בכל פעם שהיא מספרת לי את הסיפור הכואב של הגירושים שלה, אני חושבת לעצמי כמה בני אדם יכולים להיות מטומטמים. למשל, בעלה לשעבר. כשהם רק הכירו הוא התאהב בה ברמה כזו שהוא הציע לה נישואים אחרי פחות מחצי שנה. עד כדי כך הוא היה להוט לשים טבעת על האישה הזו עם שיער השוקולד החום והארוך. גם אחרי שהיא ילדה את הבת הראשונה והיום-יום שלהם התמלא בעיקר בשיחות על מי ייקח לגן ואיפה משיגים שרשרת ענברים נגד כאבי שיניים, הוא המשיך לאהוב אותה במסירות ובתשוקה של גבר שרואה בה קודם כל את האישה שלו. תיבת התכשיטים שלה מלאה עד היום בתכשיטים של מעצבים שהוא קנה לה בכל הזדמנות. אפילו עכשיו, כשאני מסתכלת על האצבעות האלגנטיות והארוכות שלה, אני רואה את הטבעת בצורת הכתר שהוא נתן לה לכבוד יום הנישואים השביעי. "זה כי את המלכה שלי", אמר לה וכולנו סלחנו לו על הבנאליות של המשפט.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של דנה ספקטור:
רק שהייתה בעיה אחת. היא לא הצליחה להגיע לאורגזמה אפילו פעם אחת בחיים שלה. לא איתו ולא עם אחרים. היא תמיד הייתה מאוד מינית ופתוחה, ועם גוף הגיטרה שלה לא חסרו לה מחזרים שרצו לחקור את הגוף שלה, ובכל זאת מעולם לא הצליחה לחוות את רגע העונג המושלם הזה שכל כך חוגגים עליו בסרטים ובספרים. כשסיפרה לי את זה בפעם הראשונה, היא כל כך התביישה שלקח לה שעות להצליח להוציא את המשפט הזה מהפה שלה. זה היה כאילו שהיא מתוודה שיש לה איזו לקות נדירה ואפלה שהופכת אותה למעוותת. "אין לך מה להתבייש", אמרתי לה, "אין לך מושג כמה הדבר הזה שכיח".
ובאמת, מאז שאלפרד קינסי פירסם בשנת 1948 את הדוח שלו על המיניות המודרנית, יש נתון אחד שהחוקרים והמדענים מגיעים אליו שוב ושוב, אפילו שעברו כמעט 80 שנה מאז. 95 אחוזים מהגברים מדווחים שהם מגיעים לאורגזמה, בעוד רק 50-70 אחוזים מהנשים יכולות להגיד אותו דבר. כלומר 30 אחוזים מהנשים, שזה נתון מטורף ומדכא, בכלל לא גומרות. ולא רק זה, הנתון של 70 אחוז מהנשים שחוות את העונג הפיזי הכי גדול שקיבלנו מהטבע מתייחס רק לנשים שנמצאות במערכות יחסים ארוכות. אם הן מקוות להגיע לסוף הטוב שלהן באמצעות מערכות יחסים מזדמנות, הלך עליהן. רק 49 אחוז מהן זוכות לתענוג.
את בעלה היא שיתפה בקשיים שלה מהשנייה הראשונה: בטראומה המינית שחוותה בגיל 17 עם הילד של השכנים שהעיר הערות מגעילות ומכבות על הביצועים שלה, בתסכול שלה מלהיות אישה שכל כך אוהבת סקס ובכל זאת לא מצליחה להגיע למיצוי שלו עם אף אחד. הוא ידע שברגע שהם מתחילים להיכנס לעניינים, המחשבות הטורדניות האלו של "זה יקרה לי הפעם? זה לא יקרה?" משתלטות עליה. סקס הפסיק להיות מקום שכולו חופש וכיף והתחיל להיות מרוץ מענה לנסות להשיג סוף-סוף את המדליה הוורודה של האורגזמה, ולכי תיהני כשאת כל הזמן מפחדת ודואגת שהנה, את עומדת להיכשל שוב.
כשהיא סיפרה לו הם היו רק חודשיים ביחד, והוא הסתכל לה עמוק בעיניים ואמר, "לא אכפת לי, אני אוהב אותך ונמשך אלייך בטירוף, ואני נשבע שאצא למסע הזה איתך ולא ארפה עד שנצליח למצוא את ההנאה שלך ביחד". רק שמהר מאוד התברר שאלו היו רק מילים גדולות. בפועל הוא המשיך לתת לה עשר דקות של אותו תמרון בנאלי שהוא חשב שמספיק לשניהם. כמה דקות של פורפליי עייף, היא כבר יכולה הייתה לדעת שבדקה השנייה הוא יגיע לחזה שלה, הכירה בעל פה את התנועות שיעשה והזכירו לה תנועות קצובות של וישרים של אוטו בלילה גשום. "הוא מעולם לא ניסה לעשות משהו חדש", היא אמרה, "שזה מוזר, כי מדובר בגבר שנהג לגגל ולתחקר כמעט כל דבר שעניין אותו על פני האדמה. למשל, לפני שנסענו לתאילנד, הוא בילה חודש על המחשב עד שמצא את מסעדת הדייגים הנידחת שמגישה את הטום יאם הכי טעים באי. אבל לגגל אורגזמה נשית? לשבת ולצפות בסרטונים על שיטות לעינוג, או הדרכות לעיסוי יוני טנטרי ברשת? לזה הוא לא הקדיש אפילו דקה אחת מעולם. לא משנה כמה דיברתי איתו על זה, ואת יודעת כמה שהייתי פתוחה איתו, משהו בתוכו כאילו סירב להתמסר ללמוד את הגוף שלי, להעמיק בזה איתי".
מה שעוד יותר שובר לב היה העובדה שהיא עצמה לא ויתרה מעולם. במאמץ לצוד את הפיל הלבן של הסקס שמשום מה חומק ממנה, היא הלכה לאינספור סדנאות רוחניות, השתתפה בסמינר של מיניות מקודשת בפרדס חנה, פגשה סקסולוגים ואפילו הלכה לבחור אחד מוזר שמתגורר במאהל עיזים אי שם בהרי אילת ושהשם שלו עובר מפה לאוזן כמשחרר האורגזמות. אבל כלום לא ממש עזר, אולי בגלל שהיא הייתה לגמרי לבדה במסע הזה. בעלה ידע לאן היא נוסעת ובאילו סדנאות היא משתתפת ומעולם לא הציע לבוא גם. "מדהים", אמרתי לה בתקופה ההיא, "זה כאילו שהוא מאמין שהבעיה שלך ורק אצלך, הוא עצמו המאהב המושלם עם ריטואל ניקוי השמשות שלו". זה הכעיס אותי ברמה כזו שהתחשק לי להרביץ לו בכל פעם שהיינו נפגשים. אילו רק היה פותח סרטון אחד של הדרכה מינית או עיסוי חושני לנשים ברשת, במקום לשבת על כיסא העור המרופד בחדר העבודה שלו ולתחקר סוגי כפפות חדשים לרכיבת שטח על אופניים. אילו רק היה לוקח את היד שלה כמו שהבטיח ויוצא איתה אפילו לסדנה אחת. הוא הרי הבטיח להוריד לה את הירח במכתבי האהבה שלו - אבל לרדת לה אחרי שצפה בסרטון שמסביר? חס וחלילה.
אנחנו חוזרות לנושא בעקבות סדרה חדשה ועתירת שבחים. "מתה לסקס" היא דרמה שמבוססת על סיפורה האמיתי של מולי קושאן, אמריקאית בת 40 שמתבשרת שסרטן השד שלה התפרץ מחדש ושהיא עומדת למות בקרוב. בבוקר שבו היא מקבלת מהרופא שלה את הטלפון עם גזר הדין הזה, מולי ובעלה בדיוק יושבים בטיפול זוגי. בעלה טיפוס מסור ואחראי, הוא הולך עם אשתו לכל הטיפולים ומעורב בתיק הרפואי שלה ברמה שהוא יודע למנות מתוך שינה את כל סוגי הרעלנים שיש בכימותרפיה הנוכחית שלה. רק שיש בעיה אחת: מתחילת הקשר ביניהם הם לא היו מיניים האחד עם השני יותר מדי, ומאז שמולי חלתה בסרטן הוא הפסיק לגמרי לגעת בה מרוב שהיא מקושרת אצלו רק לדברים כמו נגעים והתפרצויות. זו אחת הסיבות שהם בטיפול, הנישואים שלהם הם מהסוג שמכונה בסלנג אמריקאי DB, קיצור של Dead Bedroom, כלומר נישואים שבהם חדר השינה מת.
ברגע שמולי מבינה שזמנה הנותר פה קצר, היא עושה את הדבר הכי לא צפוי שיש. במקום להישאר עם בעלה ולתת לו ללוות אותה עד ליום מותה, היא מחליטה להיפרד ממנו כמעט באותו הרגע. משליכה החוצה עם בקבוקי הוודקה הריקים של אתמול את האדם היחיד בעולם שחייב לה משהו, ומחליטה שמי שילווה אותה עד הסוף תהיה דווקא אישה. כלומר החברה הכי טובה שלה מזה 20 שנה, ניקי. מרגע הפרידה, היא יוצאת למסע מצחיק ומרגש כדי לגלות את המיניות האמיתית שלה.
גם מולי שייכת לקבוצת הנשים שלא חוו אורגזמה אפילו פעם אחת בחייהם, והיא פשוט לא מוכנה למות בלי שתצליח. הבחירה הזו שלה היא ההוכחה הניצחת לכך שהאורגזמה הנשית היא לא סתם עוד מופע אחד של עונג אנושי שאפשר לחיות בלעדיו בקלות. להסתפק במקום זה באושר אחר, נגיד תיק קלאץ' של לואי ויטון. החלום לחוות את ההנאה הספציפית הזו עד כדי כך גדול מבחינתה, שבשביל להגשים אותו היא מוכנה לחזור להיות רווקה דווקא כשהיא במצב הכי פגיע ולכאורה לא מושך שלה.
"את רואה", אני אומרת עכשיו, "אורגזמה זו לא רק מדליה שנשים רודפות אחריה משום מה. אפילו אישה שיש לה כמה חודשים לחיות זורקת הכל בשביל לחוות אותה". "מעניין למה", היא אומרת, "תמיד הרגשתי אשמה על שאני בריאה ושיש לי ילדה מדהימה וזוגיות ובכל זאת זה מייסר אותי ברמה של אובססיה". אני לא כל כך יודעת מה לומר לה. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שזו חוויה כל כך אוניברסלית והורג אותך שאין לך מושג איך היא מרגישה. אם ניסית כבר לפחות שלושה סוגים של סמים קלים ועשית מתוך אותה סקרנות גם את הטרק ההוא בנפאל למרות שאת שונאת לישון בטבע, איך תוותרי על לנסות גם את זה? אבל עכשיו אני חושבת שאורגזמה היא פשוט הביטוי הכי מושלם לדבר גדול יותר ממנה - המיניות שלנו. והמיניות המלאה שלנו, זו שמתחבאת לנו בין קפלי הבטן ומתעוררת דווקא מהדברים הכי לא מובנים לנו, היא הדבר הכי אותנטי שיש לנו. אפילו יותר מהנפש ומהמחשבות שלנו.
בהתחלה מולי מסתפקת בלעשות סקסטינג ולשלוח תמונות שלה בהלבשה תחתונה כדי להרגיש שוב נשית ונחשקת, אבל מהר מאוד היא תופסת אומץ ועוברת להיפגש פיזית עם בחורים זרים מהבאמבל בדירה שלה. שם היא מתנסה בלהגשים ביחד איתם את כל הפטישים המיניים שלהם כדי לגלות אם במקרה יש שם איזה קיק שישלהב גם אותה. זה הולך מהקל אל הכבד, מבחורים שיש להם סטייה קלה כמו פטיש לכפות רגליים, ועד לבחור שחולם להיות הכלב שלה ולגור בכלוב בסלון כחיית מחמד.
בשלב הזה למולי אין מה להפסיד, או, כמו שהיא אומרת כשניקי שואלת אם היא לא מפחדת ללכת לגברים זרים הביתה, "מה הוא כבר יעשה, יהרוג אותי? אני גוססת ממילא". לכן היא מנסה את כל סוגי הפטישים עם הגברים האלו, ומגלה משהו חדש. בגלל שאין לה הרבה זמן לחיות, היא כבר לא זורמת עם גברים בשביל זוגיות או טווח ארוך, ממש לא מעניין אותה שהם ירצו אותה כחברה או כבת זוג. וכשאת לא שופטת גברים על סמך כמה הם דושים וסוטים וכמה זה מקרין על הערך העצמי שלך, את מתחילה לחמול עליהם ולהקשיב להם. ומהמקום הזה היא מגלה שלא רק היא מרגישה פגומה בסקס - גם הם מרגישים כמו מוצר מקולקל, כאילו אלוהים החליט משום מה להדביק להם סטייה אחת שהופכת אותם לפסולי קשר. ככל שמולי יצאה ליותר מפגשים כאלו עם גברים, ככה היא למדה יותר לקבל את עצמה.
אמרתי קודם שבתוך נבכי המיניות האסורים שלנו נמצא האני האמיתי שלנו. הדודה היפה עם השומה שקצת התאהבנו בה בגיל חמש ומאז אנחנו פשוט נדלקים מריח של בושם לימוני ומנקודת חן לא מטופלת על הגב. או הפוך, זיכרון ילדות שלנו מגבר מתולתל עם חזה שעיר שהסתכל עלינו במבט רע כשנכנסנו למלתחות, ומאז אנחנו מחפשות רק בחור עם חזה מרוט של בובת ברבי. לא משנה מה, בתוך הקופסה השחורה של מה שמדליק אותנו מינית מצויים סך כל הזיכרונות, החוויות, הטראומות ורגעי האושר שעברנו. להסכים לחשוף את זה בפני בן אדם אחר? זה השחרור הראשון שחייבים לחוות לפני השחרור הגופני שצריך בשביל אורגזמה. משם מתחילה הנשימה הארוכה והטובה הזו של "אני באמת נוכחת פה", ברגע הזה, עירומה גם בנפש וגם בגוף, וברגע שנושמים את הנשימה הטובה של האינטימיות נגמר הלחץ. יש סיכוי להגיע למערה הזו שבקצה החבצלת, כמו שלאונרד כהן שר, זו שאין בה מחשבות ואין בה שליטה.
רק שבמשך שנים ארוכות התרבות די גנבה לנשים את הסקס והפכה אותו למשהו ששייך בעיקר לגברים. אני לא מדברת על חופש מיני, ברור שנשים היום חופשיות הרבה יותר מעקרות הבית של שנות ה-50. אני מדברת על ההנאה השלמה ממין, הנאה שגברים לוקחים בטבעיות של מי שניגש לכספומט, מכניס כרטיס ובום, יודע בוודאות שבעוד שנייה ייצאו משם כמה שטרות. מי שיודע שהוא כנראה יצליח בכל פעם שינסה, לוקח את ההצלחה כמובנת מאליה ובקושי חושב עליה. לא אומרת שאין על גברים לחץ מסוג אחר, הצורך לתפקד כמו תותח, חרדת ביצוע משוגעת. ובטח שיש להם את הרצון להיות גם המאהב הכי טוב שהיה לך אי פעם, בשביל זה הם מוכנים לשקוד עלייך כמו על פרויקט מאתגר במדעים לפני האקט עצמו. אבל הנה העניין: כל הפורפליי כפי שהוא בנוי היום מבוסס בעיקר על הקצב הגברי, שהוא מהיר וקליל-הפעלה. במשך כל שנות קיומי הרבות, נדיר היה שנתקלתי בגבר שאשכרה לקח את הזמן וטרח ללמוד טכניקות אחרות לעינוג ממה שרואים בפורנו או אפילו בסרטים הוליוודיים, בטח לא ברמה של ממש לחקור ולגגל את זה. הם לוקחים כל כך כמובן מאליו את העובדה שנכנסים למיטה, זזים קצת כמו כולם ומקבלים את פרס האנחות הגדול, שהם לא מעלים על דעתם שיש פה צד שבשבילו מדובר לפעמים בחידה בסדר גודל של צופן דה וינצ'י.
"בדיוק בגלל זה", אני אומרת לה, "חשבתי קודם שבני אדם יכולים להיות כל כך מטומטמים. בעלך כל כך אהב אותך, כל כך רצה שתישארי איתו לנצח. אז איך זה שהוא ידע טוב מאוד מה הדבר שהכי מייסר אותך, ובכל זאת לא עשה אפילו מאמץ אחד לעזור לך במסע החיפושים? מה יצא לו מהעצלות הזו? בסוף קמת וביקשת להתגרש ממנו".
ועכשיו שתינו יושבות ומנסות לנחש מה גרם לגבר נחמד ודי מודע להתעלם ככה. היא אומרת שזה בגלל האגו שלו, העובדה שהוא לא מספק אותה כל כך פגמה לו בתפיסה העצמית שלו כסקס טוב שהוא פשוט העדיף להדחיק. אבל אני תוהה אם זה לא בגלל שללמוד אישה, באמת להעמיק בה ולחקור אותה כמו שצריך, זו משימה שדורשת שני דברים. המון זמן שצריך להשקיע, וסבלנות. "אז איך בן אדם שידע לפנות זמן לתחקר במשך ימים שלמים לפני שקנינו מדיח כלים חדש לא פינה זמן בשבילי?" היא שואלת. "זה בגלל שהזמן שצריך לפנות כדי לחקור אישה הוא לא זמן רגיל", אני אומרת, "זה זמן ארוך וכואב יותר, זמן שבו אתה שוכב לידה וכל שנייה רק מעמתת אותך עם המחשבה שמשהו בך לא בסדר, שאתה לא יודע לגעת או פשוט לא מושך. מעטים יודעים לגרש את המחשבות האלו ופשוט להגיד - היא אישה, היא בנויה כמו מסתורין".
נכון, יש כאילו דיבור פתוח על מה שנשים אוהבות במיטה. סדרות כמו “חינוך מיני” בנטפליקס הן כבר דבר שבשגרה, ואנחנו לומדים מהן איזה סקס אוראלי גורם לסכך שלך לעוף. אבל אם זה נכון, והעולם עבר לעסוק בהנאה הנשית, איך זה שכמעט אף גבר בסביבתי לא יודע מה זה עיסוי יוני או אפילו איפה נמצאת נקודת ג'י? איך שזה שבמקום קואוצ'רים ליחסים שמלמדים אותך איך להיות זכר אלפא ולהשיג הרבה כוסיות על חלל, אין אפילו קואוצ'ר אחד פופולרי שמלמד בחורים איך להיות גבר שגורם אושר עילאי לנשים?
זה כל כך עצוב בעיניי, לחשוב שהגבר הזה שלה הפסיד את אהבת חייו כשהוא פשוט יכול היה לעשות כמה פעולות די פשוטות בזמן אמת. "מה כאב לו לפנות שבת אחת למענך", אני אומרת לה עכשיו, "פשוט לבקש ממך לשכב על המיטה, להגיד לך שעכשיו הוא רק מלטף אותך שעות, בלי לנסות להגיע למין, סתם מלטף ונוגע ומקשיב להנחיות שלך איפה זה מרגיש טוב". "נו, והייתי גומרת מזה?" היא שואלת. "אולי כן ואולי לא", אני אומרת לה, "אבל זו לא הנקודה. אם הוא רק היה עושה את זה, היית לומדת שמותר לך להנחית עליו פקודות לגבי הגוף שלך בלי להרגיש שאת כלבה מסרסת. היית לומדת שיש בעור שלך מיליון נקודות הנאה שיש לו את כל הזמן בעולם כדי לחקור".
האמת היא שאני מכירה זוג שעשה את זה והצליח. האישה עברה תקיפה מינית בגיל 15, והגבר נשבע שהוא ירגיע אותה ויעזור לה עד שתלמד ליהנות שוב. במשך חודשים הוא ישב שם לידה, ליטף אותה והקשיב לה בלי לצפות לסקס "אמיתי", עד שהיא למדה לסמוך עליו ואיזה תדר סודי בגוף שלה נפתח. אני לא אשכח בחיים את הניצוץ שהיה לה בעיניים כשהיא סיפרה לי איך זה סוף-סוף קרה לה. האיש שלה ביצע בשבילה נס כשנתן לה שלושה דברים מהותיים מאוד לעונג נשי: זמן, סבלנות ותחושת ביטחון מוחלטת שהיא הכי יפה ואהובה גם כשהיא סתם שוכבת שם על המיטה ולא מנסה לרצות אותו בתודעת שירות של פרטנרית מינית טובה.
מולי מגיעה לשיא שתמיד ברח ממנה רק כשהיא מרפה לגמרי מהמחשבה שהיא צריכה להיות מושלמת במיטה, ומתחילה לחשוף את הגוף הפצוע שלה בלי להתבייש. האדם שאיתו היא משיגה בסוף את גיזת הזהב? יש לו טונה סבלנות אליה, כי לה יש סבלנות חסרת שיפוט אליו. או כמו שהיא בעצמה אומרת, "רק בגלל שאני כבר כל כך קרובה למוות, זכיתי להרגיש מה זה באמת חיים".
פורסם לראשונה: 00:00, 02.05.25
