ב-6 באוקטובר 2021 התגייסה נועם ספיר (23) מאילת למסלול עתודה למשפטים. שנתיים לאחר מכן, כשהייתה אמורה להתחיל את שנת הלימודים השלישית לתואר, הכול השתנה כשסבה, שלמה מנצור ז"ל, נחטף מביתו בכיסופים לרצועת עזה.
"הדבר היחיד שסבתא מזל הצליחה להגיד לאמא זה 'הם לקחו אותו'", נזכרת נועם בשיחה הראשונה אחרי שעות של ניתוק קשר. רק כשהוריה נסעו לים המלח, לשם פונתה מזל, "אבא התקשר אלינו והודיע שסבא נחטף. סבתא ראתה הכול. ניסו לחטוף גם אותה".
מאוחר יותר שמעה נועם מסבתה מה קרה באותן שעות: "חמישה מחבלים פרצו ביריות לבית. חלק מהם הוציאו אותה, היא התחננה מהם שלא ירו בה. אחרים הלכו לממ"ד, תפסו את סבא שלי, אזקו אותו והוציאו אותו מהממ"ד. סטרו לו, הרביצו לו.
"המחבלים לקחו את המפתחות של הרכב, והוציאו את סבתא מהבית לכיוונו. את סבא שלי הובילו אזוק, ואת סבתא שלי החזיקו ביד. בשביל לכיוון הרכב, סבתא קלטה שהדלת של הבית של השכנה פתוחה, היא ניערה את הכתף מהיד של המחבל ורצה לשם, וככה היא בעצם ניצלה".
נועם בכיכר החטופים. "הוא היה מאוד מאוד גאה בי"
(צילום: עוז מועלם)
עם היוודע דבר חטיפתו של שלמה בן ה-85, החטוף המבוגר ביותר והיחיד מקיבוץ כיסופים, יצאה המשפחה למאבק להשבתו, עד שכעבור כשנה וחצי התקבלה הבשורה הקשה מכל - שלמה נרצח בשבי חמאס. באותם ימים מטלטלים היא גם השתתפה בכנס חזרה לשירות.
"החלטתי לא לוותר", היא מספרת על ההתעקשות להתקדם במסלול הלימודים שבסופם תשובץ לתפקידה הצבאי. "במקביל החזירו חטופים חללים וזה היה מלחיץ נורא. ביקשתי מהמפקדים רשות להיות בטלפון, ותוך כדי אני מסתכלת על המסך, מנסה להבין מי החטופים שחוזרים ואולי זה סבא שלי. אני כאילו נכנסת לתקופת בחינות אחרונה בלימודים, ומנסה להבין שנייה איך נושמים בכלל".
מסע ההלוויה של שלמה מנצור בראשון לציון
(צילום: מוטי קמחי )
כמי שאיבדה את היקר לה מכל כשהמערכת כשלה בתפקידה להגן על תושבי העוטף, היא מודה כי החזרה לשירות לוותה "ברגשות מאוד מעורבים".
להשפיע מבפנים
שבוע בלבד אחרי פרוץ המלחמה, כשהיא עוד בשלב הלימודים האקדמאיים במסלול העתודה, נועם ביקשה להתנדב מיידית לכל תפקיד שיש בו צורך.
נועם מקבלת את דרגות הקצונה. "אעשה את השינוי כדי שזה לא יקרה שוב"
(צילום: באדיבות המשפחה)
"אמרתי 'אם זה לא קרה ב-7 באוקטובר, אני זו שאעשה את השינוי הזה, כדי שזה לא יקרה שוב'. כשאני חלק מהמערכת יש לי הרבה יותר יכולת להשפיע מאשר מבחוץ", הסבירה.
"ההכשרה שלי היא שלוש שנים וחצי, חשבתי שאולי אוכל לעשות בזמן הזה עוד דברים שהם לא משפטיים, ובסוף התואר אחזור למסלול שלי. היה לי קשה להיות בחוץ, בזמן שכל זה קורה".
עם סבא שלמה. "הוא היה גאה בי"
(צילום: באדיבות המשפחה)
הנחישות של נועם לאורך כל הדרך, הובילה לרגע בו קיבלה את דרגות הסגן בטקס סיום קורס הקצינים בבה״ד 1, שנערך בסוף החודש שעבר. "עברתי תהליך עם עצמי, כדי להיות מוכנה מנטלית ופיזית לקורס. גם במהלכו עברתי תהליך, והטקס הוא סוג של ההוכחה, שהנה אני פה למרות, על אף ובזכות".
איך לדעתך סבא היה מגיב לו היה בחיים?
"הוא היה מאוד מאוד גאה בי. הוא ידע שהייתי בתהליך הזה, ושזו בחירה שלי, שרציתי לעשות את זה. אחרי 7 באוקטובר זה אפילו יותר בער בי. סבתא שלי התמלאה גאווה, וזה היה מאוד מרגש".
"אמרתי 'אם זה לא קרה ב-7 באוקטובר, אני זו שאעשה את השינוי הזה, כדי שזה לא יקרה שוב'. כשאני חלק מהמערכת יש לי הרבה יותר יכולת להשפיע מאשר מבחוץ"
נועם שובצה לתפקיד בפרקליטות הצבאית ביועמ"ש איו"ש, וצפויה להמשיך בשירות לפחות עד אוקטובר 2030. "אני חושבת שהתפקיד הזה מאוד מפתח אותי משפטית, ואני רואה את עצמי ממשיכה לעוד תפקידים נוספים בפרקליטות.
"יצאתי לקורס קצינים כי אני רוצה לפקד. חשוב לי להשפיע ולהוביל לשינוי. המפקדים שפיקדו עליי מאוד השפיעו עליי, ואני רוצה להיות כזו עבור החיילים שיהיו לי".
נועם הקטנה עם סבא שלמה. "היה לי קשה להיות בחוץ בזמן שכל זה קורה"
(צילום: באדיבות המשפחה)
בסיום השיחה, נועם הזכירה לי את המפגש האחרון בינינו, כשהגיעה לכיכר החטופים ביום הולדתה לפני כשנתיים, בציפייה לשובו של סבה בחיים.
עבורה, הריאיון הזה הוא סגירת מעגל מרגשת: "אם לפני שנתיים 'חגגתי' יום הולדת 21 בכיכר החטופים, השנה חגגתי יום הולדת 23 איפה שהכי הייתי רוצה להיות כל הזמן הזה - בקורס קצינים בבה"ד 1".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.08.26
