אם תקלידו בטיקטוק את ההאשטאג manoftheyear תגלו מעל 100 אלף סרטונים של נשים שמשתפות תוכן קשה לצפייה: איומים, צעקות, שיימינג על הגוף ואפילו הודאות שיכולות לשמש ראיה בבית המשפט.
לפני חודשיים המוזיקאית לורד שחררה את Man Of The Year, סינגל ראשון מתוך אלבומה החדש Virgin. במקור - שיר אישי שמספר על הימים שבהם היא מרגישה אישה, הימים שבהם היא מרגישה גבר, וכל מה שביניהם. אולם מרגע שהשיר הא-בינארי הגיע לטיקטוק, הוא זכה לפרשנות שהזמרת לא חלמה עליה - נשים החליטו להשתמש בו כדי לחשוף התכתבויות, סרטונים והודעות קוליות עם גברים שהתבררו כ"גבר השנה" במירכאות. כלומר, הגבר הגרוע והאלים ביותר שהן הכירו.
עדי שחם מדברת על הטרנד
באחד הסרטונים אישה מספרת כיצד בן זוג שהיה לה הבטיח הכול, נעלם חודש אחרי שגילה שהיא בהיריון, וחסם אותה ואת משפחתה. אישה אחרת משמיעה הודעה קולית שבה הגבר צורח עליה אחרי הפלה שעברה. מישהי נוספת מראה סנאפצ’ט שבו חבר שלה אומר לה, "תלבשי שוב את החולצה, הגוף שלך דוחה".
הרבה מהסרטונים האלה מגיעים עם אזהרת טריגר, שמזהירה את הצופות מפני תוכן קשה לצפייה. התוצאה אכן קשה ומורכבת: מצד אחד, לפוסטים שמעניקים לנשים קול וחושפים את פרצופם של הפוגעים יש אפקט מרתיע. מצד שני, ברגע שהסרטון באוויר, כבר אי אפשר להחזיר את השד לבקבוק, וגם לנפגעות עצמן אין שליטה מוחלטת על הדרך שבה הסיפור יתגלגל הלאה.
ובכל זאת, קשה להתעלם מהעובדה שהטרנד משקף מגפה אמיתית: ע"פ נתוני ארגון הבריאות העולמי, כמעט שליש מהנשים בעולם חוו אלימות פיזית או מינית מצד בן זוג או מכר. המספר היבש הזה מקבל פתאום פרצוף וקול, יחד עם הפסקול הייחודי של לורד שמתנגן לו ברקע.
על כל סרטון זועם של אישה, יש כמובן גם תגובות מופתעות של גברים. חלקם כותבים "לא ייאמן שזה קורה", אחרים תוהים "איפה אתן מוצאות טיפוסים כאלה בכלל". משתמשת אחת ענתה להם: "הם לא מסתובבים עם שלט אזהרה, בפניכם הם מתנהגים אחרת". התגובה הזאת גרפה עשרות אלפי לייקים, בעיקר מנשים שמזדהות עם הפער בין הפרסונה הציבורית שגבר עלול להציג מול חבריו ומשפחתו, לבין החוויה הזוגית מול אותו בחור.
בתגובה לטרנד העלתה לורד עצמה סרטון קצר, שבו היא מנופפת בידיה, כשעיניה נפערות בתדהמה, ובאמצע הכיתוב: "ההודעות האלה". נדמה שגם היא לא תיארה לעצמה את השימוש החדש שיימצא לשיר. השיר שלה, שעוסק בכלל בחוויה של א-בינאריות מבחינה מגדרית, הפך מנגד עיניה לפסקול של נשים סטרייטיות, שמכוונות אצבע מאשימה כלפי האקסים שלהן.
רוב התגובות לסרטונים האלה מלאות באמפתיה ומעניקות לאותן נשים את הקהילה התומכת שלה הן היו זקוקות, או לכל הפחות תחושה של אחת כזו. ההומור השחור שמתבטא בהאשטאג האירוני אינו בהכרח בריחה מהמציאות, אלא אולי דרך לעבד אותה, להפחית קצת מהעוקץ וליצור מרחב בטוח שבו אחרים מבינים קצת יותר מה עברו אותן נשים.
מאחורי כל וידיאו מהודק בפילטר, יש סיפור שמזכיר לנו שלהיות אישה בעולם הדייטינג הדיגיטלי עלול להיות מסוכן. אלימות מילולית, שליטה, קנאה חולנית, חרם חברתי ואפילו הפצת שקרים – כל אלה מתועדים לעיני כל. וגם אם לפעמים זה מרגיש כמו רכילות, יש כאן תיעוד חשוב שיכול לסייע משפטית למי שמעזה להתלונן. עורכי דין כבר רמזו בפורומים מקצועיים שהוכחות מטיקטוק התקבלו לא פעם בבתי משפט בארצות הברית.
לסיכום, הטיקטוקרים הפכו את השיר של לורד למעין בית משפט עממי נגד גברים אלימים, שהם הכול חוץ מגבר השנה. מתוך ההומור והאירוניה עולה אמת עמוקה יותר: כשנשים משתפות את מה שכואב באמת, הן לא רק פורקות תסכול, הן בונות מרחב הזדהות והגנה הדדית. במדיה החברתית של היום פוסט אישי הוא כבר לא יומן נעול, אלא דגל אזהרה וגם זרקור של תקווה.
לפני שאנחנו גוללות הלאה חשוב לנו להזכיר, אם את או חברה שלך סופגות שוב ושוב השפלות, איומים או קללות, בריונות או גזלייטינג - אל תתמודדו עם זה לבד. פנו לגורמי הסיוע - קו החירום הארצי לאלימות במשפחה 118. מרכזי הסיוע לנשים 1202 ולגברים 1203
