האם בת הזוג צריכה לשתף את בן זוגה, טרם החתונה, בכמיהה העזה שלה למגע עם אישה? ומה לדוגמא לגבי גבר שמפנטז על מערכת יחסים פוליאמורית אך מתכנן לחשוף זאת רק כשנה לאחר הנישואים? מה קורה כשהפנטזיות והעבר המיני הופכים לסודות מחשש שגילויים יובילו לביטול החתונה? סוגיה רגישה זו נוגעת בקו הדק שבין הזכות לפרטיות לבין החובה לכנות רגע לפני שמתחייבים לחיים משותפים. מה לחשוף, מה להצניע, ומה המחיר של אמת שנשמרת בלב.
התשובות לשאלות האלה נעות על פני שלושה צירים שמגדירים לא רק את הקשר, אלא גם את מי שבתוכו. הציר הערכי־מוסרי בוחן את המצפן הפנימי של כל אחד: יושר, נאמנות, שקיפות ועד כמה הערכים האלה מחייבים לחשוף את כל האמת. הציר המשפטי עוסק בשאלה האם ההסתרה היא ביטוי לזכות טבעית לפרטיות או פעולה שמנוגדת לעקרון תום הלב. הציר הפסיכולוגי מנתח את המחיר הנפשי הכבד שמשלם הצד שמסתיר, לא רק על מה שהסתיר אלא על עצם ההסתרה.
ברמה העקרונית, מבחינה מוסרית, המצפן הוא קול פנימי המבוסס על אמפתיה, שליטה עצמית ותחושת צדק. כל אדם מכייל את מצפונו לפי סולם הערכים התרבותיים והחברתיים שלו, בהתאם למה שלמד, חווה ומאמין בו. בסופו של דבר, אין בישראל משטרת מחשבות וכל אחד רשאי להחליט מהו הטוב בעיניו. דעתו של האחד, טובה כדעת משנהו.
במישור המשפטי הסיפור מסתבך והופך לאחד מסלעי המחלוקת הבוערים והרגישים ביותר שמפצל את עולם המשפט ומצית ויכוחים עזים. בצד האחד של המתרס ניצבת האסכולה שמתבססת על פסיקתו של נשיא העליון לשעבר אהרון ברק, הסבור כי בתוך המשפחה נדרשת רמת תום לב גבוהה במיוחד. דווקא שם, במקום שאמור להיות הכי אמיתי ונטול מסכות, אין מקום לסודות. בהתאם לתפיסה זו, בני זוג חייבים ביושר מוחלט גם כשהאמת עלולה לטלטל. מן העבר השני ניצבת פסיקתם של שופטי העליון יעל וילנר, עוזי פוגלמן ונעם סולברג, שקבעו הלכה מחייבת לפיה אין להטיל על בני זוג חובת גילוי בכל הנוגע להעדפות מיניות, רגשות, מחשבות או אמונות אישיות. אין חובה לחשוף או לגלות פרטים אישיים בטרם כניסה לקשר זוגי ואף לא במהלכו, גם אם מדובר על נטייה מינית מובהקת, קל וחומר על מחשבות חולפות.
לכאורה, גישתם של השלושה היא הנאורה, אלא שלדעת משפטנים רבים, ואני ביניהם, ההיפך הוא הצודק. מערכת יחסים זוגית היא אולי הביטוי האנושי העמוק ביותר לקרבה, לשיתוף ולגורל משותף. שני אנשים נשזרים זה בזה- בלב, בכסף, בבית, בילדים ובחלומות. זו אינטימיות שאין דומה לה, ברית שנבנית על אמון מוחלט. ולכן, כשאחד מבני הזוג נושא עמו פרט מהותי ומסתירו, הוא מונע מהצד השני את האפשרות לקבל החלטה מודעת על עתיד חייו ונכפה עליו מסלול חיים שלא בחר בו.
גבר שמודע לעובדה כי יש לו רצון עז למערכת יחסים פוליאמורית, אך מתכנן לחשוף זאת בפני אשתו רק שנה לאחר הנישואין, פוגע בליבה של ההוגנות הזוגית. הוא שולל מבת הזוג את האפשרות להחליט אם זהו המסע שהיא רוצה לצעוד בו. ייתכן שבעתיד, עם הזמן והחיים המשותפים, עמדות עשויות להשתנות. מה שנראה היום כבלתי מתקבל על הדעת, עשוי להפוך לשיח פתוח ומורכב יותר. אבל כדי שזה יקרה, חייבת להיות שקיפות מלאה מלכתחילה. כשאדם מסתיר אמת מהותית מבת זוגו, הוא מזהם מרחב נקי עם 'מחשבות מלוכלכות'.
גם ההלכה היהודית קובעת באופן חד וברור: נאמנות, בלעדיות וכבוד הדדי הם עמודי התווך של חיי הזוגיות. הנאמנות מחייבת קשר רגשי ורוחני מלא, הבלעדיות דורשת אהבה שאינה מחולקת, והכבוד ההדדי מחייב רגישות כנה לגבולות ולרגשות בן הזוג. פגיעה באחד מאלה איננה מעידה על סדק אלא היא מרעידה את יסודות הברית עצמה. גבר או אישה שמפנטזים על מגע מיני עם בני או בנות מינן, ששומרים זאת לעצמם, אך בוחרים מסיבותיהם להתחתן , כופים על הצד השני מציאות לא הוגנת.
הדיון לא נעצר כאן, אלא פותח פתח לשאלה קשה לא פחות: אם הופרה חובת הגילוי ונגרם נזק ממשי - האם אין מקום גם לפיצוי? דמיינו אישה שחלמה להקים בית וילדים, אך חלומה התנפץ כשנודע לה שבן זוגה ידע עוד לפני הנישואים על משיכתו לגברים, והסתיר זאת. לימים נפרד ממנה והקים משפחה עם גבר. היא נותרה עם חור בלב ועם חור בזמן. מי ישיב לה את השנים שנגזלו ממנה? גם סביב עניין זה קיימות אסכולות שונות. בית המשפט העליון כבר קבע כי גם במקרה קיצוני שבו אישה מקיימת יחסים מחוץ לנישואין ואף מביאה ילד לעולם, בעלה אינו רשאי להגיש כנגדה תביעה נזיקית. מנגד, גם אני סבור שזו גישה שגויה שתשתנה עם הזמן, היות והיא שומטת את הזכות הבסיסית לקבל פיצוי על הפרת אמון כל כך בוטה, מעוותת ומזיקה לפרט. במילים אחרות, ברורות וחדות - מי שאינו מוכן לעמוד בחובות ההוגנות והכנות הכרוכות בנישואין תמיד יכול לבחור שלא להינשא.
ולצד כל זאת, יש להסתרה גם השלכה פסיכולוגית: המחיר הנפשי הכבד שמשלמים בני זוג על כך. הדרך אל אינטימיות אמיתית עוברת דרך שקיפות, שמייצרת חווית ביטחון אישית והדדית. האומנם ניתן להגיע לרמה גבוהה של קרבה ואחדות כאשר סוד כה משמעותי מרחף בין הקירות? איזה עתיד אישי ומשפחתי יש לקשר בו האישה מפנטזת דרך קבע על יחסי מין עם אישה אחרת את מסתירה זאת? הסתרה בתוך זוגיות פועלת כמו רעל איטי. היא שוחקת את תחושת הביטחון, יוצרת חרדה מתמשכת מחשיפה ומעמיקה את תחושת הבדידות. עבור הצד השני, הגילוי המאוחר ימוטט את יסודות האמון ויצור תחושת בגידה עמוקה. האומנם ניתן לאהוב עד כלות ולהסתיר?
הכותב הוא עו"ד מומחה בדיני משפחה שמשמש גם כיו"ר הפורום הארצי לדיני משפחה בלשכת עורכי הדין
