במהלך הלחימה בלבנון בסוף שנות ה-80, שלמה ואסף, אבותיהם של צוער ע' וצוער ב', נלחמו כתף אל כתף כלוחמים בחיל השריון. עשרות שנים חלפו, הקשר ביניהם דעך, עד שבתחילת קורס החובלים גילו שני האבות כי בניהם הולכים בדרכם.
"בתחילת הקורס, כשנפתחה קבוצת הווטסאפ של הורי הצוערים, הבחנתי פתאום שאסף נמצא בה והבנתי שהבן שלו נמצא באותה ההכשרה כמו הבן שלי", מספר שלמה, "בסוף השבוע, כשע' חזר הביתה, שאלתי אותו אם הוא מכיר את ב', בנו של אסף, וסיפרתי לו על העבר המשותף שלנו כמפקדים בשריון במלחמת לבנון הראשונה. הם לא הספיקו להכיר בשלב זה, אבל ע' אמר לי: אני חייב להכיר את החייל הזה".
גלריה
אסף (מימין), שלמה (משמאל) והבנים החובלים. "לא יודע איך להכיל את כמות הגאווה הזאת"
(צילום: אלעד גרשגורן)
ביום ראשון, כשחזרו לבסיס, מיהרו ע' וב' להיפגש, ומהר מאוד הפכו לחברים טובים. "זה הצחיק אותנו שההורים שלנו שירתו ביחד ועכשיו גם הבנים משרתים יחד", אומר ע'.
ב' מוסיף: "הרגשנו מיד חיבור מאוד חזק אחד עם השני. החברות בינינו עזרה לנו לעבור את הרגעים הקשים, והיו כאלה במיוחד בשלבים הראשונים של ההכשרה".
"לשרת כמפקד במקום לא קונבנציונלי"
דודו של ב', אודי ז"ל, נפל במהלך שירותו בשייטת 13 בשנת 1986. למרות זאת, שנתיים לאחר מכן בחר אסף, האח הצעיר, להתגייס לשירות קרבי בשריון.
"אודי נפל כשאבא שלי היה בן 16. האמת היא שחשבתי ללכת בעקבות אבא שלי והאחים הגדולים שלי ולהיות קצין בחי"ר, אבל כשעברתי את המיונים והתקבלתי לקורס חובלים, משכו אותי האתגרים הייחודיים שיש שם: לשרת כמפקד במקום לא קונבנציונלי, האתגר האינטלקטואלי בלימודים האינטנסיביים והאתגר הפיזי כמובן. זו הכשרה מאתגרת וארוכה מאוד".
אסף אביו של ב' (מימין), ושלמה אביו של ע'
(צילום: אוסף פרטי)
בשבוע שעבר סיימו ע' וב' את ההכשרה המפרכת וקיבלו דרגת סגן וסיכת החובל. בטקס הסיום נפגשו האבות, שצפו בבניהם צועדים במגרש המסדרים, ודיברו על ההבדלים בין המצב הצבאי אז והיום.
"גם אנחנו נלחמנו בלבנון", אומר אסף, "הייתה אז רצועת הביטחון, תקופה לא פשוטה בכלל, והיישובים בצפון היו מופגזים, אבל בסופו של דבר, המלחמה הייתה רק בצפון. היום כל המדינה היא חזית אחת. הבנים שלנו יצטרכו להתמודד מול האיומים מאיראן, תימן, סוריה, לבנון, עזה ועוד".
לאחר כשנתיים וחצי של הכשרה מפרכת, שני החברים הטובים עוברים עכשיו למסלולי פיקוד שונים - ע' בספינות הקרב וב' בצוללות. "אנחנו מאוד מתרגשים לצאת עכשיו לפיקוד וכמו האבות שלנו, לקחת חלק בהגנה על המדינה" אומר ע', "עכשיו זה התור שלנו".
הם יודעים שכמפקדים בחיל הים, יהיה להם מעט מאוד זמן פנוי, אבל כבר קבעו שינסו להיפגש בכל הזדמנות שתהיה להם, כשיחזרו מההפלגות הארוכות והעלומות לקצוות עולם.
אסף: "גם אנחנו נלחמנו בלבנון. הייתה אז רצועת הביטחון, תקופה לא פשוטה בכלל, אבל בסופו של דבר, המלחמה הייתה רק בצפון. היום כל המדינה היא חזית אחת. הבנים שלנו יצטרכו להתמודד מול האיומים מאיראן, תימן, סוריה, לבנון, עזה ועוד"
שלמה, אביו של ע', מביט בעיניים נוצצות על שני הילדים שהפכו לגברים ומחזיקים בשניים מהתפקידים היוקרתיים והמשמעותיים בצה"ל.
"אני לא יודע איך להכיל את כמות הגאווה הזאת", הוא מודה, "סבא שלי, שהיה ניצול שואה, תמיד היה אומר לי: 'התפקיד שלך כאבא זה לדאוג לזה שהילדים שלך יגיעו רחוק יותר ממך'. אז התחושה שלי היא שע' הגיע לגמרי הרבה יותר רחוק ממני".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.09.26
