אריה (אריק) חפץ ז"ל עם כלבתו האהובה מיקה. הייתה האהבה הגדולה שלו
(צילום: באדיבות המשפחה)
אריה (אריק) חפץ היה רק בן 28 כשנרצח במסיבת הנובה בזמן שברח יחד עם חבריו מהמחבלים. "אם קורה לי משהו תדעו שאהבתי את כולם", כתב בקבוצת הווטסאפ המשפחתית מהמיגונית סמוך לקיבוץ עלומים.
אחת האהבות הגדולות שלו בחיים הייתה הכלבה מיקה, שאותה אימץ שנתיים לפני פרוץ המלחמה. השבוע יחנכו בעיר רמלה שבה גדל גינת כלבים על שמו, לבקשתה של אמו גניה אלקינד. "כבר מגיל צעיר מאוד אריק ביקש כלב, אבל אני פחדתי מכלבים ולא הסכמתי בשום פנים ואופן", מספרת האם. "בגיל 26 אריק עזב את הבית כדי לגדל גורה. הוא קרא לה מיקה ואהב אותה כל כך. הוא נסע לחצי שנה לעבוד במקסיקו ולקח אותה איתו. היא הייתה האהבה הגדולה שלו.
"כשהיה מגיע לבקר אותי, היה אומר לה: 'לכי להגיד שלום לסבתא'. הייתי שואלת אותו: 'אריק, למה אתה קורא לי סבתא של כלבה?'"
3 צפייה בגלריה
אריה (אריק) חפץ ז"ל וכלבתו. "כשהיה מגיע לבקר אותי היה אומר לה: 'לכי להגיד שלום לסבתא'"
(צילום: באדיבות המשפחה)
עם פרוץ המלחמה, שותפו של אריה לדירה גויס בצו 8 והעביר את מיקה להורים שלו, שהחליטו לאמץ אותה. "ב-8 באוקטובר הוא גויס ולקח את הכלבה להורים", סיפרה גניה. "אנחנו לא היינו מסוגלים לטפל בה בגלל המצב שלנו. הם נתנו לה בית חם, וגם שולחים לי תמונות מדי פעם. אפילו פגשתי את מיקה בפארק הירקון. קניתי לה חטיף שתאהב, וזו הייתה פגישה מאוד עוצמתית וקשה".
"נכשלתי, לא הצלחתי להציל אותו"
אילן סביאטסקי, חברו הטוב של אריה שהיה איתו עד הרגע האחרון, סיפר כי "גדלנו יחד ברמלה, זה ליד זה. היינו כמו אחים. מגיל צעיר הוא היה עושה 'דוגי סיטר' והולך עם מלא כלבים בשכונה".
סביאטסקי, שהיה לצד אריה עד הסוף, משחזר את הרגעים הקשים שבהם ליווה את חברו הטוב: "היינו ארבעה חברים, וכשכל הבלגן התחיל - היינו בין הראשונים שיצאו מהמסיבה. בדרך לא דרך הצלחנו להגיע למיגונית ליד עלומים. שני החברים הנוספים עמדו בחוץ בזמן שאריה ואני נכנסנו פנימה, וכשהמחבלים הגיעו לאזורנו, התפצלנו - אריה ואני נשארנו בתוך המיגונית, והחברים ברחו לאזור אחר. המחבלים זרקו רימונים לתוך המיגונית, אבל בדרך לא ברורה הצלחנו לשרוד את זה.
"בשלב מסוים, הצלחנו לצאת מהמיגונית והתחלנו לרוץ לכיוון השטח. המחבלים ירו עלינו צרורות, ואריה נפגע. נפלנו על האדמה ובמשך משהו כמו 40 דקות שכבנו בשטח, בדממה כמעט מוחלטת, עד שכוח צה"ל הגיע ונלחם במחבלים.
3 צפייה בגלריה
הודעות הווטסאפ האחרונות שאריה ז"ל שלח למשפחתו אחרי שנפצע מירי המחבלים
(צילום: באדיבות המשפחה)
לאחר מכן הועלה אריה לרכב צבאי והובל למוצב עלומים, שם החל מאבק נואש להציל את חייו. "סטרתי לו כדי שיישאר ערני, שלא יעצום את העיניים. עשינו לו החייאה במוצב, היה שם חובש שניסה לעזור אבל די מהר הבין שאין לאריה סיכוי. במשך כל הזמן הזה לא הורדתי את היד מהאזור שבו הוא נפגע כדי לנסות ולעצור את הדימום, והתפללתי שיגיע רופא ויעזור, אבל הוא כבר מת. ניסיתי להציל אותו ולא הצלחתי".
"עדיין לא תופסים שהוא איננו"
לפני מספר שבועות, גניה יצרה קשר עם עיריית רמלה. "עלה לי רעיון שיפתחו גינת כלבים לזכרו של אריק בשכונה בה גדל", היא מספרת. "הוא תמיד היה מסביר לי כמה חשוב לצאת עם מיקה לטיול שבו תהיה לה גם אינטראקציה עם כלבים אחרים, שתרגיש חלק מחבורה. הם נענו מיד לבקשה, ואני מאוד מעריכה את התמיכה וההסכמה להנציח כך את אריק.
"האמת היא שעד עכשיו אנחנו לא באמת תופסים שהוא איננו", היא מוסיפה בכאב. "זה כל כך לא מתאים לו, הוא תמיד הצליח להיחלץ מכל סיטואציה".
סביאטסקי, כמו רבים ממכריו של אריה, יגיע גם הוא השבוע לחנוכת גינת הכלבים לזכרו של הצעיר ש"אהב את מיקה בצורה מטורפת והשתגע עליה. היא הכניסה אור לחיים שלו", משחזר החבר הטוב בגעגוע. גם המשפחה המאמצת של מיקה תגיע לחנוכת גינת הכלבים.
"אריה אהב מוזיקה, לרקוד ולטייל ומעל הכול אהב לאהוב", אמר ראש עיריית רמלה מיכאל וידל. "בימים אלה הוא היה אמור לחגוג יום הולדת 30, ורק החל לפרוש כנפיים. גינת הכלבים שמנציחה את זכרו לבקשת המשפחה, מספרת על חיים שנקטעו באכזריות, אך גם אם אריה נלקח מאיתנו - רוחו שורה בינינו.
"בכל חיוך של ילד, בכל נביחה של כלב, בכל מפגש אנושי בגינה - נזכור אותו ואת המסר שהותיר אחריו: לא לבזבז שניה, לחיות באמת עם המשפחה, עם החברים ועם כל הנשמה".
פורסם לראשונה: 00:00, 25.08.25
