בעמותת "מחווה" מובילים מהפכה שנועדה לשלב אנושיות וחמלה במערכת הבריאות. לכאורה, בשביל מה צריך עמותה כדי לעגן את מה שאמור להיות מובן מאליו? אבל אחרי שכל כך הרבה אמיתות וערכים התנפצו לנגד עינינו בשנתיים האחרונות, ברור שזה הדבר הנכון לעשות. "גם מתוך ההבנה שחמלה היא לא רק ערך אלא גם כלי מציל חיים", אומרת דקלה הרצוג טוויג, מייסדת ומנכ"לית העמותה.
עד היום הכשירה "מחווה" מעל 1,000 אנשי צוות ב-12 בתי חולים, שדאגו לכך שמטופלים ובני משפחותיהם יחוו טיפול חומל. המטרה היא להוסיף ולהטמיע במערכת הבריאות גישה שרואה את המטופל לא כגיליון בדיקות אלא כאדם שלם, ולהעמיד אותו במרכז תשומת הלב, מתוך ידיעה שהדבר יוביל בין היתר לשיפור תוצאות רפואיות, הפחתת שחיקה בקרב מטפלים, חיזוק האמון בין מטופלים לצוותים, צמצום של אשפוזים חוזרים וגם יחסוך כסף למערכת.
לשליחות הזו הגיעה הרצוג טוויג עקב חוויה משפחתית. אביה נפטר לפני 21 שנים כתוצאה מגידול בראש. במהלך מחלתו חוותה המשפחה התייחסות לא נעימה מצד רופאים וגורמים במערכת הבריאות, שהייתה ההפך מחמלה, ובעקבות כך היא הקימה את העמותה, כשלצידה יו"ר הוועד המנהל, איש העסקים והפעיל החברתי יעקב בורק; ומרינה סנדל, מייסדת שותפה.
"תו חמלה"
היא בת 47, נשואה ואם לארבעה בנים. לפני שהקימה את הארגון ניהלה את מערך חוויית המטופל בבתי החולים של כללית. בשנים האחרונות עבדה בהייטק בתחום משאבי האנוש. היא גם בוגרת תוכנית של "המרכז לחמלה ואלטרואיזם" באוניברסיטת סטנפורד.
ראינו גילויי אנטישמיות רבים בקמפוסים באמריקה.
"אליי הם היו מדהימים במלחמה, ואפילו עזרו לי לבנות הכשרה עבור מנהלים ישראלים שהתנדבו ללוות משפחות שכולות בהקלה על סבל בירוקרטי. בזכות הידע שהם העניקו לי, הכשרתי מאות מנהלים מתנדבים שלמדו איך לגשת למשפחות השכולות ברגעים הכי קשים, ובעזרת חמלה ואנושיות לעזור להם להתמודד מול הבירוקרטיה. הם מלווים אותנו במיזם הזה עד היום, אז אפשר להגיד עליהם גם דברים טובים".
3 צפייה בגלריה
"מתוך ראיית האדם משתפרות גם תוצאות הטיפול". הכשרת צוותים רפואיים ופרא-רפואיים על ידי העמותה
(צילום: באדיבות עמותת "אחווה")
אל 12 בתי החולים שאימצו את הגישה החומלת, העמותה מכניסה פעילויות כמו "רציתי שתדעו" - תוכנית שמקרבת בין מטופלים לצוותים רפואיים דרך שיתוף בסיפור החיים האישי, "כדי שהצוות יוכל לראות את המטופלים כבני אדם שלמים עם הרקע האישי, סיפור חיים, החלומות והשאיפות. ומתוך ראיית האדם משתפרות גם תוצאות הטיפול", אומרת הרצוג טוויג, שמגלה כי בקרוב גם יושק "תו חמלה", שיהווה את ההסמכה הראשונה למחלקות שמצטיינות בחמלה.
אילו שינויים רואים בשטח?
"פחות אשפוזים חוזרים, פחות סיבוכים אחרי ניתוח, שיפור באיזון מדדי הסוכרת של מטופלים, פחות פוסט-טראומה. בגישה מעודדת חמלה, גם הצוותים מצליחים להימנע מהשחיקה הרגשית שמאפיינת עבודה בתנאי לחץ: 64 אחוז מאנשי הצוות שעובדים לפי התוכנית שלנו מודים שהשיטה הגדילה את תחושת המשמעות בעבודתם, ו-55 אחוז מהצוותים דיווחו שקיבלו הוקרה גדולה יותר ממטופלים וממלווים בעקבות התוכנית, מה שיצר רווח עבור כל הצדדים, כולל המערכת כולה, כי ברגע שאנשי הצוות מקבלים פידבק חיובי ממטופל - זה מייצר בהם רצון להעניק עוד".
"אנחנו מדברים על מטופלים במחלקות שהן אולי הכי מורכבות שיש - פנימיות, שיקום, סיעוד, בריאות הנפש, כירורגיה. אלה הן מחלקות שאנשים מגיעים אליהן במצב של התדרדרות, וכש-76 אחוז אומרים שצורת הטיפול מעניקה להם תקווה - זה מייצר אמון שמגביר ריפוי"
ואכן, 80 אחוז מהמלווים דיווחו בסקר שהצוות הפגין יותר דאגה וחמלה לאחר קבלת פידבק חיובי. 85 אחוז מהמלווים חשו שהצוות התעניין בבן המשפחה שלהם מעבר למחלתו. 76 אחוז מהמטופלים הרגישו שההתערבות העניקה להם כוחות ותקווה.
"ואנחנו מדברים על מטופלים במחלקות שהן אולי הכי מורכבות שיש - פנימיות, שיקום, סיעוד, בריאות הנפש, כירורגיה. אלה הן מחלקות שאנשים מגיעים אליהן במצב של התדרדרות, וכש-76 אחוז אומרים שצורת הטיפול מעניקה להם תקווה, זה מייצר אמון שמגביר ריפוי", מדגישה הרצוג טוויג.
"כדי לדאוג לאחר - צריך קודם לחמול על עצמנו"
גם את המילה חמלה היא מבקשת להגדיר כאן מחדש: בעוד במילון מצוין כי חמלה פירושה רחמים, העמותה תופסת חמלה כפעולה שנועדה להקל על סבל, ומתייחסת אליה כאל מיומנות שאפשר לפתח ולטפח אותה.
"וזו מהות העשייה שלנו", היא מסבירה, "אנחנו מכשירים, מלמדים ונותנים כלים פרקטיים ביומיום לאיך שומרים על השריר הזה - לטובת המטופלים אבל גם לחמלה העצמית של הצוות, בטח אחרי 7 באוקטובר".
זה צוות שעבר גם קורונה. הם שוחקים את עצמם יותר מחמש שנים.
"נכון מאוד. וגם המטופלים שמגיעים בשנתיים האחרונות הם אנשים עם יותר מצבי טראומה, מפונים למשל. ולכן, הכלים לחמלה אישית שאנחנו מעניקים לצוות המטפל חשובים כל כך, ובהמשך עוברים כמו אדוות למטופלים".
אחד הכלים החשובים שהצוותים הרפואיים לומדים בתוכנית, הוא להפנות לעצמם את מידת החמלה שהיו מעניקים לאדם קרוב בזמן מצוקה או ברגעים קשים.
"אנחנו מבקשים מאיש הצוות לחשוב על אדם קרוב שהיה במשבר, קושי, כישלון, ולחשוב איך הוא מגיב כלפי אותו אדם, מה היה אומר לו ומה היה עושה כדי לסייע לו. בחלק השני של התרגיל, אנחנו מבקשים מהמטפל להיזכר בעצמו במצב דומה, ולשחזר מה היה הדיבור הפנימי שבו התייחס למצב. ואז אנשים קולטים שיש הבדל גדול בין האופן החומל, הסבלני והמכיל שבו הם מדברים לאחרים - לבין האופן הביקורתי וקצר הרוח שבו אנחנו מדברים לעצמנו ונוטים להשתיק את הכאב שלנו.
"ואז מגיע החלק האחרון של התרגול, שבו כל אחד מהמטפלים מתחייב בפני הקבוצה על מהלך מפרגן, מכיל וחומל שהוא עושה כלפי עצמו, כיוון שהיכולת לדאוג לאחר נובעת קודם כל מהיכולת לדאוג לעצמנו".
ומה הם אומרים?
"הם בוחרים בנגיעות קטנות של חמלה. מתחייבים שהשבוע הם הולכים לסרט, הולכים לקבל עיסוי, מבלים שעה בחוף הים, או מפרגנים לעצמם שנת צהריים. ואז הם מבינים עד כמה זה מספיק כדי להטעין את מצברי החמלה, שיופנו גם כלפי אחרים".
פורסם לראשונה: 00:58, 15.10.25
