נער יפה בלורית מביט מהמדבקה שעל כיסוי הטלפון של סמ"ר ת'. קוראים לו ים פריד. הם היו חברי ילדות, גדלו ביישובים סמוכים בשרון. יחד הלכו למכינת "גליל עליון". יחד החלו מסלול בשייטת 13.
לפני מספר שבועות קיבל ת' את כנפי העטלף הנכספות, והפך ללוחם מן המניין ביחידה. ים עזב את המסלול אחרי שמונה חודשים ועבר לסיירת גולני.
10 צפייה בגלריה
אף שהיחידה שייכת לחיל הים, חלק גדול מהפעילות היא קרקעית. לוחמי שייטת 13
(צילום: דובר צה"ל)
ב-8 במאי השנה נפל סמ"ר ים פריד ז"ל בקרב ברפיח. הרכב המשוריין שבו ישב ספג פגיעת טיל נ"ט. הוא הובא למנוחות ערב יום הולדתו ה-21.
במציאות אחרת, ים אולי היה יושב איתנו כאן, ליד עגלת הקפה שבחוף עתלית, מחוץ לבסיס השייטת, עם ארבעה מחבריו למכינה ולמסלול. אבל לחיים תוכניות משלהם. גם למוות.
"כשהודיעו לנו על נפילתו, זה היה שוק", מספר סמ"ר מ' מגדרה. "בהתחלה אתה לא מאמין. אשכרה לפני שנייה הוא היה איתך פה, ברגעים הכי קשים. אמנם לא היינו באותה שלוחה במכינה, הוא היה במעיין ברוך ואני בכפר הנשיא, אבל יצא לנו לעשות שם דברים ביחד ואחר כך היינו באותו צוות במסלול".
"אתה רואה חבר שהיה איתך במכינה, התחיל איתך מסלול בשייטת, והספיק להילחם חודשים בעזה בזמן שאנחנו היינו עדיין בהכשרה", אומר סמ"ר ר', המתגורר באזור ירושלים. "עוד לא השתתפנו בפעילות מבצעית אחת - והוא כבר נתן את כל-כולו".
סמ"ר כ' מהוד השרון הוא היחיד מהארבעה שהיה עם ים בשלוחת מעיין ברוך של המכינה. "ימוֹס, ככה קראנו לו, היה חייכן בטירוף, מלא אנרגיה, ספורטאי, ובעיקר - חבר טוב. הרעות היא אחד הערכים הכי חשובים בשייטת, אז היה לו את זה. לגמרי".
10 צפייה בגלריה
ניצן ז"ל (בחולצה לבנה באמצע) לצד אביו, אופיר ליבשטיין ז"ל עם בני המשפחה
(צילום: באדיבות המשפחה)
יחד איתו במעיין ברוך היה גם ניצן ליבשטיין ז"ל. ב-7 באוקטובר נרצח ניצן בשכונת ה"דור הצעיר" בכפר עזה. אביו, אופיר ליבשטיין ז"ל, ראש המועצה האזורית שער הנגב, נפל באותו בוקר בקרב עם מחבלים סמוך לביתו שבקיבוץ. סבתו של ניצן, בלהה אפשטיין ז"ל, ובן דודו נטע אפשטיין ז"ל, נרצחו אף הם. "ים וניצן היו חלק משמעותי בטירוף מהמכינה", מספר כ'. "לקחתי משניהם המון".
בלחימה בכפר עזה נפל בוגר נוסף של המכינה, סרן הדר קמה ז"ל מסיירת מטכ"ל.
אחת מדמויות המופת של הלוחמים הטריים הוא סא"ל אלי גינסברג ז"ל, שגדל בשייטת ושימש בתפקידו האחרון כמפקד בית הספר ללוט"ר. בבוקר שמחת תורה, והוא כבר בחופשת פרישה מהצבא, חש לקיבוץ בארי בראש צוות של לוחמי מילואים.
ב-8 באוקטובר, אחרי שעות רבות של לחימה, נפל בהיתקלות עם מחבלים. "המפקדים במסלול, שהכירו את אלי אישית, סיפרו לנו איזה לוחם, מפקד ואדם הוא היה. על הדבקות שלו במשימה, על הקשיחות שלו, על כל הפעמים שהוא הציל חיים", מספר כ'.
מלח הארץ, מלח הים
השתלטות לוחמי שייטת 13 על מוצב "סופה" ב-7 באוקטובר
(צילום: באדיבות דובר צה"ל)
לא באנו לכאן כדי לדבר על המוות, אבל זה בלתי נמנע. האובדן הוא חלק בלתי נפרד ממציאות חייו של הדור הזה. והנה יושבים מולי ארבעה מנציגיו, כולם בני 21, מלח הארץ המהול במלח הים.
וגם עכשיו, כשהגשימו את פסגת שאיפותיהם, שבועיים אחרי שעמדו נרגשים במדי הטקס הצחורים באמפי של בסיס עתלית, ומפקד חיל הים הצמיד לחזותיהם את כנפי הלוחם המסמלות את המוטו של היחידה - "כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומייה, כרימון המנפץ ברעם" - הם זוכרים את החברים שנפלו.
והם זוכרים את אלי גינסברג, אף שלא הכירוהו, ואת סא"ל יוסי קורקין ז"ל, בן למשפחת איכרים ולוחמים, שנפל בראש חייליו באסון השייטת בלבנון, שבע שנים לפני שנולדו.
והם יודעים לספר גם על קרבות הגבורה של השייטת בקיבוץ בארי ובמוצב סופה ובמקומות נוספים. ועל לוחם היחידה סמ"ר אופק רוסו ז"ל, שנפל בבארי כשטיפל בפצוע תחת אש.
"וכשאתה שומע את המפקדים שלך במסלול, שלחמו ב-7 באוקטובר ואחר כך בתוך עזה, הכול מקבל משמעות אחרת", אומר סמ"ר ת'. "אתה מבין שלא מדברים איתך באוויר; שכל מה שאתה עובר במסלול נועד להכין אותך בדיוק לדברים האלה. ואם לא תתאמן כמו שצריך, לא תהיה טוב בזה".
צביטה קטנה בלב
90 חבר'ה עברו בהצלחה את גיבוש השייטת, אי אז לפני המלחמה. חלקם במסגרת גדנ"ע צלילה ואחרים, לאחר שעברו יום סיירות. הטובים שבטובים. רק 30 סיימו את המסלול. רבים מהם בוגרי מכינות ושנת שירות, שדחו את גיוסם בשנה. ארבעה מתוכם בוגרי מכינת "גליל עליון".
"היה לי ברור שאעשה משהו לפני הצבא, גם כי זה כיף, אבל בעיקר כדי להגיע בשל יותר", מסביר סמ"ר ת' את ההחלטה ללכת למכינה.
סמ"ר מ': "אצלנו בגדרה זה נפוץ לעשות שנה לפני הצבא. כל החברים שלי עשו. שמעתי ש'גליל עליון' זו מכינה טובה, והיא גם נמצאת באחד האזורים הכי יפים בארץ. אמרתי, ננסה. הלכתי למיונים ועפתי על זה".
השנה במכינה, הם אומרים, תרמה להם מאוד בשירותם הצבאי. "אתה לומד איך להתנהל בחיי קבוצה, וזה מאוד רלוונטי גם לצוות במסלול", מספר כ'. "אתה גם מסתובב בכל הארץ ונפגש עם מגוון אוכלוסיות - חרדים, מתנחלים, ערבים. בחיים לא יצא לי לשבת במשך שעות עם בחור חרדי ולשמוע על החיים שלו ועל הבחירות שלו, בין אם אני מסכים עם זה ובין אם לא".
מכינת "גליל עליון" הוקמה ב-1998 ומונה מאות חניכים וחניכות, בהם כמה עשרות מחו"ל. אחד מהם היה נער בשם עומר, שהגיע מניו-יורק ב-2019 כדי לעשות שנת מכינה, ובעקבותיה החליט לעלות ולהתגייס לצה"ל. ב-7 באוקטובר נפל סרן עומר נאוטרה ז"ל בגבול הרצועה, כשניסה להדוף עם צוות הטנק שלו את מתקפת הפתע. גופתו עדיין מוחזקת בשבי בעזה.
למכינה שלוחות בקיבוצים כפר הנשיא, עמיר ואפיקים וכן במטולה (בגלל המלחמה, חניכי מעיין ברוך עברו לשלוחות אחרות). שלוחה נוספת, "דרך רגב", הוקמה לפני כשנה בקיבוץ שדה נחמיה על ידי הוריו של סמ"ר רגב אמר ז"ל, שנפל ב-7 באוקטובר. אמר, חניך קורס מ"כים ולוחם בצנחנים, החל גם הוא את שירותו בשייטת 13.
התוכנית השנתית בשלוחות השונות דומה, אבל ר' אומר שהיא לא העיקר. "מה שיותר משמעותי זה החברים. האנשים שאתה לוקח איתך בדרך". לצד הטיולים, השיעורים, המפגשים וההכנה לצה"ל, חניכי המכינה מתנדבים בבתי ספר לילדים עם צרכים מיוחדים, בעמותות למען ניצולי שואה ועוד.
סמ"ר מ' נשלח לקורס חובשים קרביים לפני תחילת המסלול, ולכן התגייס באוגוסט 2023. שלושת חבריו התגייסו רק בנובמבר, כחודש אחרי תחילת המלחמה. "ב-7 באוקטובר הרגשתי שאני מתחרפן בבית", מספר ר'. "ניסינו להעסיק את עצמנו בדברים שקשורים למלחמה, לעזור איפה שאפשר".
סמ"ר ת': "ביום השני כבר היינו בצומת זיקים".
אם לא הייתם הולכים למכינה ולשייטת, כנראה שהייתם נלחמים בעוטף ואחר כך בעזה. אין חרטות?
"יש איזו צביטה קטנה בלב, שיכולתי להיות חלק מזה", מודה ר'. "אבל אני לא מתחרט - לא על המכינה ולא על השייטת. אם היו אומרים לי לחזור אחורה, לא הייתי משנה כלום".
אל"מ (במיל') מייק אלדר: "עדיין תקוע לי בראש הסרטון של לוחמי היחידה משתלטים על מוצב סופה, וצועקים לחיילים הנצורים: 'שייטת שייטת, תישארו בבונקר, אנחנו באים'. זה הזכיר לי את המבצעים שלהם להצלת יהודי אתיופיה והבאתם מסודאן בתחילת שנות ה-80, רק ששם זה היה ללא קרב. גם ב-7 באוקטובר השייטת הצילה חיים בכל מקום שאליו הגיעה. בשביל זה היחידה קיימת"
"זה הזכיר לי את המבצעים שלהם להצלת יהודי אתיופיה והבאתם מסודאן בתחילת שנות ה-80, רק ששם זה היה ללא קרב. גם ב-7 באוקטובר השייטת הצילה חיים בכל מקום שאליו הגיעה. בשביל זה היחידה קיימת
אף שהיא שייכת לחיל הים, חלק גדול מהפעילות של שייטת 13 היא קרקעית. "מאז הקמתה שילבה השייטת בין הים ליבשה, ובכל תקופה הכף נטתה לצד אחר", אומר אל"מ (במיל') מייק אלדר, מחבר הספר "שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי".
מטבע הדברים, הוא אומר, "במלחמה הזו הכף נטתה לפעילות היבשתית מהדקה הראשונה. נפגשתי עם אל"מ א' (מפקד השייטת עד מאי 25' וכיום מח"ט כפיר - י"ק), ואמרתי לו: 'דע לך שמה שהשייטת בפיקודך עושה מאז 7 באוקטובר, מתעלה על מה שעשתה בכל שנות קיומה'. ואני לא מזלזל חלילה במה שהיה בעבר. אבל אצלי, כטיפוס רגשן, תקוע בראש הסרטון של לוחמי היחידה משתלטים על מוצב סופה וצועקים לחיילים הנצורים: 'שייטת שייטת, תישארו בבונקר, אנחנו באים'.
"זה הזכיר לי את המבצעים שלהם להצלת יהודי אתיופיה והבאתם מסודאן בתחילת שנות ה-80, רק ששם זה היה ללא קרב. גם ב-7 באוקטובר השייטת הצילה חיים בכל מקום שאליו הגיעה. בשביל זה היחידה קיימת, ועל כך צריך להודות לא' ולאנשיו. למזלנו זה קרה בעוד יחידות".
כל זה מתורגם לתוכנית ההכשרה, ובמילותיו של סמ"ר ת': "אנחנו לומדים להילחם בכל המתארים ולהגיע לכל מקום שצריך".
המסלול נמשך שנה ושמונה חודשים ומורכב מארבעה שלבים. השלב הראשון הוא ארבעה חודשי טירונות בבסיס האימונים החטיבתי של גולני. עם סיומה הם מגיעים לעתלית ומתחילים את השלב המכין, שלושה חודשים וחצי אורכו. "זה השלב המנפה ביותר וגם הקשה ביותר", אומר סמ"ר מ'. "התחלנו אותו כמעט 90 וסיימנו 40".
סמ"ר ת': "זו הפעם הראשונה שאתה פוגש באמת את המים ואת הקור".
מ': "זה להיכנס למים בכל בוקר, בכל מזג אוויר, חורף וקיץ". וכשהוא מדבר על בוקר, הוא לא מתכוון ל-9:00. "ולפעמים גם באמצע הלילה", מחדד ת'. "אתה כל הזמן רטוב. הרבה פעמים נכנסים למים הקפואים במדים, וממשיכים איתם כל היום".
כ': "בשבילי הקטעים הקשים יותר היו דווקא המסעות והאימונים שמטרתם לפתח חוסן מנטלי".
נסו לדמיין הליכה או ריצה של עשרות קילומטרים בחול ים, עם אלונקה על הכתף או גרוע מכך - סירת גומי.
הסיפור זה הצוות
כאן המקום לנפץ שני מיתוסים. האחד, שכושר גופני הוא התכונה החשובה ביותר במסלול. "כוח פיזי מאוד עוזר, אבל הוא רק אמצעי, לא מטרה", אומר ת'. "הרבה חבר'ה עם כושר מטורף כבר לא איתנו, כי הם פחות הסתדרו עם הצוות".
ר': "הדבר העיקרי שאתה נמדד בו זה הערכים. בכל לילה יש שיחה שבה אתה עומד מול הצוות, ומשתף באיזה מהערכים לא עמדת ואתה צריך להשתפר. אם הייתי חבר לא טוב, אני צריך להשלים מול ערך הרעות. אם לא השקעתי מספיק, אני צריך להשלים מול ערך הדבקות במשימה".
בסוף רק מעטים מסיימים ויש תחרות קשה. איך זה מסתדר עם חברות ועזרה הדדית?
מ': "בהתחלה כל אחד מנסה להתבלט, שיראו ושישמעו אותו. אבל בשלבים המתקדמים יותר מבינים שהסיפור זה הצוות ולא אתה".
ר': "אין לך מה לחפש פה אם אתה לא חלק מהצוות. כל מי שמתאים - יסיים. זה לא שיש מכסה שצריך להגיע אליה".
ת': "בלי הצוות לא תצליח לעבור את המסעות והמים והקור והחושך. אתה מסיים אקט ואחרי זה אתה עם החברים שלך, משתף אותם בקשיים ובכאבים וגם בדברים הטובים".
סמ"ר ר': "בכל לילה יש שיחה שבה אתה עומד מול הצוות, ומשתף באיזה מהערכים לא עמדת ואתה צריך להשתפר. אם הייתי חבר לא טוב, אני צריך להשלים מול ערך הרעות. אם לא השקעתי מספיק, אני צריך להשלים מול ערך הדבקות במשימה"
המיתוס השני הוא שכל מי שמגיע לשייטת הוא שחיין מצטיין. "הייתי ממש גרוע בשחייה", מודה ת', וחברו כ' מבהיר: "לא רק הוא. ארבעתנו לא מאוד טובים בשחייה".
מי שסיים את המכין יעבור לשלב הבסיסי, שמתמקד בפעילות הייעודית של השייטת: צלילה, לוחמה בטרור, קורס צניחה (כולל צניחה לים), הפעלת כלי השיט ואמצעי הלחימה המיוחדים ועוד.
השלב הבא, והאחרון, הוא המתקדם. "אנחנו לא יכולים לפרט לגביו", אומר ת'. "אפשר רק לומר שעושים בו מה שצריך, איפה שצריך". למעשה, רק לקראת סוף המסלול חושפים אותם לפעילות החשאית של היחידה, והם הופכים לשותפי סוד מלאים.
כשהם מדברים על טקס הסיום, עיניהם בורקות. "שאשתי לעתיד לא תשמע את זה, אבל אני בטוח שזה היום הכי שמח ומרגש שיהיה לי בחיים. יותר מהחתונה", אומר ת'.
תיזהר. אתה עלול להסתבך...
"הכול אפשר לעשות פעמיים", נחלץ ר' לעזרתו. "גם להתחתן. אבל מסלול שייטת אפשר לסיים רק פעם אחת בחיים".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.09.25
