חמישים שנה חלפו מאז מבצע אנטבה, אחד ממבצעי החילוץ הנועזים והמפורסמים בהיסטוריה. אך בעוד שגבורת הלוחמים בשטח זכתה לתהילה רבה, חלק מהצלחת המבצע נשען על אדם שפעל במחשכים, במרחק מאות קילומטרים משם, בניירובי: ראש שלוחת המוסד בקניה, אלי אנגל.
אנגל נולד בשנת 1933 וגדל בחיפה. את צעדיו הראשונים בעולם המודיעין עשה כאשר נקרא לשירות בשב"כ בעת לימודיו באוניברסיטה העברית, ומשם המשיך לשורות המוסד. טרם הגעתו לניירובי, פעל אנגל במגוון משימות חשאיות מעבר לים, תוך שהוא מבסס את מומחיותו המבצעית ביבשת אפריקה ואף משרת במדינה אפריקאית נוספת. חבריו מתארים אותו כאדם חד, ממוקד וחכם באופן יוצא דופן, "כמו טיל שמכוון למטרה" שהתאפיין ביושר ומקצוענות ממדרגה ראשונה.
בשנת 1972 הגיע אנגל לניירובי ומונה לראש שלוחת המוסד במדינה. אף שתפקידו הרשמי היה צנוע בהרבה, הוא השכיל לטוות רשת קשרים עמוקה, אמינה וחברית עם צמרת המודיעין, כוחות הביטחון והממשל הקנייתי. כאשר מדינות אפריקה, ובהן קניה, ניתקו את יחסיהן הדיפלומטיים עם ישראל בעקבות מלחמת יום הכיפורים, נשארו אנגל ומשפחתו בניירובי. כשבנו הצעיר שאל מדוע אינם אורזים כמו יתר הדיפלומטים שעוזבים, השיב לו אנגל בפשטות: "מישהו צריך לדאוג לדואר".
החזרה הגנרלית: מבצע צרבת
חצי שנה בלבד לפני אירועי אנטבה, בינואר 1976, עמדו קשריו של אנגל למבחן גורלי במבצע סודי שכונה "צרבת". חוליית מחבלים פלסטינים וגרמנים הגיעה לניירובי במטרה להפיל מטוס נוסעים של חברת אל על באמצעות טילי כתף מסוג סטרלה.
אנגל ניהל את המשבר בקור רוח יוצא דופן. בניגוד לעמדת בכירים בישראל שדרשו להנחית במקום את סיירת מטכ"ל כדי לעצור את החוליה, אנגל התעקש לתת לכוח המיוחד של המשטרה הקנייתית (GSU) לבצע את המעצר, מתוך היכרות אינטימית ואמון רב במפקדיהם.
במהלך הדרמטי של המבצע, עלה צורך להעביר מסרים למטוס הישראלי המתקרב מבלי לעורר את החשד של פקחי הטיסה המקומיים. לשם כך, הוצבה רעיית איש אל על במגדל הפיקוח בניירובי, משום ששלטה בשפה העברית, כדי שתוכל ליצור קשר במידת הצורך עם המטוס, אם המחבלים לא יתפסו.
המחבלים נעצרו, והטילים הועברו חזרה לישראל במטוס אל על שהגיע במיוחד לניירובי. כדי להבריח את הטילים לתוך שדה התעופה, פנה אנגל לעובד אל על, שהכניס אותם עד המטוס בתא המטען של רכבו הפרטי. הטילים הוחבאו מתחת לשמיכה שעליה הונחו שני בקבוקי ויסקי. השומרים הקנייתים, שהכירו היטב את העובד, עשו בדיוק מה שהוא קיווה שיעשו. לקחו את בקבוקי הויסקי, ונתנו לרכב להמשיך בדרכו.
שבוע של אימה ופסנתר אחד
ביוני 1976, כאשר נחטף מטוס אייר פראנס לאנטבה שבאוגנדה, אנגל נכנס לפעולה מיידית. משפחתו פונתה בחלקה, וביתו הפרטי בניירובי הפך באחת למפקדה הקדמית החשאית של המבצע. למרות היעדר יחסים דיפלומטיים מוסדרים בין קניה לישראל, אנשי מוסד וצה"ל החלו לנחות בניירובי ללא דרכונים וללא אשרות כניסה; הם הוכנסו לקניה פשוט באמצעות פתק שעליו התנוסס שמו של אנגל, שבזכות הקשרים שיצר, יכול היה לאשר להם מעבר חופשי וחשאי בשדה התעופה.
המתח בבית היה בלתי נתפס. המפקדה הוקמה בסלון הבית, ולשם התנקזו כל קווי התקשורת והתכנונים מול ישראל. בין הנוכחים הרבים בבית היה גם אהוד ברק, שלקח חלק בתכנון ונשלח לקניה. כדי להפיג מעט את החרדה והלחץ שאפפו את הקצינים והלוחמים, נהגה אשתו של אנגל לשבת אל הפסנתר בבית ולנגן את נעימת "The Entertainer" של סקוט ג'ופלין, רגע שהותיר חותם מוזיקלי יוצא דופן בתוך סיר הלחץ המבצעי.
לוגיסטיקה של הבלתי אפשרי
במקביל לניהול החפ"ק, אנגל היה צריך לדאוג לתשתית שתקלוט את מטוסי ההרקולס בדרכם חזרה מאנטבה. הוא הפעיל עובד אל על והטיל עליו משימות שנראו כבלתי אפשריות: להשיג באישון לילה כמות אדירה של כ-200 טון דלק למטוסים הישראלים, וכן לפנות האנגר של "אייר פראנס" כדי לפרוס בו את בית חולים השדה שהוטס מהארץ והיה ערוך לקליטת פצועים. הכול התבצע תחת מעטה סודיות כבד. בנוסף, אנגל כינס עשרות גברים מהקהילה הישראלית בניירובי והורה להם להמתין עם רכביהם הפרטיים בשדה התעופה, כדי שישמשו כאמבולנסים מאולתרים לפינוי נפגעים לבתי החולים בעיר אם יעלה הצורך.
"המרכיב המדהים ביותר במבצע"
המבצע באנטבה הוכתר בהצלחה חסרת תקדים, אך עבור אנגל ומשפחתו המחיר היה מיידי. ימים ספורים לאחר שובם של מטוסי חיל האוויר לישראל, זהותו נחשפה והמצב הפך למסוכן. המשפחה נאלצה למלט את עצמה מקניה כשהיא טסה תחת שמות בדויים וללא כרטיסים מוסדרים. מערכת היחסים העמוקה שבנה עם השלטונות הומחשה היטב כאשר ראש המודיעין הקנייתי, שהיה מחויב כלפיו עד הרגע האחרון, פנה אליו באותו לילה גורלי ואמר לו: "אלי, חיפשתי אותך כל הלילה אבל לא יכולתי למצוא אותך".
בשנת 1986, במלאת עשור למבצע, נשאל יצחק רבין בראיון מה היה בעיניו המרכיב המדהים ביותר של מבצע אנטבה. תשובתו לא התייחסה לקרב היריות, אלא דווקא למה שהתרחש בקניה: "קבלת שיתוף פעולה בזמן אמת מקניה ללא כל יידוע, אישור או תיאום מראש". ההישג הבלתי נתפס הזה רשום על שמו של אלי אנגל, שהיווה את העוגן החשאי של מדינת ישראל במדינה נטולת קשרים דיפלומטיים.





