לאן אנחנו הולכים בעצם? לאן? אתמול התחילו לצאת שמועות שתוכנית הפעולה החדשה על הקבינט היא ריבונות על הפרימטר, ברצינות? זאת הבשורה?
ממשלת הימין מלא מלא, בהנהגתו של בנימין נתניהו, מגדלת בימים אלה את האסון האסטרטגי הגדולים ביותר אי פעם לניהול של מדיניות ביטחונית ימנית. נתניהו, אלוף המסמוסים והערבובים, מורח את הזמן. הוא לא מקבל החלטה חד-משמעית, ובכך צורב בתודעה של הישראלים את ההבנה שמדיניות ביטחונית ימנית היא לא אירוע שיכול להתקיים במציאות.
בשמאל טוענים, עוד מימי האינתיפאדה הראשונה, שפתרון לא יושג בכוח. שבכל מקרה אנחנו צריכים לשאת ולתת. למרות שהשאיפה של חיינו שלנו היא לפרוח, ושלהם היא לטבוח ולחטוף. למרות שמדובר בשמן ומים, בשתי שאיפות חיים שלא יכולות להתכנס לחדר אחד ולא לשני עברי הגדר, בשמאל מתעקשים שיש פתרון מדיני לבעיה הקיומית שבמסגרתה אנחנו תקועים על פיסת אדמה עם אנשים שמעדיפים אותנו מתים על פני איכות החיים של ילדיהם.
1 צפייה בגלריה
פעילות כוחות צוות הקרב של חטיבה 401 בג'באליה
פעילות כוחות צוות הקרב של חטיבה 401 בג'באליה
פעילות כוחות צה"ל בג'באליה
(צילום: דובר צה"ל )
בימין האידיאולוגי מבינים את התמונה המזרח תיכונית. לנו ברור שצריך לדבר את השפה המקומית שבמסגרתה האלמנט החשוב ביותר הוא הרתעה. כל עוד האויב מבין שאתה חזק ממנו, ומבין שבמקרה שבו הוא יטבח את אזרחיך, יחטוף את ילדיך ויאנוס את בנותיך, הוא ישלם מחירים שיפגעו לו בנקודות התורפה שלו, ולא בנקודות התורפה שהיו מציקות לנו, אז אנחנו יכולים איכשהו לנהל שגרת חיים.
ומה הן הנקודות האלה? בראש ובראשונה נחישות. אנחנו חיים בקרב על התודעה, מי יותר נחוש, מי ימצמץ ראשון. ונתניהו וממשלת הימין שלו לגמרי לא נחושים. הם מתעכבים, מחכים, שולחים לאויב סיוע במשאיות, ועכשיו גם מתחילים להצניח לו אותו מהשמיים. במקום לקבל החלטות ברורות. פינוי תאי שטח בזה אחר זה בתוך הרצועה, ניקוי שלהם מאוכלוסייה, והכרזה שכל מי שנשאר בהם הוא בן מוות. צריך להניע את האוכלוסייה האזרחית לשטח הומניטרי, שם נספק להם את צורכי החיים הבסיסיים.
תוכנית העל חייבת להיות היפרדות בנוסח ההגליה מרצון של טראמפ. זה שווה את המאמץ, את ההשקעה הכספית, את כל האנרגיה
תוכנית העל חייבת להיות היפרדות בנוסח ההגליה מרצון של טראמפ. זה שווה את המאמץ, את ההשקעה הכספית, את כל האנרגיה.
הנקודה הבאה שעשויה להיות מרתיעה עבור האויב היא אובדן של שטח, לא סמלי. אובדן השטח צריך להיות דרמטי ובקצה שלו צריכה להיות תוכנית להתיישבות מחודשת של יהודים בשטח הרצועה.
זה יהיה העונש האולטימטיבי כלפי הרוצחים והאנשים שהיו ועודם בית הגידול של הרוצחים ושל הטבח, זה חיוני כי אין שום תוחלת לחיים משני צידי הגדר כשמטרת העל שלנו היא לחיות ולשגשג ושלהם היא לרצוח ולחטוף, זה ישפר את איכות חיינו כי זאת תהיה פיסת נדל"ן נפלאה ופסטורלית כשאנחנו במצוקת קרקע.
אבל הממשלה לא מסוגלת לממש את השלב הראשון של הנחישות, ולא ראויה לממש את השלב השני של ההתיישבות.
בהינתן כל אלה, כאשר אנחנו בקונפליקט פנים-ישראלי סביב הסוגיה הזאת, הצעד החשוב הזה יהיה חייב לבוא לעולם אחרי משאל עם ספציפי או בחירות שבהן תהיה אג'נדה ברורה למפלגות שיכריזו מראש שבכוונתן ליישב את הרצועה ביהודים.
אריק שרון רץ בראש מחנה הימין, הוא שתה את הקול שלי אחרי שהציג עצמו כמי שימגר את הטרור, ולקח את הכוח הפוליטי שאני וחבריי למחנה הלאומי נתנו לו, להרס וחורבן של גוש קטיף. אנחנו לא כאלה.
חשוב ליישב את עזה מחדש, אבל לפני כן צריך להוכיח לאויב שאנחנו נחושים ואז לקבל את הסכמת העם להתיישבות.
ואם לא כל אלה, פשוט תכריזו ‑ אנחנו לא מסוגלים, אין לנו את הכוח, את היכולת, את האסטרטגיה הנכונה, או את כולם יחד.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.07.25