בשיתוף קבוצת R.G.E
היכן מוצאים אהבה היום? היכן עוד אפשר להיפגש ומה קורה באפליקציות? האם אנשים פוסלים מהר מדי? האם משהו השתנה באופן שבו אנו מתאהבים בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית? האם תפיסת האהבה השתנתה? מה אנחנו באמת מחפשים? עולם הדייטינג בעידן הדיגיטלי מציע שפע ואינספור אפשרויות אבל באותה נשימה גם בדידות ותסכול. ב-18.9 ייערך בתל אביב תפוזינה סינגלס ראן, מרוץ הרווקים והרווקות של תל אביב, שיכלול מקצי ריצה של 5 ו-10 ק"מ, מתחם הופעות ודייטינג, פודטראקס ועוד הרבה הפתעות. אז באמת מוצאים אהבה בימנו?
» תפוזינה סינגל ראן - לכל הפרטים
» ליהי קורנובסקי נזכרת בימי הרווקות
יאנה רומן, (28) מאור עקיבא מנהלת את קבוצת הפייסבוק - סשא שבה נשים צעירות חולקות לא מעט מהחוויות שלהן. טווח הגילאים בקבוצה נע בין 20-35, והחברות מדווחות שוב ושוב כמה קשה למצוא זוגיות היום. רומן אגב, דווקא אופטימית - "יש עתיד להיכרויות ברשת", היא אומרת. "זה לא תלוי באיזה אפליקציה זה קורה – טינדר, פייסבוק, אינסטגרם – אלא איך מתנהלים בתוך זה. אם כל הזמן מחפשת מה לפסול, ברור שלא ייצא מזה כלום. אבל אם מקשיבים לאינטואיציה, מרגישים את החיבור. ההיכרות שלי עם בעלי – וגם עם הקהילה שסביבי – קרתה דרך פייסבוק. זה עובד".
רומן מספרת כי בקבוצה יש לא מעט חברות שפוסלות במהירות בני זוג פוטנציאליים. "יש נשים שיפסלו גבר רק בגלל שגיאה כתיב אחת", היא משתפת. "ברצינות – אם מישהו כותב "חטיבות" עם טעות, הפוסט יכול לעלות לקבוצה ולזכות בשרשור התלבטויות של מספר תגובות. הסטנדרטים בדרך כלל מאוד גבוהים עד שלפעמים קשה להבין. מצד שני, יש גם מקרים הפוכים – נשים נתקלות בגברים שמתבטאים כלפיהן בצורה מבזה, חסרת כבוד בסיסי, וזה כמובן יוצר עלבון גדול".
מה עם הכרויות פנים מול פנים?
"ההיכרות הפיזית, האורגנית, כמעט נעלמה. נדיר לראות היום מישהו ניגש למישהי סתם כך ברחוב או בבר. חוסר האומץ לפנות פנים מול פנים הפך לעניין תרבותי. אנשים מעדיפים לשלוח הודעה בקבוצה, לברר בעקיפין, לשאול "מישהי מכירה אותו?" - מאשר פשוט לדבר".
המודל העסקי של האפליקציות - ניצול חולשות אנושיות
בניגוד לרומן, טוענת ד"ר ליאת יקיר, ביולוגית, דוקטור לגנטיקה מולקולרית ומחברת הספר 'קיצור תולדות האהבה', "האפליקציות מנצלות את החולשות של המוח האנושי. המודל העסקי שלהן הוא זמן מסך (time on device). הוא לא בנוי לייצר אהבה באמת. האפליקציה רוצה שנשאר בה עוד, נראה אשליה. המוח שלנו מתוכנת לתנאי מחסור, כי רוב האבולוציה הייתה במחסור. כשהוא מוצף בשפע כמו באתרי היכרויות כל בחורה ובחור שעושה מאץ' זה מקפיץ לנו את הדופמין - הורמון העונג והמוטיבציה. דופמין אוהב תגמול מיידי".
ד"ר יקיר ממשיכה וטוענת כי גורמי המשיכה הגדולים ביותר אצל אנשים הם חיוניות, שמחת חיים ואותנטיות, אך אלה אינם באים לידי ביטוי באתרי היכרויות ובאפליקציות. "כשאנחנו רואים בן אדם בעיניים, המוח שלנו יודע לנתח הרבה מאוד נתונים דרך הקשר החברתי", היא מסבירה. "נפתחים הרבה ערוצים ומקבלים הרבה דאטה - מקבלים מידע משפת הגוף, ממבט בעיניים, מהצורה שבה האדם מדבר. זה מפעיל אצלנו בצורה לא מודעת את התשוקה והמשיכה".
רומן מצידה טוענת כי בעידן של שפע והצפה באפליקציות, הכל זמין – אבל כל כך שטחי. "משהו קטן, פרט שולי שלא 'עושה רושם', ובן אדם נפסל", היא אומרת, "זה בולט בכל מקום – גם ברשתות החברתיות, גם בקבוצות, ואפילו בתוכניות ריאליטי כמו 'אהבה חדשה'. משהו קטן לא הסתדר? מחליפים. מישהו אמר מילה לא נכונה, לא ניווט מספיק טוב בשיחה או לא ענה בסגנון שציפינו? ביי. אנחנו רוצות הכל, שיהיה עם שאיפות, שירוויח טוב, שיהיה רגשי ומכבד, שיידע לתקשר, שיהיה גם גברי וגם רך, גם מצחיק וגם עמוק – והכל כבר מהדייט הראשון. לפעמים זה כבר מוגזם".
מה נשים ישראליות מחפשות בבן זוג?
"הסטנדרטים הבסיסיים נשארו די דומים רובן רוצות גבר עם שאיפות, שמכבד, שיש לו ערכים של בית, משפחה, משהו יציב להיאחז בו. אבל בתוך זה – נהיינו הרבה יותר קטנוניות. יש בנות שלא ייצאו עם גבר רק בגלל המקצוע שלו. אני זוכרת פוסט שבו מישהי כתבה שהיא לא תצא עם פקח – וכולן בתגובות הסכימו איתה. בנוסף היא מציינת כי "יש נשים שפוסלות על דברים כמו זה שלגבר יש אינסטגרם פעיל, או שהוא מתלבש בצורה מסוימת".
צאו מהמסכים
הדחיפה לצאת מהאפליקציות היא לא סתמית. לפי ד"ר יקיר הדרך הטבעית שלנו להתקשר היא דרך אוקסיטוצין - הורמון האהבה. "הוא לא מופרש כשמסתכלים על מישהו באפליקציה בתמונה", היא אומרת. "הוא מופרש כשמסתכלים בעיניים, מחייכים, צוחקים, נוגעים, מתחבקים, מדברים, משתתפים, שומעים מוזיקה יחד, ונקשרים לאדם שזקוק לעזרה ותמיכה. למעשה בעידן הזה יש לנו פגיעה חזקה מאוד במנגנון האוקסיטוצין, ולכן אנו חווים הרבה קושי. בנוסף ריבוי האפשרויות באפליקציות יוצר עומס קוגניטיבי שגורם להצפה. בסופו של דבר, זה גורם לשיתוק מסוים – 'אני לא יודעת מה לבחור, יש מלא אופציות'. התופעה הזאת של פחד מדייטינג ושל חוסר רצון להיכנס ללופ של לצאת שוב ושוב הולכת וגוברת וזה כולל הימנעות מלצאת שוב או לפגוש".
רומן מציינת כי קיימת זירה חדשה של היכרויות – יוזמה פרטית, ישירה, ולא פחות אפקטיבית. "יש לא מעט נשים שמחפשות אהבה גם מחוץ לאפליקציות – ובשביל חלקן, זה אומר פשוט לפרסם פוסט. "לפעמים הן מציעות את עצמן, לפעמים משתפות על אח, ידיד או חבר פנוי. מדובר בפוסטים שזוכים לחשיפה מפתיעה – תמיד תהיה לפחות תגובה אחת, וברוב המקרים הרבה יותר מזה".
זירה נוספת ומפתיעה להיכרויות היא קבוצות ריצה, בהן נפגשים באופן קבוע קבוצת אנשים שמתאמנים לרוב לקראת יעד או תחרות מסוימת. במסגרת מחקר הדוקטורט וגם לאחר מכן ד"ר אסף לב, אנתרופולוג וסוציולוג ספורט מהחוג לספורטתרפיה - הקריה האקדמית אונו חקר את הנושא של 'מה קורה בתוך קבוצות הריצה'.
לדבריו, קבוצת הריצה מהווה "מעבדה חברתית" מרתקת שבה מתרחשים דברים שאינם קורים במקומות אחרים. "קבוצת ריצה היא מקום חברתי אינטנסיבי המשלב מאמץ פיזי משותף, תהליך שינוי אישי, השקעת זמן רבה ואינטראקציות חברתיות עמוקות היוצרות תחושת שותפות גורל וחיבור", הוא אומר. "זה הופך אותה לקרקע פורייה להכרות ויצירת קשרים חדשים, ולעיתים לאתגר משמעותי עבור מערכות יחסים קיימות, במיוחד כשהן לא שותפות לתהליך".
זה אומר שזה ה-מקום לרומן מחוץ לנישואים?
"ככל שעובר הזמן בקבוצות הריצה, מתחילה קרבה גדולה מאוד, יש זיעה, יש קירבה פיזית מסוימת לאנשים ספציפיים. לעיתים גברים מורידים חולצות במהלך או לאחר אימון. פוגשים אנשים שהם בעלי גורל משותף ונוצרות חברויות חדשות. זהו תהליך אינטראקטיבי וחברתי הגיוני. חיבור לקבוצה יוצר תהליך של ריחוק מבן או בת הזוג הקיימים. ה"קליק" בתוך הקבוצה מייצר לעיתים קרובות מאוד מערכות יחסים חדשות, במובן של מישהו שמבין אותי, שרואה אותי, שחווה איתי וכתוצאה מכך ניתן לראות לא מעט בגידות בתוך קבוצות הריצה. אם היה לי $1000 על כל סיפורי הבגידות ששמעתי בעשור האחרון בתוך קבוצות ריצה הייתי יכול לצאת לפנסיה."
האתגר בבחירה בקבוצת ריצה כאתר היכרות הוא דווקא לא הספורטיבי אלא הכלכלי. "מי שמצטרף לקבוצות ריצה בשנים האחרונות, באופן גס, הם לרוב אנשים בגילאי 35-40 ומעלה, לעיתים צפונה מ-40", מסביר ד"ר לב. "מבחינה סוציו-אקונומית, מדובר לרוב על אנשים ממעמד הביניים ומעלה, ולעיתים אף מהמעמד הבינוני-גבוה יותר, או אפילו העליון ככל שהקבוצה הופכת להיות אקסטרימית יותר כשמדובר בקבוצות אנשי ברזל. מדובר לרוב באנשים נשואים, שיש להם ילדים קטנים, פחות גרושים, אם כי גם גרושים מצטרפים. לרוב אלו במעמד גבוה מספיק שמאפשר להם לא להיות בעבודה בשעות הבוקר ולשבת לשתות קפה אחרי האימון עם הקבוצה. זו לא תופעה שקלה לביצוע לאנשים ללא יכולות כלכליות".
יש תקווה לאהבה
הקושי הגדול בהיכרויות דרך האפליקציות הוא לא רק המבחר אלא ההשפעה הרגשית עלינו. "אחת הטרגדיות של אתרי ההיכרויות היא שאנחנו נכנסים לשם בצורה מסוימת ועלולים לצאת משם עם פגיעה משמעותית בדימוי העצמי", אומרת ד"ר יקיר. "יש אנשים שפשוט נעלמים – תופעת הגוסטניג, או שאומרים שהגובה, או המשקל או הגיל לא מתאים ואז אנחנו לוקחים את זה על עצמנו, כי אנו הרבה יותר רגישים לביקורת מאשר למילה טובה".
יחד עם זאת, ד"ר יקיר מסבירה כי תפיסת האהבה והדברים הבסיסיים שאנחנו מחפשים באהבה - צורך בהתקשרות, ביטחון, הגנה, אמפתיה, לא השתנו באופן מהותי: "זאת למרות שהטכנולוגיה והעידן המודרני השפיעו על הדרך שבה אנו מחפשים ומקיימים קשרים כך שבאופן עקרוני המוח לא השתנה יותר מדי. אנחנו עדיין זקוקים לאהבה ומחפשים אהבה ורוצים אהבה".
מה שכן השתנה לדבריה זו המונוגמיה "כגרסה שבה לוקחים אדם אחד לכל החיים, זה מה שהתערער. אחוזי הגירושים בעלייה בעולם, ככל שיש יותר שפע. המונוגמיה דורשת הרבה משאבים והשקעה בצאצאים. אולם, קשה לשמר תשוקה והתלהבות לאורך זמן באותו בן זוג".
אז מה לעשות?
"צריך להוציא את העיניים מהמסכים, להרים את העיניים ולהסתכל על מי שיושב לידנו. צריך להסתכל מסביב, ולחזור לצורה של היכרות שהייתה פעם".
בשיתוף קבוצת R.G.E
פורסם לראשונה: 12:03, 03.06.25
