סער מרגוליס ז"ל ב-7 באוקטובר
את השנתיים האחרונות הקדישה ויקי מרגוליס (73) למפעל הנצחה לבנה, סער מרגוליס ז"ל, שנהרג ב-7 באוקטובר בעת שיצא להגן על קיבוץ כיסופים. "הנה הספר על סער, וגם בקבוק יין על שמו", היא מושיטה שקית.
על גופה קיעקעה שלושה קעקועים לזכרו, אמבולנסים נושאים את שמו, לבית כנסת הכניסה ספר תורה, אבל הנצחה אחת חורגת מכל דמיון.
7 צפייה בגלריה
"אף פעם לא קל לבוא לפה". האלמנה יסמין והאם השכולה ויקי, במקום שבו סער נהרג
(צילום: הרצל יוסף)
סער היה רבש"ץ כיסופים במשך 11 שנה וטיפח את כיתת הכוננות במסירות. שנה לפני האסון החליט לשנות כיוון ולפרוש מתפקידו. באופן לא מפתיע, הוא לא באמת הצליח לשחרר ונשאר לוחם בכיתה.
ב-7 באוקטובר נלחם במחבלים לאורך היום. כשהגיע להילחם במחבלים שהתבצרו בביתו של הרבש"ץ שהחליף אותו, רוני ספדג', הוא נהרג על המדרגה השלישית בכניסה לבית. את המדרגות ויקי דאגה שיעקרו ממקומן, והיא מתכננת להציב אותן בביתה החדש שייבנה בקיבוץ - לאחר שביתה נחרב מפגז.
"גרם המדרגות יונח בשלמותו בחצר שלי, יהיה מפל מים, צמחייה. אני קוראת לזה 'סוף עם התחלה', המדרגות הן המוות והמים הם החיים. הצמחייה תסמל צמיחה".
צפו בהעברת גרם המדרגות מביתו של רוני הרבש"ץ לביתה של ויקי מרגוליס
"תמיד התכונן לתרחיש כזה"
בכניסה לביתו של רוני, במקום המדרגות, עומד כעת סולם מאולתר. נרות נשמה מונחים לזכרם של סער והחייל אדם אגמון ז"ל שנהרג לצדו. "אף פעם לא קל לבוא לפה", אומרת יסמין, אלמנתו של סער.
בשנתיים האחרונות ויקי והיא מחזיקות את הזיכרון יחד. ויקי מובילה את ההנצחות ויסמין היא "אשת התקשורת" - אחראית לספר את הסיפור החוצה. הן צועדות יחד בשבילי כיסופים, ועוברות בין נקודות הלחימה שבהן סער ניהל קרבות באותו יום. הבתים החרבים הוסרו, הרבה טויח ושופץ - אך עוד נותרו סימנים ללחימה האכזרית.
7 צפייה בגלריה
ויקי ויסמין ליד המדרגת בכיסופים. "המדרגות הן המוות והמים הם החיים"
(צילום: הרצל יוסף)
כשהרבש"ץ החדש היה מנותק קשר בממ"ד, סער תפס פיקוד. "הוא תמיד התכונן לתרחיש כזה, תמיד אמרו לו שהוא מגזים", נזכרת יסמין. היא מצביעה לעבר פינת בתים: "פה הוא עמד ושלח לי את ההודעה האחרונה שלו, 'בייב?', ב-15:00 בערך".
יום קודם הם חגגו יום נישואים. 6 באוקטובר, תאריך החתונה. בבוקר שבת הוא יצא להכניס את הכלבות לממ"ד. כשחזר אמר: "יש פה מחבלים". יסמין לא דאגה, הרי זה סער, הוא בלתי מנוצח. "אמרתי לעצמי, בסדר, הוא ייצא, יחסל אותם, יחזור הביתה. כל פעם שיש אירוע ביטחוני, סער יוצא. נתתי לו נשיקה, נעלתי את הבית ונכנסתי לממ"ד".
בהודעות הקולית שהוא שלח לה קולו נשמע יציב. "את לא פותחת לאף אחד כל עוד לא שומעת את הקול שלי או את הקול של שי". בהודעה אחרת: "כרגע זה שי ואני לבד מול העולם. עצרנו רגע לעשות הערכת מצב".
אבל אז נותק הקשר. התקשורת קרסה. "ביום ראשון בבוקר חילצו אותי ואת הילדות. כל הדרך האמנתי שסער חי ונלחם. אחרי שפינו אותנו לים המלח שלחתי לו הודעה 'רק תן לי סימן'. עד שההודעה הגיעה בחצות, לא עלתה בראשי לרגע המחשבה שסער נהרג. זה סער, שום דבר לא יכול לפגוע בו".
התכתבויות הוואטסאפ האחרונות של סער ז"ל עם משפחתו באותו בוקר:
פורסם לראשונה: 00:00, 28.10.25
