נעלי הצנחנים האדומות של לוחמי מחזור נובמבר 23' בוססו בבוץ של לבנון ובפודרה של עזה, נשחקו בסמטאות של יהודה ושומרון וטעמו את דרכי העפר של סוריה. עכשיו הם כובשים את היעד הכי רחוק שאפשר לדמיין: החוף בתאילנד.
נפגשנו בבית-ליד, הבסיס העורפי של חטיבת הצנחנים. סמ"ר א' וסמ"ר ל', לוחמי פלוגה א' בגדוד 890, היו בחופשת שחרור. הם וחבריהם, שהתגייסו אחרי 7 באוקטובר, כבר פשטו מדים. שאלתי אותם מה התוכניות להמשך. "אנחנו טסים כל הצוות לטיול של חודש במזרח", השיב ל'.
אחרי שנתיים ושמונה חודשים ביחד, בכל זירות הלחימה, חשוב להם לבלות בצוותא גם את השבועות הראשונים באזרחות.
"תמיד חווינו אחד את השני כשקשה, כשחרא, כשכולם עייפים, שחוקים", הסביר ל' זמן קצר לפני הנסיעה. "אתה רוצה גם ליהנות עם האנשים, כי אתה אוהב אותם. אלה חברים שהיית נותן את החיים שלך כדי שלא יקבלו כדור".
א' כבר הכין תוכנית פעולה: "נישן כפיות בווילה במקום באיתור, והפשיטות שלנו יהיו להביא בננה לוטי ושייק קוקוס".
המ"פ שלא יטוס איתם
אבל גם שם, בתאילנד, הם לא שוכחים את בן מוש, המ"פ הנערץ. רס"ן אומרי חי בן משה ז"ל, שהוביל אותם במשך עשרה חודשי לחימה, סיים את תפקידו ביולי 2025.
חודשיים אחר כך, כמפקד פלוגה בבה"ד 1, נפל בקרב ברפיח, והותיר אחריו אישה ושני ילדים - בת שנתיים ותינוק בן חודש. איתו נפלו שלושה צוערים בקורס הקצינים: סרן ערן שלם, סגן רון אריאלי וסגן איתן אבנר בן יצחק זכרם לברכה.
מימין: רס"ן אומרי-חי בן משה, סגן רון אריאלי, סגן איתן אבנר בן יצחק וסרן ערן שלם זכרם לברכה
(צילום: דובר צה"ל)
"היינו בחופשה כשהודיעו לנו שבן מוש נהרג", מספר א'. "אמרתי: 'אין סיכוי. זה בן-אדם שהיה שורד גם פצצת אטום'. רק בלווייה שלו חטפתי את הכאפה".
אם היה בוויקיפדיה ערך "דמות המפקד", היה צריך לשים שם את תמונתו של אומרי. "מצד אחד, היו לו דרישות גבוהות מאוד - מאיתנו ומעצמו", מספר סגן ג', שפיקד על אחד הצוותים בפלוגה.
"בקו סוריה יצאנו לשבוע של הפוגה במושב אלי-עד. ודווקא אז, בזמן שבו אמורים לנוח, בן מוש החליט לעשות לנו בוחן לוחם שהמציא: ריצת שני קילומטר עם ציוד מלא ופק"לים, כשאחרי קילומטר יש לך בוחן קרב מגע, ובסוף בוחן טיפול בפצועים".
א': "את כל זה בן מוש עשה בעצמו עם וסט קרמי כבד".
סגן ג': "ובתוצאה יותר טובה מרוב הפלוגה. אבל הוא גם דאג שבסוף הבוחן יהיה בשר על האש. אני זוכר שהוא אמר לרס"פ: 'תקשיב, אם ה'על-האש' לא יהיה מטורף, אני הורג אותך. אנשים פה קורעים את עצמם. אני רוצה שהם יסתובבו בגדוד ויגידו: 'אין כמו להיות בפלוגה א'".
א': "הוא הכריח אותנו ללכת כל הזמן עם 'צב' על הגב, שזה הדבר שמחובר לווסט מאחורה ואתה שם אותו רק כשיוצאים לפעילות או בשמירות. עזה, חם פיצוצים, אתה מלא אבק, מזיע, ואסור לך להוריד את הצב, גם לא בשינה. אתה חייב להיות כל הזמן בכוננות".
ל': "בן מוש אמר לנו, 'מבחינתי, תקללו אותי 20 דורות אחורה, אבל הבטחתי להורים שלכם להחזיר אתכם הביתה בשלום".
לוחמי פלוגה א' ליד האנדרטה בבית ליד לחללי הגדוד שנפלו במלחמה. "אלה חברים שהיית נותן את החיים שלך כדי שלא יקבלו כדור"
(צילום: אביגיל עוז)
סגן ג' מספר על מפקד מקצוען ויסודי. "בן מוש היה אומר לנו, המפקדים: 'אנחנו לא פלוגה. אנחנו חברת הייטק, אני המנכ"ל. אתה סמנכ"ל, אתה ראש צוות. ואתה לא רס"פ. אתה מנהל לוגיסטיקה'.
"ולמרות שנתן את כל-כולו לצבא, הבית והמשפחה היו אצלו מעל הכול. תמיד הייתה לו משבצת בלו"ז; 'שיחה עם הדס וכרמי'; אשתו והבת שלו. ימות העולם - זה לא זז", משחזר סגן ג'.
"יום אחד, כשארגנתי את החתונה שלי, אמרתי לו: 'יש מצב שאני אחזור מהבית יותר מאוחר? אנחנו צריכים לבחור אולם'. והוא: 'תגיד, אתה מפגר? לך לבחור אולם, זה הכי חשוב'".
קפצו בין הזירות
סגן ג', שגדל בסיירת צנחנים, היה ב-7 באוקטובר מ"כ באימון המתקדם. הוא הצטרף עוד באותו יום לצוות המקורי שלו מהמסלול ולחם איתם בעוטף ובשלושת החודשים הראשונים של התמרון בעזה, עד שיצא לקורס קצינים.
בתחילת דצמבר החלו א' ו-ל' את מסלול הלוחם. "כל ההכשרה דיברו איתנו רק על עזה, עזה עזה", מספר א'. "הסתכלנו על המפקדים שלנו שהיו בעזה כאילו הם אלוהים. זה כל מה שהיה לנו בראש: יאללה, נסיים את ההכשרה וניכנס לעזה".
במהלך הלחימה. "כל מה שהיה לנו בראש זה: יאללה, נסיים את ההכשרה וניכנס לעזה"
(צילום: דובר צה"ל)
ואמנם, ביולי 24' סיימה הפלוגה את ההכשרה ונכנסה לחאן-יונס. הם הספיקו להיות כשלושה חודשים בעזה ואז, בדיוק כשהיו בחופשה, הוקפצו מהבית. "הגענו לבית-ליד והתחלנו אימוני לחימה בסבך ומסעות", מספר א'. "אחרי שבועיים אמרו לנו: 'חבר'ה, נכנסים ללבנון'".
בתמרון הראשון בלבנון הוביל גדוד 890 את כיבוש כפר קילה החולש על מטולה, והשתתף בפיצוץ מנהרת הענק ברב-אל-ת'לאתין. "במשך חמישה לילות פרקנו מוקשים ממשאיות והנחנו בנקודות שאנשי יהל"ם הצביעו עליהן", משחזר סגן ג'. "סחבנו עשרות טונות של חומר נפץ".
א': "מצאנו במנהרה פקודות מבצע של חיזבאללה שמפרטות איך לפלוש למטולה, למשגב עם".
בתום חיצי הצפון עברו לסוריה, שבה פעל הגדוד כחמישה חודשים. משם שוב לרצועת עזה, ובסוף יולי 25' החלו קו באזור טול-כרם. "זו פעם ראשונה שאתה לא אמור לירות בכל בן אדם שמתקרב אליך", מספר ל'.
ואז עוד חודש בגבול עזה, שם תפס אותם מבצע "שאגת הארי". ושוב מצאו עצמם בלבנון, בשניים מהקרבות הקשים ביותר במלחמה.
סמל משה יצחק הכהן כץ ז"ל. מותו נקבע במסוק בדרך לבית החולים
(צילום: דובר צה"ל)
לקראת סוף מרץ 2026 הוטל על אוגדה 98, וחטיבת הצנחנים בתוכה, לחצות את הליטני ולכבוש את הבופור. אלא שהאוגדה נתקלה בירי תלול-מסלול כבד ביותר, שהביא לנפגעים רבים ולהרס הגשרים, ולא עמדה במשימה.
ב-28 במרץ, במהלך הניסיונות לחצות את הליטני, נפל סמל משה יצחק הכהן כץ ז"ל, לוחם בגדוד. "כחובש, הייתי חלק מהחולייה הרפואית", מספר ל'. "רצנו לזירת האירוע, 200 מטר מאיתנו. היו שם ארבעה פצועים, מראות לא קלים. את המוות של משה קבעו במסוק בדרך לבית החולים".
שבוע אחר כך הם היו בכוח הראשון שנכנס לבינת-ג'בייל. "21 יום של לחימה לא פשוטה", מעיד ל'.
ביום האחרון שם חווה הצוות אירוע משמעותי. "הצוות המקביל היה אמור להיכנס לאיתור", מספר א'. "הכניסו לפני זה רחפן וזיהו משהו חשוד. עוקץ שלחו פנימה כלבת תקיפה, ברני. היא זיהתה מחבלים - והם ירו בה למוות.
"אני הייתי טיפה מאחור, בתוך חניון כזה. פתאום שביט המ"פ (אחיו של קצין סיירת מטכ"ל אריאל בן משה ז"ל, שנפל ב-7 באוקטובר - י"ק) צועק: 'התקלה, התקלה!' ורץ מיד לכיוון. המפק"ץ אמר לי ולעוד קלע לעלות למעלה ולחפות. תוך כדי דילוג קיבלנו צרור של קלאץ' וחטפנו נתזים".
לוחמי פלוגה א' בתאילנד. "הפשיטות שלנו הן להביא בננה לוטי ושייק קוקוס"
(צילום: אוסף פרטי)
את שירותם סיימו בקו ברפיח. ואז, כמו שאומרים בצבא, דיווחו תאילנד. "הדור הקודם של הלוחמים שמר עלינו, עכשיו הייתה המשמרת שלנו, ויש מי שישמור עלינו בהמשך", מסכם א'. "בסוף, זה השירות הכי משמעותי שאפשר לעשות".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.09.26
