בתוך האנגר ענק, במחנה רחבעם שליד רמלה, מסתתר מתקן האימונים של חטיבת החילוץ. זה מבוך קלסטרופובי של קירות בטון, גרמי מדרגות, פירים וחלונות המדמה בניין שספג פגיעה ישירה.
ראש מטה פיקוד העורף, תא"ל לירון דונל, מובילה אותנו לקומה השנייה, אל תוך אחת הדירות. אנחנו נאלצים להשתופף בסלון שתקרתו צנחה ונבלמה במרחק של כמטר וחצי מהרצפה. מתחת לספה הפוכה מבצבצת בובת אדם בגודל טבעי. על הקיר מסך טלוויזיה מרוסק. רצפת חדר השינה נטויה בזווית בלתי אפשרית, שדורשת ממך לשמור על שיווי משקל.
כשבנו את המתקן, לפני כשלוש שנים, חשבו על שלל הסיטואציות שבהן יצטרכו לוחמי החילוץ לעבוד כדי להציל חיים; כולל מכונית מאזדה שכבר ידעה ימים יפים יותר, לכודה מתחת לקורת בטון במשקל של כמה טונות.
עכשיו, במלחמה עם איראן, התרחישים שתורגלו הפכו למציאות: בבת-ים, ברמת-גן, בחיפה, בתל-אביב, בבאר-שבע, בפתח-תקווה, בטמרה ובשאר המקומות שהפכו מטרה לטילי ההרס והמוות.
מאז שהגיעה לפיקוד העורף, לפני כשמונה שנים, תא"ל דונל התכוננה לרגע הזה: כמפקדת מחוז דן, כקצינת האג"ם הפיקודית וכראש המטה. מלבד הכומתה הכתומה והקסדה באותו צבע שהיא מקפידה לחבוש בזירות הנפילה, דונל חובשת עוד כמה כובעים.
6 צפייה בגלריה
אשת המקצוע הבכירה ביותר בתחום. תא"ל דונל באתרי פגיעה של טילים איראניים
(צילום: דובר צה"ל)
כרמ"טית העורף היא משמשת כסגניתו של אלוף הפיקוד וכממלאת מקומו, מרכזת את כל תהליכי התכנון והניהול בשגרה ובשעת חירום, מפקדת על קציני המטה ואחראית על בניין הכוח למלחמה. כקצינת החיל הראשית היא מופקדת על פיתוח וטיפוח כוח האדם, על התורה ועל ההכשרות והאימונים. כיוון שאלוף פיקוד העורף, באופן מסורתי, מגיע מהמערך הלוחם (האלוף היוצא, רפי מילוא, היה בעברו מפקד שייטת 13 ומחליפו שי קלפר היה מח"ט גולני), דונל היא גם אשת המקצוע הבכירה ביותר בתחום.
ובנוסף לכל אלה, היא גם אמא לנערה שנולדה עם שיתוק מוחין ולשני ילדים נוספים, בני 11 ו-17.
"החיילים שלנו טובים יותר בזכותם"
עד לפני כמה שנים, בראיונות עם נשים בתפקידים בכירים, הייתה מגיעה תמיד השאלה: "איך את משלבת בין קריירה למשפחה?" אף פעם לא שאלו תא"ל או מנכ"ל גבר כיצד הוא משלב בין קריירה למשפחה. הסיפור של משפחת דונל, תושבי מיתר שבדרום, מוכיח עד כמה השאלה הזו לא רלוונטית.
ובכל זאת, כשסיפרה על האבחון של בתה, שאלתי מה שלא הייתי שואל גבר בתפקיד מקביל: האם שקלה לעזוב את הצבא או להוריד הוליך ולעבור למסלול שירות נוח יותר.
6 צפייה בגלריה
תא"ל דונל עם בתה דרור, שמתמודדת עם שיתוק מוחין והתנדבה לצה"ל. "חלמתי על היום הזה"
(צילום: אלבום פרטי)
דונל, שרוב שנות שירותה כמעט שלא ראתה את הבית, השתוממה מעצם השאלה. "לא הייתי יכולה לעשות שום דבר בשירות שלי אם לא הבעל שלי, רם. בהיריון עם דרור הייתה איזושהי בדיקה לא טובה. אמרתי לרם שאם העובר לא בסדר, אני לא ממשיכה בהיריון כי זה לא הייעוד שלי, לטפל בילד עם צרכים מיוחדים. אני לא מרגישה שאהיה מסוגלת לזה. רם, שעוסק ברפואה אלטרנטיבית, אמר: 'אל תדאגי, זה הייעוד שלי בחיים'. עשינו בדיקה חוזרת והיא יצאה תקינה.
"רק אחרי שדרור אובחנה, בסביבות גיל חצי שנה, הבנתי שזה גם הייעוד שלי, להיות אמא של הילדה המדהימה הזאת. זה הדבר הכי טוב שקרה לנו כמשפחה. היא הפכה אותנו לאנשים טובים יותר ואותי – למפקדת טובה יותר".
באיזה מובן?
"בעיקר באופן שבו אני מסתכלת על אנשים. פיקוד העורף מאמץ הרבה מאוד עמותות, ואין אצלנו יחידה אחת שאין בה ילדים עם צרכים מיוחדים שהתנדבו לצה"ל. אני משוכנעת שהחיילים שלנו טובים יותר בזכותם - ברגישות, בסובלנות, בקבלת האחר".
"אמרתי לרם שאם העובר לא בסדר, אני לא ממשיכה בהיריון כי זה לא הייעוד שלי, לטפל בילד עם צרכים מיוחדים. רם, שעוסק ברפואה אלטרנטיבית, אמר: 'אל תדאגי, זה הייעוד שלי בחיים'. רק אחרי שדרור אובחנה, בגיל חצי שנה, הבנתי שזה גם הייעוד שלי"
דרור באה לאוויר העולם כשאמה הייתה בחופשת לימודים. "היא השתחררה מבית החולים כילדה בריאה, כך לפחות חשבנו. אחרי כמה חודשים ראינו שהיא מגישה רק יד אחת לחפצים, לא עוקבת במבט. בבדיקות התברר שיש לה CP, שיתוק מוחין. יד ורגל ימין משותקות, עיכוב קוגניטיבי ואפילפסיה.
"היא הולכת, אבל לא למרחקים מאוד ארוכים. היא צריכה עזרה במקלחת, בלהתלבש, בלחתוך לה את האוכל, אבל אוכלת לבד. דרור כל הזמן מבקשת ממני: 'תלמדי אותי לעשות את זה ואת זה, אני רוצה להיות עצמאית'. היא ילדה מהממת, עם ביטחון עצמי גבוה, מאוד מצחיקה. רואה את החיים במשקפיים ורודים, לא נותנת לנכות להגדיר אותה. יש לה הרבה שאיפות".
למשל?
"שאיפה אחת, שהיא זנחה אותה לשמחתי, הייתה להיות מג"דית בבה"ד 1, כמו אמא. היא רוצה להיות דוגמנית. היא רוצה להיות סייעת של וטרינר. היא רוצה לגור ברמת-השרון עם גן חיות בתוך הבית. כל יום משהו אחר...".
אמנם דרור לא תהיה מג"דית, אבל את מדי צה"ל היא כבר לובשת. "את החינוך המיוחד מסיימים בגיל 21, ובמסגרת בית הספר הם התנדבו יום אחד בשבוע בעיר הבה"דים. דרור ארזה את כל הציוד של חיל הרפואה בבסיס. ממש עכשיו עמותת 'גדולים במדים' פועלת מול צה"ל כדי להפוך את הקבוצה של דרור למתנדבים מן השורה בעיר הבה"דים, על בסיס יומי".
היא לא רוצה להתנדב בפיקוד העורף?
"לא. דרור אומרת שאין על עיר הבה"דים. והיא גם חושבת שיש שם את האוכל הכי טוב בצבא. יש לה בעיה בסטנדרטים...".
היא מראה לי תמונות שלה עם בתה במדים, זו עם דרגות תא"ל וזו עם דרגות נגדת. "חילקו להם באופן אקראי מדים עם דרגות. דרור קיבלה רס"מ (רב-סמל מתקדם). כשגיליתי שיש כאלה שקיבלו רנ"ג (רב-נגד), אמרתי: 'סליחה, למה הבת שלי לא קיבלה רנ"ג?'" היא אומרת בחיוך.
כמי שמשרתת כבר 31 שנה בצה"ל, ליבה התמלא למראה בתה בעלת הצרכים המיוחדים לובשת מדים. "חלמתי על היום הזה, אבל לא דמיינתי שהוא יגיע. אני הכי גאה בה בעולם. היא לא מפונקת, היא אוהבת את זה, מחכה לזה, מתרגשת מזה. ואני מתרגשת יחד איתה".
"עם המשפחות השכולות, הפכנו להיות כמו משפחה"
בעוד בתה מתרגלת למדים, תא"ל לירון דונל סיימה אתמול את תפקידה ותפרוש בקרוב מצה"ל. את המדים והדרגות היא תשמור בארון: "אמרתי לאלוף החדש שאם יצטרכו עזרה, אני באה".
היא בת 49, גדלה בבית-שאן. "התגייסתי בשנת 1994 עם חלום קטן: להיות מ"כית. עוד לא היו אז לוחמות. הייתי מ"כית טירונים ומפקדת בקורס מ"כים ובקורס קצינים, תחילה בבה"ד 12 ואחר כך בבה"ד 1. בגיל 27 עצרתי רגע לחשוב אם אני רוצה להישאר בצבא. חישבתי מסלול מחדש - ונשארתי באותו מסלול".
"האלוף קורא לי ולקצין האג"ם, ומעדכן אותנו לראשונה על התוכנית לתקוף באיראן. מאותו רגע, בפורום מצומצם של שותפי סוד, אנחנו מתחילים להיערך לתגובה האיראנית"
ב-2011 מונתה לראש ענף אימונים בזרוע היבשה. לאחר מכן עברה לבור בקריה כראש ענף תע"מ (תעסוקה מבצעית - י"ק) בחטיבת המבצעים. "התחלתי שבוע לפני 'עמוד ענן' וסיימתי בסוף 'צוק איתן'. מעבר לתפקידו בשגרה, ענף תע"מ מגייס את הצבא במלחמה, דואג למלא את הסד"כ (סדר הכוחות - י"ק) של הפיקודים והזרועות, ומקצה להם את כל המשאבים הנדרשים - מטנקים ונמ"רים ועד תחמושת לאוויר, לים וליבשה", היא מסבירה.
"כל החלטה של המפקדים בלחימה היא נגזרת של הכוחות שעומדים לרשותם, ותפקידי היה לדווח שהם מוכנים וכשירים להיכנס לתמרון. אחרי שאתה מזיז את הצבא בשני מבצעים, אתה שואל מה עוד נשאר לך לעשות. מבחינתי זה היה לחזור להיות מפקדת - והפעם כמג"דית בבה"ד 1".
דונל מונתה למפקדת גדוד "ארז", שמכשיר קצינים וקצינות לא קרביים לתפקידי מטה. ב-8 בינואר 2017 הייתה עם הצוערים והצוערות שלה בסדרת חינוך בירושלים. "התחלנו את היום בהרצאה בבנייני האומה, משם היינו אמורים להמשיך באוטובוסים לתצפית מטיילת ארמון הנציב ואחר כך לסיור בעיר העתיקה", היא מספרת.
"האוטובוסים הראשונים יצאו, נשארתי עם כמה מפקדים בבנייני האומה כדי לתת להם דגשים, ויצאתי לכיוון ארמון הנציב. בדרך מודיעים לי שהיה שם פיגוע דריסה".
כשהגיעה לזירה, הבינה את גודל האסון: בפיגוע נרצחו שתי צוערות בקורס שעליו פיקדה, סגן שיר חג'אג' וסג"ם שירה צור זכרן לברכה, סג"ם ארז אורבך ז"ל, גם הוא צוער בקורס, וסגן יעל יקותיאל, קצינת חינוך בהר גילה ("מבחינתי יעל הייתה קצינה שלי לכל דבר"). 13 צוערים וצוערות נפצעו, שניים מהם קשה. "המחבל חוסל בתוך 27 שניות על ידי פקודים שלי, שהם אפילו לא לוחמים".
זו הפעם הראשונה שאיבדה חיילים. "האובדן קשה וכואב. כמגד"ית את לא מכירה את כל הצוערים, אבל מאז האירוע למדתי להכיר כל אחד ואחת מהנופלים. אני בקשר עם המשפחות השכולות, הפכנו להיות כמו משפחה. תמיד אנחנו אומרים: 'הלוואי שלא היינו מכירים'. אבל זה לתמיד".
היו גם רגעים של סיפוק והתרגשות אחרי הפיגוע. "כל הפצועים עמדו על מגרש המסדרים בסיום הקורס. חלקם הגיעו באמבולנסים. יצחק טאיטו, הרנ"ג המיתולוגי של בה"ד 1, אמר שזה היה טקס הסיום הכי מרגש שלו. זה היה אירוע מלא אמוציות. מצד אחד, משפחות שרק מתחילות לעכל את הבשורה. ומצד שני, ניצחון הרוח של הצוערים והצוערות שהיו חדורי מטרה להחלים ולהיות קצינים".
6 צפייה בגלריה
הצוערים והצוערות שנפצעו בפיגוע בסיום הקורס. "זה היה אירוע מלא אמוציות"
(צילום: ישראל יוסף)
באוגוסט 2018 מונתה למפקדת מחוז דן של פיקוד העורף. בזמן הקורונה הייתה קצינת האג"ם הפיקודית, וביולי 2022 מונתה לראש המטה. כמו כולם, גם עליה נחת 7 באוקטובר בהפתעה גמורה.
"לאור תפקידי, אני מנויה באפליקציה של פיקוד העורף על כל חלקי הארץ. הטלפון שלי לא הפסיק לצפצף והייתי בטוחה שזו תקלה. התקשרתי למטה הכללי, ואמרו לי מילה אחת: 'הופתענו'. בדרך לבסיס אני מתעדכנת שחדרו מחבלים לבא"ח העורף במחנה זיקים, ובהמשך הבנתי שחדרו לנו גם למיפקדת מחוז דרום במחנה אורים. באותו יום נפלו לנו 14 חיילים וחיילות".
מבצע "עם כלביא", לעומת זאת, לא הפתיע אותה. "כמה חודשים לפני, האלוף קורא לי ולקצין האג"ם ומעדכן אותנו לראשונה על התוכנית לתקוף באיראן. מאותו רגע, בפורום מאוד מצומצם של שותפי סוד, אנחנו מתחילים להיערך לתגובה האיראנית ולבצע פעולות שיצמצמו עד כמה שאפשר את כמות הנפגעים בעורף.
"למשל, להכניס לשימוש מבצעי את מערכת ה'סי-בי', שאיפשרה לנו לפרוץ לטלפונים של כל תושבי מדינת ישראל, גם אלה שלא הורידו את האפליקציה של פקע"ר. וזו רק דוגמה אחת מני רבות".
היו הרבה תלונות על הצליל המלחיץ של ההתרעה המוקדמת.
"אפילו הבן שלי התלונן. אבל אני מעדיפה שהצליל יקפיץ קצת את האנשים, ובלבד שיגרום להם להבין שהם חייבים להתמגן".
רוב השותפים בהכנות למלחמה - גם בפיקוד העורף וגם בארגוני החירום האזרחיים וברשויות המקומיות - לא היו בסוד העניין. "הם חשבו שזה חלק מההיערכות ומהפקת הלקחים בעקבות שתי המתקפות האיראניות על ישראל בשנה שעברה", מגלה תא"ל דונל.
כשדילגה בין החמ"ל לזירות הנפילה, בעלה וילדיה היו בבית במיתר. "בכל אירוע של ירי טילים, אחרי שהפעלנו את האזעקה והערנו את כולם, הייתי מתקשרת הביתה, נותנת להם תדריך קצר, אומרת 'תהיו חזקים' ומבקשת שמרגע זה לא יפריעו לי. לא היו נפילות במיתר, כך שלא הייתי צריכה לדאוג".
"בכל אירוע של ירי טילים, אחרי שהפעלנו את האזעקה והערנו את כולם, הייתי מתקשרת הביתה, נותנת להם תדריך קצר, אומרת 'תהיו חזקים' ומבקשת שמרגע זה לא יפריעו לי"
ביקשתי ממנה לציין רגע משמעותי במיוחד ב-12 הימים האלה, כזה שייחרת לתמיד בזיכרונה. "זה היה כשכוחות פיקוד העורף הצליחו לחלץ בחיים ניצול שואה בן 85 שהיה לכוד במשך שעתיים וחצי בין הריסות ביתו ברחובות", מספרת דונל. "הם דיברו איתו כל הזמן והחזיקו לו את היד שביצבצה מבין ההריסות, עד שהוציאו אותו והצילו את חייו".
בספר שכתבה דונל על פעילות פיקוד העורף מ-7 באוקטובר ועד "עם כלביא", מצוטט בנו של האיש: "כשאבא שלי היה בין ההריסות, הוא אמר לעצמו שהיה מעדיף למות מהפגיעה ולא בייסורים בזמן שהוא קבור מתחת ההריסות. אבל כששמע את קולות המלאכים של פיקוד העורף, אבא הבין שהוא רוצה לחיות. זה מה שנתן לו תקווה". וזה, היא אומרת, שווה הכול.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.08.25
