בשיתוף המחנה הישראלי
כשנתיים לפני ציון 80 שנה להקמתה, מדינת ישראל ניצבת בצומת דרכים מהסוג שאי אפשר לפספס. שבר פוליטי מתמשך, פילוג חברתי עמוק, שחיקה באמון הציבורי, חשש מערעור יסודות הדמוקרטיה, ומעל הכול תחושת נתק עמוקה בין החברה האזרחית והציבור הישראלי למוקדי הכוח הפוליטיים.
"ישראל עומדת בצומת הדרכים הכי משמעותי מאז הקמתה", אומרת אורה פלד נקש אחת מראשי המחנה הישראלי, "הבחירות הבאות יהיו הקריטיות ביותר בהיסטוריה שלנו מבחינת עיצוב דמותה של החברה הישראלית. השאלה היא לא רק מי ינצח וירכיב את הממשלה הבאה, אלא מהם הערכים שיובילו את המדינה".
המהלך נולד מתוך הכרה כואבת בכך שהפוליטיקה הישראלית התנתקה מהציבור הרחב. "אנחנו רואים שוב ושוב איך החלטות גורליות מתקבלות על ידי נבחרי ציבור שלא ראויים לאמון העם", מסבירה פלד נקש. "המחיר של הניתוק הזה הוא אובדן האמון בדמוקרטיה עצמה. אם לא נפעל עכשיו, נמצא את עצמנו עם מדינה שאיש לא מזדהה איתה".
אבל דווקא מתוך התחושות האלה, קמה יוזמה יוצאת דופן: פרויקט "ישראל 2048 - חזון משותף לשנה ה־100", שמובילה קבוצת ידיעות אחרונות בשיתוף המחנה הישראלי, מזמין אזרחים, עמותות, מיזמים וארגונים חברתיים לנסח ולשלוח את החזון שלהם. הדגש הוא לא מה צריך לשנות נגד, אלא מה הם רוצים לבנות ביחד.
"זו לא תחרות רעיונות ולא פלטפורמה פוליטית", מדגישה פלד נקש, "זו קריאה לחברה הישראלית לעצור לרגע ולשאול את עצמה: איך אנחנו רוצים שישראל תיראה ביום ההולדת ה־100 שלה? את מה שנהרס כולנו מרגישים וכואבים. השאלה במרכז הפרויקט היא איך נבנה מחדש את המדינה על מנת להפוך את ישראל למקום טוב יותר, חופשי יותר וערכי יותר".
לא רק לאן מגיעים, אלא גם מהי הדרך
בבסיס המהלך עומדת ההבנה שללא חזון אזרחי משותף, השיח הציבורי ימשיך לעסוק רק במשברים ובהתנגדות מבלי להציע אלטרנטיבה. "אנחנו מרגישים שהפוליטיקה מנותקת מהאזרחים", אומרת פלד נקש. "ובאותה נשימה, אנחנו שוכחים שהאזרחים עצמם יכולים להיות הכוח המחולל. חזון זו לא מילה של משרדי פרסום זו הצהרה אזרחית, זה דמיון עם כיוון".
הקול הקורא שמפורסם בימים אלה מציע לראשונה מודל כתיבה פשוט אך עמוק: כל משתתף, אם זה ארגון או אדם, מתבקש לנסח את חזונו האופרטיבי- לא רק לאן ישראל צריכה ללכת, אלא איך אפשר להגיע לשם.
המסמך מלווה בקווים מנחים לפי תחומי תוכן (שלטון, שוויון, חינוך, ביטחון, מגדר, בריאות ועוד), ומנגיש שתי גרסאות של שאלונים לארגונים מחד, ואזרחים פרטיים מאידך.
"אי אפשר לחכות לבחירות הבאות כדי לשנות כיוון", נכתב בגוף הקול הקורא. "דווקא עכשיו, בעיצומו של משבר פוליטי עמוק, כשנדמה שכולנו רק מגיבים למה ש'מחליטים בשבילנו' זה הזמן להחזיר לעצמנו את הריבונות הרעיונית".
החזונות שיתקבלו ייבחנו על ידי ועדה משותפת של "המחנה הישראלי" וקבוצת ידיעות אחרונות. הנבחרים יזכו לחשיפה נרחבת בפלטפורמות הדיגיטליות של ynet ובמוסף חגיגי שייצא בכ"ט בנובמבר - תאריך מיוחד בזיכרון ההיסטורי של ישראל, שמתבקש כעת להיטען מחדש בתוכן אזרחי אקטואלי, שיוביל לשינוי.
"אין בעלות על החזון"
אז איך כותבים חזון שלא ייראה כמו סיסמאות כלליות ושחוקות על אחווה עולמית או שאיפות לשוויון וחופש שאי אפשר לפרוט בפועל?
"אנחנו לא מחפשים הצהרות כלליות על עתיד דמיוני", אומרת פלד נקש. "אנחנו רוצים לראות חיבורים בין ערכים לפעולה. לדוגמה: אם מישהו מאמין שחינוך הוא המפתח שיסביר איך תיראה מערכת חינוך אחרת, מי יוביל את זה, מה נדרש לשנות כבר עכשיו, ואיך זה ישפיע על כלל החברה ממחר ובעוד 20 שנה".
במילים אחרות, המטרה היא לנסח תוכנית פעולה ולא רק שאיפות כלליות, טובות ככל שיהיו. הדרך חשובה לא פחות מהמטרה מפני שבלי דרך סלולה או כיוונים ברורים, יהיה קשה מאוד להשיג את התוצאה המיוחלת.
בין אם מדובר באזרחים פרטיים, מהמרכז או הפריפריה, ביוזמות חדשות או בארגונים בעלי ניסיון רב שנים הקריאה מופנית לכולם: להציע, לדמיין ולהוביל. "אין פה בעלות על חזון", מדגישה פלד נקש. "אנחנו מציעים במה. התוכן מגיע מהציבור ותלוי רק בו. והציבור זה אתם – בדיוק אלה שקוראים את השורות האלה עכשיו. אל תחכו למישהו אחר שיעשה את העבודה או שיחלום בשבילכם מה יכול להיות פה – היו אתם החולמים והמגשימים.
"אם נמשיך לדבר רק על מה שנהרס הרי שאז נאבד את היכולות שלנו לשקם ולקום", אומרת פלד נקש. "אבל אם נתחיל לשאול איך אנחנו רוצים שייראו החיים כאן, איך אנחנו רוצים שייראו המוסדות, החינוך, הביטחון, היחסים בין הקבוצות, אז אולי יש סיכוי לחזון שיהפוך למציאות".
בשורה התחתונה היא מסכמת: "הכוחות היצירתיים, היצרניים והבונים הם שהקימו את מדינת ישראל בשנים הראשונות. נדרשת מאיתנו אותה תעוזה ורצון להקים את ישראל מהריסות השנים האחרונות ולבנות אותה מחדש כבית לנו, לילדותנו ולנכדינו. זה הזמן למנהיגות אזרחית. אנחנו התקווה!".
בשיתוף המחנה הישראלי
