שתי שניות בלבד - זה משך הזמן שהגולש הממוצע מקדיש ל"סטורי" באינסטגרם או לסרטון ברשת טיקטוק. עבור בני ובנות הנוער זה ברור, אך הקבוצה הנמרצת של האזרחים הוותיקים שהתכנסה בשבוע שעבר במוזיאון העיר תל-אביב, קיבלה את פיסת המידע הזאת בהפתעה.
כשהם התבקשו לנחש כמה זמן יש להם כדי למשוך את עיני העוקבים, הם הימרו על 15 שניות, אפילו 20. "זה לא קולנוע של היצ'קוק", הסבירה להם המרצה, אירה חרקובסקי, "לאנשים אין סבלנות, גם לא בגילכם". כעבור קצת יותר משתי שניות המידע הופנם, ואפשר היה לעבור לנושא הבא: איך למשוך את העוקבים.
"גם אנחנו צריכים להיות שם"
בשבועות האחרונים, מתכנסת קבוצה של כ-15 אזרחים ואזרחיות ותיקים לסדרת סדנאות שמעביר מינהל השירותים החברתיים בעיריית תל אביב, בנושא לא שגרתי: משפיעני רשת בגיל השלישי.
היוזמה נולדה מהשטח, כלומר מהאזרחים הוותיקים עצמם. "זו השפה החדשה", מסבירה דפנה צרויה, בעלת פודקאסט בנושא הגיל השלישי. "הדברים קורים ברשתות החברתיות - אז גם אנחנו צריכים להיות שם".
דפנה צרויה (65): "השפה של חבר מביא חבר, של לדפוק בדלת או להרים טלפון, הופכת פחות ופחות רלוונטית. היום, הדרך להגיע לאנשים היא הרשתות החברתיות - ואנחנו רוצים להיכנס לשם"
צרויה, בת 65, כבר מוכנה לצעד הבא - להפוך למעין "משפיענית רשת", שתנגיש מידע לאזרחים ותיקים באמצעות הרשתות החברתיות. "השפה של חבר מביא חבר, של לדפוק בדלת או להרים טלפון, הופכת פחות ופחות רלוונטית", היא מסבירה, "הדרך להגיע לאנשים היא הרשתות החברתיות - ואנחנו רוצים להיכנס לשם.
"אנשים צעירים לא צריכים לעשות קורס כדי להיות משפיעני רשת, הם יודעים לבד", היא ממשיכה, "אבל בגיל שלנו, אין מה לעשות, אנחנו צריכים עזרה, לא נולדנו לעולם הטכנולוגי אלא התגלגלנו לתוכו".
הבקשה של צרויה וחבריה לקורס נולדה מתוך מהלך רחב יותר: בשנים האחרונות, ב-20 רשויות מקומיות, מתקיים מהלך "muni100" - פיילוט רב-שנתי בשיתוף ה"ג'וינט", שמטרתו להפוך את המרחב הציבורי למותאם יותר עבור בני ובנות הגיל השלישי.
"לשנות את היחס למילה 'זקן'"
במציאות שבה תוחלת החיים רק עולה, ומספר הקשישים עולה אף הוא בהתמדה, חלקם של בני ה-65 ומעלה צפוי לגדול עד 2040, ולעמוד על לפחות 14% מכלל האוכלוסייה. בתל אביב, לדוגמה, שיעור הקשישים גבוה כבר היום - 15% מתוך כלל האוכלוסייה בעיר.
"התחלנו להתייחס לאתגר ההזדקנות במרחב העירוני", מסביר אביתר מילר, האחראי על תחום האזרחים הוותיקים בעירייה, "מתוך תפיסה שהדברים צריכים להיעשות לא ''על הראש' של האזרחים הוותיקים, אלא יחד איתם. כשזה נוגע לילדים, למשל, הרבה פעמים לכולם יש מה לומר - כי כולנו היינו ילדים. אבל במקרה של קשישים או אזרחים ותיקים, מי שמקבל את ההחלטות בדרך כלל עוד לא שם", הוא מוסיף.
במסגרת המהלך התגבשה קבוצה מחויבת של אזרחים ותיקים שנפגשת מזה כשנה, לקדם נושאים שונים במרחב העירוני: מעמוד המרכז את השירותים לקשישים באתר העירייה, דרך יוזמות התנדבות - ועד תמיכה בקהילות מקומיות שהתגבשו סביב אזור מסוים בעיר.
"מצד אחד אנחנו מחבקים את הדיגיטציה, ומצד שני הרשת יוצרת גם הרבה בדידות", אומר מילר, "אנחנו מנסים לעודד ולייצר מפגשים בין אנשים, כשהרשתות החברתיות הן הפלטפורמה שמאפשרת את זה".
יונית סטרולוב היא דוגמה למובילת קהילה כזאת: אחרי שעברה לתל אביב מחיפה, החלה לגבש סביבה קהילה של בני 60 פלוס, כמוה. קבוצת הוואטסאפ היא רק התשתית לשלל פעילויות שהקהילה מקיימת מבוקר עד ערב - מקורס לפתרון תשבצי היגיון, ועד קבוצת סריגה לחיילים פצועים.
"הסלוגן שלנו הוא 'ככה בונים קהילה'", אומרת סטרולוב, בעברה אשת חינוך שניהלה גן ילדים, שמקווה כעת להפיץ את המודל לקהילות נוספות בעיר.
אביתר מילר, האחראי על תחום האזרחים הוותיקים בעיריית תל אביב: "התחלנו להתייחס לאתגר ההזדקנות במרחב העירוני מתוך תפיסה שהדברים צריכים להיעשות לא ''על הראש' של האזרחים הוותיקים, אלא יחד איתם"
מטרת המיזם היא קודם כל לאפשר לקשישים לפנות לבני ובנות גילם, כדי לתווך מידע ושירותים ולעודדם לצרוך אותם. רווח משני של המיזם, אם יצליח, הוא להגביר נוכחות של קשישים וקשישות במרחב הווירטואלי גם לטובת הדור הצעיר. "אנחנו רוצים לשנות את האופן שבו אנשים מתייחסים למילה 'זקן'", מסבירה סוזי סבג, ממשתתפות הקבוצה.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.11.25
