אחרי כמעט שני עשורים כבכירה ושותפה בפירמת עורכי הדין שִׁבֹּלֶת, עורכת הדין שלי בלאט זק נקלעה למשבר בריאותי בעיצומה של מגפת הקורונה, והתחילה לשאול את עצמה לאן היא ממשיכה מכאן.
"זה היה בין גיל 45 ל-50", היא מספרת, "החיים הוציאו את כולנו מהאוטומט. הרגשתי מיצוי של העבודה המשפטית שבה באמת עשיתי כל מה שחלמתי ורציתי, אבל זה היה כלוב של זהב. מצאתי את עצמי מגיעה למשרד המעוצב שלי, עם הנוף לים, ומרגישה עצובה. הרגשתי שאני חייבת שינוי ובעיקר משמעות חדשה. אז גם עוד לא הבנתי שאני בדרך לגיל המעבר ושהכול מחובר להכול.
"כשביקשתי לעזוב, הציעו לי להקים במשרד מחלקת אימפקט ואחריות חברתית, והרגשתי שזו הזדמנות טובה לרענון ולרתימה של ארגון כל כך גדול למטרה טובה".
ההחלטה הזו חשפה אותה לתחום העמותות החברתיות בישראל, והיעד הבא התחיל להתהוות. היא עבדה על שריר האומץ, ובסוף ספטמבר 2023 עזבה את הפירמה. התכנון שלה היה לנוח בחגים, לקחת קצת חופש ולחפש את דרכה בעולם החברתי.
ואז הגיע 7 באוקטובר.
"נכון שזה לא היה רגע נכון במיוחד לאבד את היציבות והביטחון הכלכלי, אבל כל מה שהרגשתי היה 'איזה מזל שאני בבית עם הילדים'. הקטן שלנו היה אז בן עשר, האמצעית בת 15 והגדולה בדיוק התגייסה לשירות משמעותי בבסיס בעוטף עזה. שמחתי על ההזדמנות שניתנה לי להיות יותר בבית, לשמש עוגן, וגם להתנדב ולסייע איפה שיכולתי".
שנים קשות לנשים
היא בת 50, חובבת יוגה, ריקוד מודרני וסקי, נשואה לאיש העסקים אבי זק. המשפחה מתגוררת ברמת-השרון.
לפני כחצי שנה, ולאחר שרכשה עוד כלים מקצועיים, הפכה למנכ"לית "מרכז רקמן", שעוסק בקידום צדק מגדרי וחיזוק מעמדן של נשים בתחום דיני המשפחה, מיגור אלימות ואפליה נגד נשים, והגברת ייצוג נשים בממסד הדתי.
"מרכז רקמן הוא חלק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן", היא מספרת, "זה המרכז האקדמי היחיד שמשלב גם מחקר וגם אקטיביזם בתחום של דיני משפחה, ומשפיע באמצעות קידום מדיניות וחקיקה".
"מאז 7 באוקטובר כמות הנשקים בישראל גדלה משמעותית, אבל בתהליך הרישוי אין צורך לעבור דרך משרד הרווחה, שם מרוכז המידע בנושא אלימות במשפחה. רק אם עובד סוציאלי מתריע מיוזמתו שיש בעיה עם אדם מסוים, נושא רישיון הנשק שלו נבדק"
גם ב-2025 יש צורך בחקיקה כדי להשיג שוויון לנשים.
"לא רק שנדרשים לחקיקה, אלא שהשנים האחרונות, בעיקר מ-2023, הן שנים קשות לנשים. בעוד בממשלת בנט-לפיד היה ייצוג גבוה יותר לנשים, הרי שמאז תחילת הכהונה של ממשלה הנוכחית יש לנו ייצוג חסר במוקדי קבלת החלטות, ולא רק בכנסת - אין מנכ"ליות של משרדים ממשלתיים, קיים חוסר גדול בנשים בדרג המקצועי של משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, ולצד זאת יש הרבה ניסיונות לייצר חקיקה שפוגעת בנשים. למשל, המאבק על הרכב האסיפה שבוחרת רבנים ראשיים.
"בינואר 2024 בג"ץ קיבל את העמדה שלנו שהמונח 'רב' חייב לכלול על פי עקרון השוויון גם נשות הלכה, וכך, לראשונה בתולדות המדינה, הוחלט שנשים תוכלנה להתמנות להרכב האסיפה הבוחרת רבנים ראשיים", היא מספרת, אבל מיד מעדכנת שבתגובה לפסיקת בג"ץ חוקק תיקון לחוק שמבהיר כי נשים לא יוכלו להיכלל באסיפה הבוחרת.
ב"רקמן" שוב עתרו, הפעם נגד התיקון, והמאבק נמשך. במקרה אחר, רק לאחרונה פסק בג"ץ כי נשים יוכלו לגשת למבחני ההסמכה לרבנות, בעקבות עתירה שהגישו ברקמן ביחד עם עמותת "עתים", והרבנות מנסה לטרפד את יישום הפסיקה".
לפי מה אתן בוחרות את הקרבות?
"לפי האג'נדה שלנו, שמקודמת במודל דואלי: מצד אחד השפעה מלמטה למעלה, דרך מענה פרטני, משפטי ורגשי שאנחנו מעניקות לכ-500 נשים בשנה; ומצד שני השפעה מלמעלה למטה, דרך קידום מדיניות וחקיקה. מאבק על ייצוג נשים בממסד הדתי זה לגמרי בליבת העשייה שלנו".
אנחנו בחודש המודעות למניעת אלימות במשפחה. המלחמה הביאה לעלייה באלימות כלפי נשים.
"אכן. יש עלייה דרמטית במספר הנשים שנפגעות מאלימות במשפחה, ודרוש מענה הרבה יותר עמוק ומקיף, שבבסיסו קביעת הגדרה בחוק למונח אלימות במשפחה, דבר שלא קיים. רוב אנשי המקצוע מתייחסים להיבט הפיזי, אבל לאלימות כלפי נשים יש גם היבט מנטלי, כלכלי, רגשי, פסיכולוגי ועוד.
"בהיעדר הגדרה רחבה וטיפול בהתאם אליה, אנחנו נמצאים במציאות שבה נשים שנפגעות מאלימות כזו לא בהכרח יודעות לזהות את עצמן ככאלה. חובה ליצור הגדרה רחבה של המונח אלימות במשפחה בחקיקה ראשית, באופן שייצר שפה אחידה והכרה באלימות על סוגיה".
איך אתן עושות זאת?
"אנחנו עובדות מול הדרג המקצועי במשרד הרווחה, שהוא הכי דומיננטי בהקשר הזה, ומנסות לרתום את המשרד להיות שותף אקטיבי גם בנושא רישוי לנשק.
"מאז 7 באוקטובר כמות הנשקים בישראל גדלה משמעותית, אבל בתהליך הרישוי אין צורך לעבור דרך משרד הרווחה, שם מרוכז המידע בנושא אלימות במשפחה. רק אם עובד סוציאלי מתריע מיוזמתו שיש בעיה עם אדם מסוים, נושא רישיון הנשק שלו נבדק".
מה זאת אומרת מנסות לרתום? הם לא מבינים את החשיבות?
"אני חושבת שהם בהחלט מבינים, אבל לפחות בנושא של הגדרת אלימות במשפחה, הם לא סבורים שזה דורש חקיקה ראשית בעת הזו".
אז מה אתן עושות בעניין?
"מקיימות פגישות עם גורמים רלוונטיים במשרדי הממשלה ועם קובעי מדיניות בכנסת, וכמובן נמצאות בכל הדיונים בוועדות הכנסת הרלוונטיות. אלו תהליכים ארוכים שמצריכים נשימה ארוכה, כמו למשל נושא האיזוק האלקטרוני. נאבקנו תשע שנים עד שהחוק שהצענו בנושא עבר, וגם אחרי שעבר - בנוסח מצומצם מזה שהצענו במקור - גילינו שיש בעיות ביישום שלו.
"עכשיו אנחנו נאבקות בעניין הזה על הגברת המודעות לאפשרות של איזוק אלקטרוני, גם בקרב נשים נפגעות אלימות וגם בקרב גורמי מקצוע, וכן על תיקונים בחוק להנמכת דרישות הסף לקבלת איזוק כזה".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.11.25
