נדב (52), אחיו של עמרי מירן, נפצע במהלך שירותו הסדיר כלוחם ביחידת מגלן, ולכן לא התייצב מאז למילואים. ב-7 באוקטובר נחטף עמרי לעיני לישי אשתו ושתי בנותיו הקטנות, רוני ועלמא. עשרה ימים לאחר פרוץ המלחמה, החליט נדב להתייצב למילואים, תחילה באוגדה 98 שאליה היה משויך.
"כשזימנו אותי בהתחלה התייצבתי ושיתפתי אותם בסיפור האישי שלי, שאחי נחטף. לא היו בטוחים שרוצים לגייס אותי, אבל שיכנעתי אותם שיכילו את זה והצטרפתי כלוחם בגדוד 'בארי' בחודש יולי בשנה שעברה", הוא משתף.
5 צפייה בגלריה
נדב מירן, אחיו של עמרי: "אנשים תהו למה אני צריך את זה במצבי. בחרתי להתייצב כדי להחזיר את החטופים ולנצח את האויב"
אחרי תמרון בסבב הראשון בציר נצרים, התייצב נדב לסבב שני ביו"ש, סבב שלישי בחאן-יונס וסבב רביעי ביו"ש, שממנו יצא לבית החולים לאיחוד עם אחיו עמרי, אחרי שנתיים שלא נפגשו. "בחרתי להתייצב למילואים במטרה להחזיר את החטופים ולנצח את האויב, כמו כל חייל אחר. זה שהיה לי סיפור אישי הגביר את המוטיבציה עבור הלוחמים שהיו איתי, אבל אני הגעתי קודם כל כדי לעזור לצה"ל ולמדינת ישראל".
על תגובות המשפחה לאורך השירות בצל המאבק להשבת אחיו עמרי הביתה, סיפר: "זה מה שהחלטתי. לא היה מה לנסות להתווכח. אנשים תהו למה אני צריך את זה במצבי, אבל גם אבא שלי (דני מירן - ג"ג) ידע למה אני הולך, ולמה אני ממשיך ללכת".
נדב מירן: "בחרתי להתייצב למילואים במטרה להחזיר את החטופים ולנצח את האויב, כמו כל חייל אחר. זה שהיה לי סיפור אישי הגביר את המוטיבציה עבור הלוחמים שהיו איתי, אבל אני הגעתי קודם כל כדי לעזור לצה"ל ולמדינת ישראל"
למפגש עם אחיו עמרי ברעים הגיע נדב היישר מסבב המילואים הרביעי שלו בגדוד שבו משרת גם השר לשעבר יועז הנדל. "הראיתי לעמרי תמונה שלי מהמילואים, הוא אהב את הרעיון", הוא מציין ומוסיף כי בלילה שלפני המפגש עוד הספיק להשלים פעילות מבצעית עם הכוח.
הנדל עצמו כתב: "נדב מירן הצטרף למילואים עם הקמת גדוד בארי. שנים ביחידת מגלן, פטור ואז חזר אלינו. כשנכנסנו לעזה לפני שנה וקצת, היה צריך אישור מיוחד מראש אכ"א כדי לאפשר שייכנס. לקח זמן והוא הגיע רק כשאנחנו כבר התמקמנו. התעקש, רב עם המערכת והגיע. הנוכחות שלו שם נתנה לכולנו הסבר ישיר למה צריך לסכן את חיינו במלחמה. המחשבה שאח אחד נלחם יחד עם המון חיילים בסדיר ומילואים בעזה ואח אחר בשבי החמאס לא רחוק משם, היתה בלתי נתפסת".
"יועז הנדל הוביל מחשבה מחוץ לקופסה, שהייתה כל כך מתבקשת כשחסר כוח אדם מיידי לצה"ל. לגייס אנשים שיש להם פטור, שרוצים לתרום ומצטרפים ללחימה. אנשים הגיעו וממשיכים להגיע כי צריך, בלי אגו ובלי סיפורים. פעלנו כמעט בכל גזרה עד היום. אני מחכה לחזור לחבר'ה, מתגעגע אליהם".
5 צפייה בגלריה
משפחת מירן עם עמרי, לאחר חזרתו מהשבי. "אמרנו כל הזמן - עמרי יחזור כמו שנחטף, אותו עמרי"
(צילום: באדיבות המשפחה)
על המפגש עם אחיו אחרי יותר משנתיים שלא התראו, הוא מספר: "הוא מספר לנו חוויות משם, סיפורים והרפתקאות. יש לנו גם המון רגעי צחוק. כמו שאחי בועז ואני אמרנו כל הזמן - עמרי יחזור כמו שנחטף, אותו עמרי. הוא הבין טוב ותפס את המצב שלו שם. ידע לבנות מערכת יחסים עם השובים שלו, כדי להיות בעמדה של כוח, לשלוט כמה שיותר בסיטואציה".
"במבט אחד בינינו ראיתי הכול"
רס"ן (במיל') א' (35), דוד של מתן אנגרסט, השלים מפרוץ המלחמה כ-500 ימי מילואים בחיל המודיעין. "קיבלתי צו 8 כבר בשבוע הראשון למלחמה, אבל היינו עדיין בחוסר ודאות. מתן הוגדר כנעדר, וחיכיתי שתהיה יותר ודאות לפני שאני מצטרף", הוא מציין לגבי הסבב הראשון שאליו התייצב כבר בסוף חודש אוקטובר 2023.
לצד ההתמודדות הקשה עם הידיעה שאחיינו מוחזק בשבי חמאס, התמודד רס"ן (במיל') א' גם עם האתגרים "הרגילים" כמשרת מילואים. "חודשיים לפני פרוץ המלחמה אשתי ילדה. כשיצאתי מהבית השארתי אותה, תינוקת וילדה בת שנתיים ועשרה חודשים מאחור. היה כאוס בבית, המון אזעקות", א' משתף ומוסיף על ההחלטה של אשתו לטוס לחו"ל לחודשי המלחמה הראשונים, במטרה להקל את ההתמודדות שלהן.
5 צפייה בגלריה
א’, דודו של מתן אנגרסט: "התמזל מזלי והייתי במקום משמעותי שהשפיע. מתן היה בהלם כששמע ששירתי במילואים כמעט שנתיים ברצף"
תחילה התייצב א' לחודשיים רצופים של מילואים, ולאחריהם המשיך לארבעה ימי שירות מדי שבוע. לאורך כל התקופה הזו, מטרת השבת החטופים ובהם אחיינו הייתה לנגד עיניו: "המטרה שלי הייתה לעזור ולקדם דברים. התמזל מזלי והייתי במקום משמעותי, שהשפיע מאוד על העשייה במהלך התמרון ברצועת עזה. כולם ביחידה ידעו שאני עושה מילואים בשביל אחיין שלי מתן, זה מה שהחזיק אותי".
א' כבר הספיק לפגוש את מתן, מיד כשהגיע לביה"ח איכילוב בשני האחרון. "זה היה מפגש מדהים. מה שלחמנו עליו. הסתכלנו אחד לשני בעיניים מלאות דמעות. במבט שלו ראיתי הכול, רגע מאוד מרגש. ואז עלו הרבה שאלות, מה הוא עבר, לשתף מה אנחנו עברנו. כל כך הרבה מחשבות, אבל לפניהן קודם לחבק אותו, להרגיש שזה אמיתי. רגע ששווה הכול, העיקר שהוא איתנו".
רס"ן (במיל') א': "התמזל מזלי והייתי במקום משמעותי, שהשפיע מאוד על העשייה במהלך התמרון ברצועת עזה. כולם ביחידה ידעו שאני עושה מילואים בשביל אחיין שלי מתן, זה מה שהחזיק אותי"
במהלך המפגש המרגש בין השניים, א' הספיק לשתף את מתן בשירות המילואים הממושך. “"הוא היה בהלם שאני במילואים כמעט שנתיים ברצף. סיפרתי לו שלקחתי חלק משמעותי במאמץ להביא לעסקה שתחזיר אותו בחזרה, עם כל המשמעות של זה. עכשיו, המשימה שלי הושלמה", א' מסכם בגאווה.
"אם המדינה שלי צריכה - אני בא"
רס”ם (במיל') צביקה מור (49), אביו של איתן (25), ויתר על הפטור משירות עוד לפני 7 באוקטובר, והשלים את הקליטה חזרה במהלך המלחמה. "בגיל 45 פרשתי מהמילואים, אחרי שכבר הייתי אבא לשמונה ילדים. חודשיים לפני פרוץ המלחמה ביקשתי לחזור לשירות מילואים פעיל. התקשרתי לשליש וביקשתי לוותר על הפטור, אחרי שכבר גרעו אותי.
"סוגיית הסרבנות מאוד כאבה לי, ורציתי לחזור לחזק את השורות. בהתחלה אמרו שיבדקו, ואני מצידי ביקשתי שיעשו מה שצריך - כי אני רוצה לחזור", מספר צביקה.
5 צפייה בגלריה
צביקה מור עם דוידי בן ציון. "סוגיית הסרבנות מאוד כאבה לי, ורציתי לחזור לחזק את השורות"
בבוקר הטבח בנו איתן נחטף לעזה מפסטיבל הנובה, שם עבד כמאבטח. הבשורה הקשה והמאבק להשבת בנו לא פגעו ברצון של צביקה לחזור לשירות, כפי שתיכנן. יתרה מכך, המלחמה אף חיזקה אצלו את ההבנה בנחיצות ההתייצבות לשירות: "חפרתי להם בלי הפסקה, עד שעידכנו אותי שנקלטתי חזרה. למרות שידעו שהבן שלי נפל בשבי, הם נתנו לי להחליט ושמחתי לחזור".
צביקה אמנם לוחם לשעבר בהכשרתו, אבל לאור הנסיבות המשפחתיות - שירת בתפקיד עורפי. "הבטחתי לאשתי שלא אחצה גדר, לא בלבנון ולא בעזה", הוא משתף.
צביקה מור: "מבחינתי, להיות עם הלוחמים זו הזכות הכי גדולה. כל לוחם שיצא לקרב, הוא ומשפחתו כמו הרימו שלט גדול שהמדינה היא לפני החיים שלי. אם כל אחד ידאג רק לחיים שלו - לא תהיה פה מדינה"
בסבב השלישי של חטיבה 55 הוא הצטרף לפועלה והשתבץ כרס"פ, האחראי על אספקה ושינוע הלוגיסטיקה עבור הלוחמים והחיילים בשטח. "מבחינתי, להיות עם הלוחמים זו הזכות הכי גדולה. כל לוחם שיצא לקרב, הוא ומשפחתו כמו הרימו שלט גדול שהמדינה היא לפני החיים שלי. אם כל אחד ידאג רק לחיים שלו - לא תהיה פה מדינה".
לאורך המלחמה התייצב צביקה לעשות ימי מילואים, וגם כעת הוא תחת צו 8. אלא שהסבב הנוכחי נקטע בנסיבות משמחות, כשיצא לפגוש את בנו איתן אחרי יותר משנתיים שבהן היה מוחזק בשבי חמאס. "זה נס שהוא יצא משם חי. נס שהוא שרד את 7 באוקטובר, ואת כל התלאות שהיו אחר כך. אי-אפשר לתאר בכלל את כל הדברים שהוא עבר. אנחנו עוזרים לו לחזור לחיים", מספר צביקה על תחילתו של תהליך השיקום.
5 צפייה בגלריה
איתן מור ומשפחתו במסוק בדרכם לבית החולים. ""זה נס שהוא יצא משם חי. אי-אפשר לתאר בכלל את כל הדברים שהוא עבר. אנחנו עוזרים לו לחזור לחיים"
(צילום: דובר צה"ל)
בימים מאז ששב, הספיק צביקה לספר לאיתן על שירות המילואים שהשלים. הוא מצידו לא היה מופתע מהבחירה של אביו. "איתן מכיר אותי", אומר צביקה. לסיכום, הוא מבהיר שישמח להתייצב למילואים גם בהמשך, ככל שידרש ויוכל. "אם המדינה שלי צריכה אותי - אז אני בא. זה היה ברור גם לאשתי ולילדים, כשביקשתי את רשותם לעשות מילואים".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.10.25
