ב-1 בספטמבר ייכנסו תומר, אריאה ואלומה בפעם הראשונה בשערי בית הספר, כתלמידות כיתה א', והן מתרגשות כמו שרק בנות שש יכולות - עם ילקוטים ורודים חדשים, קלמרים גדושים בכלי כתיבה צבעוניים, מחברות עטופות ובקבוקים תואמים. אלא שהמעמד המרגש לא יהיה שלם. אדם אחד יחסר שם מאוד לכולן: אבא.
תומר איבדה את אביה, לוחם המילואים רס"ם (במיל') עדי שני, שנהרג בקרב בצפון רצועת עזה בדצמבר 2023; אלומה איבדה את אביה, לוחם המילואים, רס"ם (במיל') ישי נתנאל גרינבאום, אחרי שנפצע קשה בדרום לבנון ומת מפצעיו באוקטובר 2024; ואריאה איבדה את אביה השוטר, רס"ם איגור פיבנב, ששם קץ לחייו במאי 2025.
גלריה
"הייתי רוצה להגיד לאבא שאני מאוד מתגעגעת אליו". אלומה גרינבאום, בתו של ישי נתנאל גרינבאום ז"ל
(צילום: דנה קופל)
"זו הפעם הראשונה שאני מעלה לבד ילדה לכיתה א', והרגשות מעורבים", אומרת הדס, אמא של אלומה ושלושת אחיה, בהם זוהר, שהיה בן חצי שנה כשאביו נפל.
"עד עכשיו די הדחקתי את הדבר הזה, ופתאום כשמתקרב המועד, זה היכה בי, והפך וכיווץ את הבטן. קשה לחוות מעמד מרגש כמו כיתה א' בלי אבא, אבל הבת שלי עומדת בזה בגבורה. היא יודעת שאבא כל הזמן איתה בלב. ודרך הזיכרונות ומלווה אותה בכל צעד".
"אני מחכה שאוכל לכתוב לאבא"
ישי עוד הספיק ללוות לכיתה א' את שתי בנותיו הגדולות; שקד, היום בת עשר וחצי, ויעלה, בת שמונה וחצי.
"היא יודעת שאבא כל הזמן איתה בלב". אלומה גרינבאום עם אבא ישי ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
אפילו מנהג התגבש במשפחה: לכתוב לכל ילדה שעלתה לכיתה א' מכתב "על המסלול שעברה עד עכשיו, ועל והתקופה החדשה שאליה היא נכנסת, ונתנו את ברכת הדרך. גם אלומה תקבל מכתב כזה", היא מבטיחה. "אמנם רק ממני, אבל אין לי ספק שזה משנינו, וישי חותם על כל מילה שאכתוב".
בינתיים אלומה, כמו כל בת גילה, עסוקה בלהתרגש מהפרטים הקטנים. "אמא קנתה לי ילקוט ורוד עם במבי", היא מספרת. "אני מתרגשת שיהיו לי חברות חדשות, שאלמד לקרוא ולכתוב וגם מספרים. זה חשוב לי לדעת, כדי לכתוב מכתב לאבא. הייתי רוצה להגיד לו שאני מאוד מתגעגעת אליו, שהוא חסר לי במשפחה, ושלא ידאג, כי יהיה לי ממש כיף לעלות לכיתה א'".
"הפעם החלטתי להגיע ליום הראשון ולא לבכות". אריאה פיבנב, בתו של איגור פיבנב ז"ל
(צילום: גדי קבלו)
במשפחת פיבנב מאשקלון, שבה יש שלוש ילדות ותינוק, אבא איגור הספיק ללוות לכיתה א' רק את הבת הבכורה, אמיליה. "כשאמיליה עלתה לכיתה א'", מספרת האם חן, "קראנו להורים של איגור שיהיו איתנו והבאנו לה בלונים. זה היה רגע מרגש".
אבל חודשים ספורים לאחר מכן התהפך עולמה של המשפחה כאשר איגור, שוטר מצטיין שחיסל 13 מחבלים ב-7 באוקטובר, שם קץ לחייו אחרי שהעומס הנפשי הכריע אותו.
בתו השנייה, אווה, היום בת שבע, כבר עלתה לכיתה א' בלי בלונים, אבל בליווי של כל צמרת המשטרה, כולל המפכ"ל, רנ"צ דני לוי, שהגיעו לשמח אותה ביומה הגדול.
"אבא תמיד אמר לי שאני חזקה". אריאה פיבנב עם אבא איגור ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
בעוד יומיים תעלה לכיתה א' אריאה בת השש, השלישית מבין ארבעת ילדיהם של איגור וחן. הקטן, אדם, נולד לאחר מותו. "כבר הכנתי את הכול", מספרת אריאה בהתרגשות. "תיק ורוד עם לב זהב, שקיבלתי ביום 'כיתה א'' שקיימו לשוטרי המחוז של אבא, קלמר עם כל הציוד ובקבוק מים.
"אני מאוד מתגעגעת לאבא, ואז אני בוכה. הפעם החלטתי להגיע ליום הראשון ולא לבכות. אבא תמיד אמר לי שאני חזקה".
"אני רוצה שאבא יכין לי פנקייקים"
גם בבית משפחת שני בצור יצחק ההתרגשות בשיאה. תומר בת השש עולה לכיתה א', בעוד אחיותיה גאיה ויובל, בנות 12, מתחילות את חטיבת הביניים.
"אני כבר כותבת את האלף-בית עד ת' ולפעמים מספרים", מספרת תומר בגאווה. "קניתי בקבוק שחור עם ורדים וילקוט עם כל סוגי הוורוד, וחולצות לתלבושת האחידה, ואני כבר מצפה לעלות לכיתה א'".
"כל האירועים האלו מציפים את העניין מחדש". תומר שני, בתו של רס"מ עדי שני ז"ל
(צילום: יריב כץ)
"ביום הראשון אני והאחיות של תומר נלווה אותה לכיתה", אומרת אמה ליאור. "יש שמחה גדולה סביב ההתחלות החדשות, המון ציפיה מה תביא השנה. אבל זה הולך להיות גם מורכב. תומר אומרת שזה מאוד עצוב ולא הוגן, שהיא רואה שלכולם יש אבא, ואבא שלה לא יכול לבוא.
"אנחנו חיות את זה כמעט שלוש שנים, אבל כל האירועים האלו מציפים את העניין מחדש, כי כשיש אירועים עם נוכחות משפחתית, החוסר בולט ומורגש. את רואה את החיבוקים והנשיקות, והייתי רוצה שגם לה יהיה את זה. זה מכווץ את הלב.
"למזלי תומר היא ילדה בוגרת ומשתפת במה שקשה. זה לא רק להעלות לבד לכיתה א', אלא זה שהיא עולה עם סיפור, חתיכת משקולת. זה דורש התאמות. השבוע למשל, שלחתי הודעה להורים שתומר מדברת על אבא שלה שנהרג, כדי שיידעו שזה נוכח. הקושי באירועים שבהם הוא לא נמצא היא תחושת הפספוס. הוא מפספס אותן, והן אותו".
תומר שני ואחותה עם אבא עדי ז"ל. תחושת פספוס
(צילום: באדיבות המשפחה)
"הייתי רוצה לספר לאבא", אומרת תומר בתמימות ילדותית קורעת-לב, "שאני מתרגשת לעלות לכיתה א'. שאני יודעת לכתוב וקצת לקרוא. הייתי רוצה שהוא יכין לי פנקייקים לבית הספר, ושייקח אותי לכיתה א' וגם ל-ב', ביום רביעי. כי בשאר הימים יש מי שלוקח".
"ברגעים כאלה החסר מורגש במיוחד"
על פי נתוני ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, כ-832 יתומות ויתומי צה"ל נמצאים במערכת החינוך. 64 מתוכם יעלו השנה לכיתה א'.
"פתיחת שנת הלימודים היא רגע מרגש של התחלות חדשות" אומרת עו"ד זהבה גרוס מידן, יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, "אבל עבור ילדים שאיבדו הורה, היא יכולה להציף גם געגוע וכאב. דווקא ברגעים האלה החסר של מי שאיננו מורגש במיוחד.
"מערכת החינוך צריכה לגלות רגישות מיוחדת כלפיהם, להכיר את המציאות המשפחתית ולהיות קשובים לצרכים שלהם. לצד הכאב, אנחנו רואים את הכוחות הגדולים של אלמנות ויתומי צה"ל, לצמוח, לחלום ולהמשיך קדימה".
"פתיחת שנת הלימודים היא עוד רגע שבו המשפחות השכולות מתמודדות מחדש עם האובדן", מסכם שלומי נחומסון, מנכ"ל הארגון, "אנחנו כחברה צריכים לוודא שהילדים והמשפחות לא יצטרכו להתמודד עם הרגעים האלה לבד.
"כארגון, חשוב לנו להיות שם בצמתים הקטנים והגדולים. מהכניסה הראשונה לגן ולבית הספר - ועד לסיום התיכון, ומאוחר יותר גם בבגרות. עבורנו, זו המשמעות של ליווי ארוך טווח. לאפשר לכל ילד וילדה להמשיך להתפתח, ללמוד ולבנות את העתיד שלהם, כשהם יודעים שיש מי שרואה אותם ונמצא לצידם".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.08.26
