"שום קושי לא יעצור אותי" / דור יפרח (25), כפר-סבא
"יפרח, תגיע לדרום זריז", אמר לדור המפקד שלו בבוקר 7 באוקטובר. סגן דור יפרח (25) מכפר-סבא שירת אז כסמ"פ בהכשרת הלוחמים של חטיבת הצנחנים, ועם פרוץ המלחמה קפץ דרומה והצטרף לכוחות בעוטף.
"מהקול שלו הבנתי שזו סיטואציה אחרת. נסעתי עם נשק דרוך בין הרגליים, בהמשך לקחתי וסט מלוחם שנפצע וקסדה ממפקד שנהרג", הוא משחזר.
לאורך המלחמה, במקביל להחלפת מפקד הפלוגה בהכשרות בבא"ח, יפרח צוּות ליחידות המתמרנות ברצועה, עד שבינואר 2024 נפצע מפגיעת אר-פי-ג'י. "עמדנו חמישה מפקדים לתדרוך לקראת פשיטה, ופתאום היה פיצוץ אדיר בקומה. חטפתי 400 רסיסים בכל הגוף. ראיתי שחור, לא הצלחתי לזוז", הוא מספר.
שלושה מהחמישה נהרגו במקום - רס"ן איליי לוי, רס"ן דוד נתי אלפסי, וסרן אייל מבורך טויטו זכרם לברכה. יפרח וקצין נוסף נפצעו באורח אנוש.
יפרח פונה לסורוקה, ומשם המשיך לבילינסון. "בהתחלה הייתי עיוור לגמרי. עברתי ניתוחים רבים עד שנמצאה עדשה ייחודית שבעזרתה חזרתי לראות. זה היה הרגע המאושר בחיי".
כיום, יפרח מוגדר עם 60% נכות במשרד הביטחון, ומאובחן עם פוסט-טראומה. "יש לי משפחה מדהימה, בת זוג וחברים שהם הכול בחיי. אני שומר על אופטימיות ומשתדל ששום קושי לא יעצור אותי", הוא מספר.
במקביל לטיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ומעקב אחר תפקוד העיניים, דור החל לימודי תואר ראשון באוניברסיטת רייכמן והעביר יותר ממאה הרצאות על סיפורו האישי דרך "בית הלוחם". "השליחות שלי עכשיו היא לדבר על מה שקרה לי, לספר על האחים שלי שאינם, בארץ ובעולם, לתת לאנשים מנוע דחיפה קדימה, להצליח לראות את הטוב. במסוק הפינוי דיברתי עם אלוהים והבטחתי שאם אחזור לראות – אראה את הטוב בכל אדם ובכל סיטואציה. זה המסר שלי מאז".
"הכדורסל החזיר אותי לחיים" / יצחק שוורץ (36), קדומים
רס"ן (במיל') יצחק שוורץ (36) מקדומים, נשוי לגל ואב לשניים, איתי (חמש) ושיר (שנתיים וחצי), הוקפץ עם פרוץ המלחמה למילואים ושירת בתור מ"פ בחטיבה 12 במשך כחמישה שבועות, עד שנפצע באורח קשה.
רק ערב לפני הפציעה, זינק יצחק לאירוע רב-נפגעים באותו המתחם שבו נפצע בעצמו בחאן-יונס. בתקרית הקשה ההיא איבד את חברו לגדוד רס"ן (במיל') עמרי יוסף דוד ז"ל.
6 צפייה בגלריה
רס"ן (במיל') יצחק שוורץ. "נפלתי עם הפנים לאדמה כשחצי מהגוף לגמרי משותק"
(צילום: דנה קופל)
"הוא היה אדם שתמיד אפשר לסמוך עליו. שקט, שקול ומחושב", מספר שוורץ בגעגוע. "סייענו בחילוץ הפצועים, המבוגר שבהם מילואימניק בן 50 שהתנדב ללחימה. הכול תחת אש, בסיוע טנקים שמלווים אותנו".
לתקיפה שהוביל בעצמו, שתוכננה ליום למחרת, נערכו יצחק והכוחות היטב. אלא שכשהגיע למתחם נשמעו זעקת "פצוע", ויצחק רץ לכיוונו. באותו רגע חטף ירי ישיר בצד שמאל, בין שני חלקי הווסט. "הכדור עבר סנטימטרים בודדים מהלב. קרע את הסרעפת, הטחול, הכליה, שבר חוליות בגב וקרע את חוט השדרה. נפלתי עם הפנים על האדמה, כשחצי מהגוף שלי לגמרי משותק", הוא משחזר.
רס"ן (במיל') יצחק שוורץ: "הבת הקטנה שלי הייתה בת עשרה חודשים כשיצאתי למלחמה, אז היא לא מכירה אותי הולך. הבן שלי בהתחלה התבייש בזה, פחד שהחברים בגן יראו אותי על הכיסא"
יצחק פונה במסוק לבי"ח אסותא, שם עבר שלושה ניתוחים מצילי חיים, והמשיך לשיקום בתל השומר. "יש עליות וירידות", הוא מספר על ההסתגלות להתניידות באמצעות כיסא גלגלים. "הבת הקטנה שלי הייתה בת עשרה חודשים כשיצאתי למלחמה, אז היא לא מכירה אותי הולך. הבן שלי בהתחלה התבייש בזה, פחד שהחברים בגן יראו אותי על הכיסא".
מאז, הילדים זוכים לעודד את אבא מיציע מגרש הכדורסל בנבחרת הרשמית של בית הלוחם. "מבחינה פיזית ומנטלית, זה נותן לי המון. הספורט מרים אותי, זה סיפוק. היום אני יודע שהכדורסל הפך לחלק בלתי נפרד מהשיקום שלי, החזיר אותי לחיים", מסכם שוורץ.
"הפציעה היא לא גזירת גורל" / אביהו גת חן (31), ראש-העין
רס"ר (במיל') אביהו גת חן (31) מראש-העין, שירת במילואים בהנדסה קרבית בגדוד 7107, עד שנפצע באורח אנוש ב-27.12.23. הכוח שבו לחם נקלע למארב במהלך פעילות לאיתור פיר מנהרה בדרג' תופאח. בתקרית נהרג רב-סרן דביר דוד פימה ז"ל, ואביהו ושני לוחמים נוספים נפצעו.
"כשאני שוכב שם על הרצפה, הבנתי שאלו רק אני והמחבלים. החזקתי רימון וחיכיתי שיגיעו, היית מוכן להפעיל אותו", משחזר גת חן. "דביר היה מפקד מקצועי, תמיד רץ איתנו קדימה. האחים שאיבדתי לא נפלו לשווא, לנצח ילוו אותנו", שיתף.
6 צפייה בגלריה
רס"ר (במיל') אביהו גת חן. "החברים ב'בית הלוחם' עזרו לי לזהות את הפציעה שלי בנפש"
(צילום: דנה קופל)
בעקבות התקרית, אביהו התמודד עם שבר באגן, פגיעה במעיים וקרע בעורק הראשי של רגל שמאל. אחרי שלושה ימים בטיפול נמרץ, עבר למחלקת השיקום. "בכל יום עשיתי עוד צעד, למדתי ללכת מחדש וסללתי לעצמי את הדרך לחיים החדשים", הוא מספר.
עד היום, אביהו מעבד את החוויות הקשות מהקרבות ומטופל אצל פסיכיאטר. "לא זיהיתי בעצמי פוסט-טראומה. מלחמה זה לא משהו שחדש לי, אחרי שלחמתי גם ב'צוק איתן'. אבל אחרי הפציעה ב'חרבות ברזל', החברים החדשים ב'בית הלוחם' עזרו לי לזהות את הפציעה שלי בנפש", הוא אומר.
בנוסף, אביהו מתמיד בטיפולי פיזיותרפיה ואימונים בחדר הכושר. "לפני הפציעה התאמנתי עם משקלים כבדים, היום אני אמנם מגיע לחצי - אבל רואה סביבי אנשים בכיסאות גלגלים או עם פציעות ראש, שלא מוותרים לעצמם. אני מבין שהפציעה היא לא גזירת גורל. אפשר להתקדם, אפילו להצליח מעבר למה שרופאים צפו. זה תהליך, צעד אחורה וצעד קדימה, אבל בסוף מסתערים", הוא מסכם.
"יש לי מזל שנפצעתי" / ליזה ברזניק (20), נתניה
באוגוסט 2023 התגייסה ליזה ברזניק (20) מנתניה לתפקיד כטכנאית רשת בחטיבה 769. ב-13 ביולי 2024 היא נפצעה מפצמ"ר שנורה לקריית-שמונה.
"זו כבר הייתה חלק מהשגרה שלנו", מספרת ליזה על השירות בצפון בצל הלחימה מול לבנון. "אני תמיד זו שמוודאים מולה בחמ"ל שכולם ממוגנים". אבל הפעם, האזעקה תפסה אותה בדרך לבסיס.
"זו הפעם הראשונה שהייתי מחוץ למרחב מוגן באזעקה", היא משחזרת. "עצרנו בצד הדרך, הסתכלתי למעלה והבנתי שהיירוטים ממש מעלינו. ואז שמענו בום, ועפתי מההדף". ליזה פונתה במצב בינוני לבית החולים "זיו" בצפת.
"נאנקתי מכאבים. רסיס נכנס לי מצד אחד של כף הרגל ויצא מהצד השני", היא מספרת.
מאז עברה שמונה ניתוחים ושני סבבי אשפוז במחלקות שיקום. "בבית החולים שיבא הכרתי המון חברים טובים שמלווים אותי עד היום. בינינו אנחנו לא מדברים על הפציעה, אז לא מרגישים חריגים. מצאתי את קבוצת השווים שלי", אומרת ליזה, שמצאה ב"בית הלוחם" תחביב חדש - קרמיקה. "נותנים לי פה תחושה של בית. מקבלים אותי כמו שאני, בלי לשאול שאלות", אמרה.
במקביל, היא מתמידה בחדר הכושר ועובדת על הרצאה שתגולל את סיפור הפציעה והשיקום שלה. "היום אני אומרת שיש לי מזל שנפצעתי. אם לא הפציעה, לא הייתי לומדת על עצמי את מה שלמדתי ולא הייתי מכירה את האנשים שסביבי היום. חוויתי בגיל 20 מה שחלק מהאנשים לא יחוו כל החיים שלהם. אני מקבלת עכשיו כלים להתמודדות מול כל אתגר", היא מסכמת.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.09.25
