של תחושה - עד כמה מרגישים צעירים ויכולים לתרום", היא אומרת בגאווה. "אני זוכרת שבהתחלה, כשהתפנינו, הרוח הזאת של 'איך לעזור' הייתה מאוד נוכחת, וזה חלק מזה".
אריאל יוקר, מנהלת יחידת ההתנדבות במועצת מטה אשר, מתארת ש"המפגש עם המתנדבים רק הוכיח איזה ניסיון מטורף יש להם, ועד כמה הם רוצים להיות חלק משיקום הצפון. ברור לי שאנחנו הולכים על מהלך שימשיך גם בעוד שנים".
יוסי היימן, מנכ"ל ג'וינט-אשל, אומר כי "מדובר ביוזמה חלוצית שמבטאת ציונות במיטבה, וגם מקור חיובי שמוביל לתחושת משמעות ולבריאות נפשית, במיוחד בגיל השלישי. נוביל את הסדרת המהלך כתוכנית לאומית".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.07.25
