בשנת 2024 הקימהר כהן את עמותת "בית החופש - בית לריפוי והעצמה לנשים חרדיות במצבי משבר". לפני כארבעה חודשים החל לפעול בבית-שמש הבית הפיזי של העמותה, שנקרא גם הוא "בית החופש" וקולט אליו נשים חרדיות שזקוקות לתמיכה במצבי משבר קריטיים.
הנשים מקבלות מגורים, לינה, שהות משותפת, ארוחות, מענה מקצועי, סדנאות וקבוצות טיפוליות למצבי מצוקה, התמכרויות, דיכאון, אובדנות, חרדה ועוד.
4 צפייה בגלריה
סהר כהן (ראשונה משמאל) בהשקת הבית השיקומי. מפתחות לחזרה לחיים עצמאיים
(צילום: לוי עמית)
בבית הפרטי רחב הידיים יש חצר והוא יכול להכיל בכל זמן נתון עד 14 נשים, שנמצאות בו עד חצי שנה. השהות היא בתשלום, מאחר שמדובר במקום פרטי שאינו זוכה לסבסוד המדינה.
סדר יום ושילוב בקהילה
כהן, בת 32, במקור מרמת הגולן, היא עובדת סוציאלית קלינית בעלת תואר שני - שגדלה בעצמה כנערה בסיכון. "אני מזמינה כל אחת שאיבדה תקווה לבוא אל הבית שלנו, לתת לעצמה הזדמנות, לקבל כוח כדי ליצור לעצמה חיים שמחזקים ומחזירים את האור", היא אומרת.
ולא סתם האור נדלק. הבית, שמעניק לנשים סביבה בטוחה ותומכת, מתנהל על פי ערכי התורה ואורח החיים החרדי, ומשלב ביומיום כלים מעשיים מתפיסת החסידות, מתוך כוונה להעניק לנשים שיטופלו בו מפתחות לחזור לחיים עצמאיים. וכהן יודעת עד כמה הדרך הזו לא פשוטה.
"מה שעומד מאחורי הבית הזה הוא העבר שלי", היא מסבירה, "הוגדרתי כנערה בסיכון. הגעתי מבית של חוזרים בתשובה 'הארדקור'. ההורים לא הסבירו לנו למה אנחנו צריכים לחיות בבית כמו שאנחנו חיים, ולי היה קשה. אורח החיים שלא הבנתי גרם לי לסטות מדרך הדת, והגעתי להתמודדויות לא קלות. בגיל 18 וחצי נכנסתי לטיפול במרכז גמילה, ושם קיבלתי כלים לחיים במשך שנה ושלושה חודשים".
ואת יוצאת משם ומבינה שמצאת את השליחות שלך?
"לא מיד. יצאתי משם ולא ידעתי מה אני הולכת לעשות עם החיים. הרגשתי שאני לא עומדת בקצב של העולם שממנו התנתקתי למשך כל כך הרבה זמן, והייתי חייבת לבנות לעצמי את כל החיים מאפס. התחלתי ללמוד לימודים אקדמיים ולעבוד בעבודות מזדמנות, ובסוף עשיתי סגירת מעגל והייתי רכזת במרכז הגמילה 'רטורנו', שבו טופלתי.
"שם עבדתי מול משרד הרווחה שתומך במקום, מול רשות בתי הסוהר, ומתוך העולמות הללו התחלתי לעבוד עם מגוון רחב מאוד של בעיות התמכרות בתחומים שונים, עם התמחות במגזר החרדי".
"הוגדרתי כנערה בסיכון. הגעתי מבית של חוזרים בתשובה 'הארדקור'. ההורים לא הסבירו לנו למה אנחנו צריכים לחיות בבית כמו שאנחנו חיים, ולי היה קשה. אורח החיים שלא הבנתי גרם לי לסטות מדרך הדת, והגעתי להתמודדויות לא קלות"
ותוך כדי שהיא עובדת עם החברה החרדית, ומטפלת בהתמכרויות שונות, כהן מבינה שאין מקום שמעניק מענה לנשים חרדיות בגילי 18 עד 35 במקרה שהן נמצאות במצוקה או במשבר אקוטי וצריכות שיקום.
"כרגע יש לנו בבית החופש חרדיות בגיל 21 עד 28, חלקן גרושות עם או בלי ילדים, חלקן רווקות, ואחרות נשואות עם ילדים שנמצאים באומנה, או אצל הבעל שמטפל בהם עד שהאישה תסיים את התוכנית שהותאמה לה. כולן מרקע חרדי כלשהו, ונפלטו ממסגרת החיים הרגילה שלהן בעקבות משבר כזה או אחר.
"הן נמצאות ברגעי השפל הקשים ביותר בחייהן: נשים שמתקשות בתפקוד כאמהות, כרעיות, כנשים עובדות, כבנות משפחה. יש כאלה שסובלות מדיכאון וחרדה ומתקשות להחזיק את הרצף היומיומי, והן זקוקות לחיזוק והכוונה".
במצבי מצוקה קשים, מה הדבר שהכי עוזר לנו לחזור לעצמנו?
"סדר יום ושילוב בקהילה", אומרת כהן בנחישות, "לכן, מהיום הראשון אנחנו עוזרות לנשים לייצר סדר יום גם בבית וגם במקום העבודה, בחוץ ובקהילה עצמה, וזה לצד הטיפול הרגשי והמקצועי".
"לא עוזבות להן את היד"
הנשים בבית משתתפות בסדנאות שיקומיות כמו 12 הצעדים, פסיכודרמה, ריפוי באמנות, ריקוד ועוד, כשלצד הליווי האישי יש משמעות גדולה לעבודה בקבוצה מעבר לטיפולים הפרטניים.
"לקבוצה יש כוח", אומרת כהן, "את מוקפת בנשים שיכולות להבין אותך באמת ולשקף לך את עצמך. לנו, המטפלים, הקבוצה נותנת אפשרות לבחון את ההתקדמות בשיקום של כל משתתפת".
איך אתם יודעים שמישהי מוכנה לחזור לחיים?
"כאשר יש שיפור בתפקוד שלה, בין אם במצבים רגשיים ובין אם במשימות היומיום, אנחנו לגמרי מבחינים בכך, כי כשהן רק מגיעות אלינו, הן נמצאות בחוסר תפקוד די משמעותי.
"כל אחת שיוצאת מקבלת גם תוכנית יציאה מסודרת שאותה בונה רכזת התוכניות הטיפוליות שלנו, צילקה קרויזר, שהיא דמות מאוד ידועה בחברה החרדית".
אתן מסייעות לנשים גם במיצוי זכויות מול הרשויות. מה זה אומר?
"אנחנו מלוות אותן בכל תחום בחייהן, למשל מול הביטוח הלאומי, מול הסנגוריה הציבורית או משרדים ממשלתיים שונים, וגם מלוות נשים שנפגעו מאלימות בכל התהליך הדרוש לאורך כל זמן שיידרש".
השהות אצלכן היא עד חצי שנה מקסימום. אבל שיקום לוקח יותר. מה הן ואתן עושות עם זה?
"כשהנשים יוצאות לחיים עצמאיים אנחנו מלוות אותן בכל צעד וצעד, בין אם בחיבור למטפלים, או לתהליך טיפולי שהן מתחייבות אליו עם תמיכה ומעקב. אנחנו לא עוזבות להן את היד".
4 צפייה בגלריה
"מרבית התורמים היום מגיעים מהקהילה החרדית. הם מבינים שהערכים של הקהילה נשמרים במסגרת הטיפול"
(צילום: לוי עמית)
השהות במקום המטופח והמגונן עולה לדיירת סכום בסדר גודל דומה לכל טיפול אחר בהתמכרויות שנעשה בשוק הפרטי. כל דיירת צריכה לשלם על השהות שלה, ולכן בימים אלה יוצא "בית החופש" בקמפיין לגיוס תרומות במימון המונים, במטרה לאפשר את הפעילות גם לנשים שלא יכולות לממן בעצמן את השהות במסגרת השיקומית והתומכת שלה הן כל כך זקוקות.
"אנחנו נמצאים כרגע בהליך של גיוס תרומות, על מנת לתחזק את המקום ואת הצוות הטיפולי. מרבית התורמים היום מגיעים מהקהילה החרדית כי הם מבינים שיש צורך בבית כזה, שמטפל בדיירות מהמגזר החרדי, ושגם הערכים של הקהילה הזאת נשמרים בו במסגרת הטיפול.
"הטיפול נעשה בתוך הקהילה, ללא מעורבות של גורמים חיצוניים, וזה על מנת לענות על הצרכים המיוחדים של הנשים הללו".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.11.25
