בשיתוף מפעל הפיס
"קצת אוויר": התמודדות עם טראומה בלחיצת כפתור
(צילום: איציק חנית)
בקרוב נציין שנתיים לאירועי 7 באוקטובר, והחברה הישראלית עדיין מתמודדת עם פצעי נפש עמוקים וטראומה ארוכת טווח. בריאיון שנערך היום (ג') במשדר הבוקר של ynet דנו מנכ"ל מפעל הפיס עו"ד בני דרייפוס ופרופ' איל פרוכטר מעמותת עיקר קולקטיב, על האתגרים הטיפוליים הניצבים בפני החברה הישראלית ועל פרויקט "קצת אוויר" - שותפות בין מפעל הפיס ל-ynet לטיפול בטראומה.
איך החברה הישראלית יכולה לטפל באופן מקיף בפצעי הנפש שנוצרו? מה בעצם מניע את מפעל הפיס לפעול בתחום הזה, תחום הטראומה שהרבה פעמים לצערנו נדחק לשוליים?
עו"ד בני דרייפוס: "בשנים האחרונות, וביתר שאת אחרי ה-7 באוקטובר, מפעל הפיס לקח על עצמו משימה לחזק את החוסן הקהילתי ולהעניק בעצם לכל אזרח במדינת ישראל ולכל קהילה את היכולת להשתקם ואת היכולת לבנות את החיים שלה מחדש. האתגרים הם מרובים, והם באמת חוצי מגזרים, חוצי גיאוגרפיה וחוצי גילאים. אספקט חשוב בתוך הדבר הזה של בניית החוסן זה היכולת להתמודד עם טראומה, היכולת לשתף טראומה, היכולת לזהות טראומה, לתת כלים לעמותות שונות. אנחנו תומכים בעשרות עמותות כדי שיוכלו לתת את המענה הנדרש לאנשים עם טראומה, עם פוסט-טראומה, גם למעגל השני והשלישי - התומכים והמשפחות, במנעד מאוד מאוד רחב."
איך אתם בוחרים את העמותות שאתם תומכים בהן? יש קריטריונים?
דרייפוס: "ברור שיש קריטריונים ויש קולות קוראים. הגאווה שלנו שבשנים האחרונות אנחנו עובדים ביחד עם משרדי הממשלה, משרד הרווחה, משרד הבריאות, שעוזרים לנו בעצם לסנן את העמותות, לתת באמת רק לעמותות שמלוות על ידי אנשי מקצוע עם ניסיון של כמה שנים, עמותות שיש להן גם כבר ניסיון. אנחנו מאוד מאוד חוששים, למרות שיש המון יוזמות שעולות מהשטח, אבל אנחנו רוצים לתמוך במשהו שיש לו איזושהי היתכנות להצלחה. העמותות האלה גם מדווחות לנו לאחר מעשה, אנחנו גם מסיירים במקומות האלה, נפגשים עם האנשים, ומתרגשים ביחד איתם בתוצאות, וכשאנחנו באמת רואים יוזמות מאוד מאוד מגוונות גם."
אחד הקשרים היותר מובהקים שגם אתם מזהים הוא הקשר בין טראומה להתמכרות, איך אתם מזהים שזה בא לידי ביטוי בשטח?
דרייפוס: "קודם כל, יש לנו מחויבות, וגם מכוח הרגולציה על מפעל הפיס, לתמוך באנשים שהם בסכנת התמכרות. דרך אגב, כשאני מדבר על התמכרות, זה מנעד מאוד רחב, זה גם יכול להיות משחקי מזל והימורים, וזה גם אלכוהול, סמים. אנחנו מזהים, אנחנו עובדים ביחד עם מכוני מחקר, גם הקמנו עכשיו מרכז מחקר בירושלים, בשיתוף ICA (המרכז הישראלי להתמכרויות), שאנחנו באמת רוצים לייצר מתודה מחקרית ומקום להכשיר מטפלים לדבר הזה שנקרא גמילה בהתמכרות ותמיכה במעטפת, שהיא לא פחות חשובה מטיפול רק במכור עצמו, כי אתם מבינים שלכל מכור יש אנשי קשר, יש לו בני משפחה, יש חברים שגם נפגעים מהסיטואציה הזאת וצריכים ללוות אותו. העלייה בשיעור המתמכרים במדינת ישראל בשנתיים האחרונות היא דרמטית. ברור לנו, ואנחנו גם יודעים את זה, שחלק מהדבר הזה זה הסטרס והמציאות הבלתי אפשרית שהאזרחים פה חווים. הרבה אנשים מתעלים את החרדות שלהם ואת הטראומה שהם חוו להתמכרויות. זה האסקפיזם שלהם, ומשם יש מדרון חלקלק שאנחנו חייבים לנסות לסייע ולעצור אותו כמה שיותר."
פרופסור איל פרוכטר, מנהל רפואי מייסד, שותף עמותת עיקר קולקטיב, ספר לנו באמת על החלק שהעמותה תופסת במאמץ שהזכיר עכשיו עורך הדין דרייפוס.
פרופ' איל פרוכטר: "למעשה, העמותה קמה אחרי פרוץ המלחמה, לאור זה שהיו המון יוזמות שצצו כפטריות אחרי הגשם, הציבור הישראלי, החברה הישראלית, מאוד יוזמת, אבל היוזמות האלה לא דיברו אחת עם השנייה ולא היו בתקשורת אחת עם השנייה, ולכן כל אחד עמד לבד, והיה קשה אפילו למפות ולהבין מה יש בתוך המדינה, ואנחנו ניצבים בפני אתגר טיפולי בלתי רגיל ובפני אתגר שהוא הרבה יותר מטיפולי, הוא חברתי בלתי רגיל. הדבר הזה הוא לא מבשר לנו דבש, לא עכשיו, לא לפני ראש השנה, וייקח הרבה זמן עד שאנחנו נוכל להתקדם ממנו, ולכן העמותה קמה כדי קודם כל למפות ולעשות סדר. אנחנו מכירים בין היוזמות השונות, אנחנו מחברים אותן לגופים כמו מפעל הפיס בצורה יותר טובה, אנחנו מלווים אותן בהרבה מאוד שלבים, ואנחנו דואגים שהצרכנים יוכלו לדעת מה יש, איפה."
כשאנחנו מדברים על אסטרטגיה לניהול טראומה אישית ולאומית לטווח ארוך, איך בעצם האסטרטגיה הזאת מורכבת, איך היא נראית?
פרוכטר: "קודם כל, יש לנו פעולות של הטווח הקצר שאין לנו ברירה אלא לעשות, כי אחרת הסכנה הגדולה שרובצת לפתחנו כרגע היא כמו שעורך דין דרייפוס אמר, התמכרויות, ירידה תפקודית, נכות בלתי נסבלת, שהופכת להיות איזה מסלול חיים, דרך חיים. כי הפגיעה הטראומתית היא בדיוק, כמו שנאמר קודם על ההתמכרויות, יש לה השפעות ברמה האישית וברמה המשפחתית וברמה הקהילתית וברמה המדינתית. ואם אנחנו נלך על המסלול הזה, שאני כרופא זה המסלול הטבעי לשלוח את האנשים אליו, אבל אם אני מבין את הבעיה, אז אנחנו חייבים כתפיסה אסטרטגית להרחיב את זה כל הזמן, להבין שהחברה צריכה להתגבש. להתגייס פה כדי לקבל את הבן אדם שספג את הטראומה ולעודד אותו לחזור לתפקד ולעבוד, וככל שאנשים יחזרו יותר למסלול חיים נורמלי, כך הסיכוי שלנו להתגבר על הטראומה הגדולה הזאת, על האירוע הנוראי והמתמשך הזה, הוא יותר גדול. כמובן, מרגע שהוא יסתיים, זה יהיה הזמן לתת את התאוצה הגדולה. בינתיים אנחנו צריכים להחזיק."
איך אפשר למדוד הצלחה?
פרוכטר: "אני חושב שההצלחה תימדד הכי טוב בעשר שנים מתום הלחימה, כשהחברה הישראלית תרים את הראש חזרה ותצליח להתמודד, אבל כרגע, במספרים מוחלטים, אנחנו יכולים לראות כמה אנשים חוזרים לעבודה משירות המילואים או מחשיפה לצפון, כמה אנשים חוזרים למקומותיהם בצפון ובעוטף עזה, כחברה, כמה קהילות מצליחות להשתקם ולחזור ולשגשג ולחזור ולהקים גם את מוסדות החינוך שלהם וגם את פעולות העשייה שלהם. והחיבור הזה, של מפעל הפיס למאבקים כאלה ושל גופים ציבוריים אחראיים נוספים למאבקים כאלה, הוא נורא חשוב, כי אנחנו צריכים לשנות את השיח החברתי, וזה דבר שאפשר לראות כבר עכשיו כהצלחה אם זה הולך ומתקיים. אם מזהים את הסיכונים של טראומה, אם יודעים לא לפחד לשאול על אובדנות, היום זה יום האובדנות הבינלאומי, בדיוק היום, העשירי לתשיעי. אז אנחנו, אם אנחנו יודעים לשאול את היקרים לנו, האם אתם בסיכון, האם חשבתם על האופציה למות, כי אנחנו לא צריכים לפחד לשאול את הדברים האלה, וזה מסרים שאנחנו צריכים כל הזמן להעביר בפסיכו חינוך פשוט, ברור ומהיר."
ולסיום עורך הדין דרייפוס, כמו שאמרנו, לפני מספר חודשים השקתם את פרויקט קצת אוויר, גם כאן ב-ynet. מה עומד מאחורי זה?
דרייפוס: "כמו שצוין פה, אנחנו נמצאים באירוע שהוא הרבה מעבר למה שאנחנו הכרנו. אנחנו נמצאים באירוע שמתמודדי טראומה הם לא דווקא חיילים, הם לא דווקא אנשים שמשרתים בצבא ונקלעו לסיטואציות. כל אחד ואחד מאיתנו, או משפחה ששולחת את הילדים שלה לצבא, או מפונים שחוזרים לבתיהם, אנחנו באירוע הרבה הרבה יותר רחב ממה שהכרנו. הדבר הזה, שאנשים שלא תמיד נוח להם לדבר, שלא תמיד מרגישים שאף פעם לא הגדירו את עצמם כאנשים שצריכים עזרה ואולי לא יודעים לבקש עזרה, לייצר להם פעמון קטן, משהו שהוא גם לא דורש חשיפה, ובאתר הבית של ynet, הם יכולים בלחיצה, בקליק אחד, בעצם להיות בקשר ולקבל הסברים ולהסביר להם איפה הם עומדים, ובאמת יצרנו מנעד מאוד מאוד רחב של ערן ועמותות נוספות, כמובן שגם הקולקטיב עיקר שם, לנסות ולסייע לאותם אנשים. השלב הבא זה בעצם לייצר ערכת עזרה שונה, כמו שאנחנו מכירים בפציעות פיזיות, שכל אחד ואחד מאיתנו יהיה לו את הכלי לזהות האם השכן שלו, האם החבר שלו, האם הילד שלו זקוק לעזרה בסימנים מאוד מאוד פשוטים, וככה נוכל באמת לגרום ליותר אנשים לקבל סיוע מוקדם יותר."
בשיתוף מפעל הפיס
פורסם לראשונה: 10:59, 10.09.25
