שיר שאלתיאל היא שחקנית בת 30 מתל אביב, שכתבה הצגת יחיד על סיפור הפרידה שלה ושל מי שהיה בן הזוג שלה במשך שנתיים. ההצגה "בא לי לבאלי", עלתה החודש לראשונה במסגרת פסטיבל המונודרמות "תיאטרונטו", המתקיים בתיאטרון יפו. שיר מודה שהיא אומנם קיוותה בכל ליבה שהזוגיות עם ע' (השם האמיתי שמור במערכת) תסתיים בחתונה, אולם איפשהו בתת-המודע שלה היא תמיד הבינה ש-ע' פחות מחויב ממנה לקשר. "כל הסימנים הראו את זה ומשום מה התעקשתי לא לקלוט", היא אומרת.
הם הכירו לראשונה כששיר התגוררה בירוחם, והגיעה ליום צילום מיוחד בתל אביב. "תוך כדי הצילומים בא איזה בחור, זה היה ע', והתיישב לדבר איתי. חברה שהייתה בהפקה זרקה לו, 'אל תתחיל איתה' כי היה לי חבר. כשהוא קם, הוא הסתכל לי בעיניים ואמר, 'נדבר'. לא הבנתי.
"קאט לכמה חודשים אחרי זה, הלכתי לבד להצגה, ופגשתי את אותו חבר שארגן את יום הצילום. הוא שאל, 'מה איתך?' וסיפרתי לו שאני רווקה עכשיו. הוא אמר שחבר שלו שאל עליי, ובדק אם הוא יכול לתת לו את מספר הטלפון שלי. אמרתי בסדר ולא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות. ואז הוא סימס לי.
"הדייט הראשון שלנו היה בהצגה בהבימה. זו הייתה הצגת יחיד שזכתה בתיאטרונטו. שם הכול התחיל. התחלנו להסתמס, ושבועיים אחרי זה הוא הגיע לישון אצלי בירוחם. אחרי חודשיים, כששאלתי אותו מה הלאה, הוא אמר שהוא בדיוק יצא מקשר של שבע שנים ולכן הוא לא יכול להתחייב, אבל שאני מאוד מוצאת חן בעיניו. שוב משהו לא ברור.
"ידעתי שאני מרגישה אליו דברים, ויצא שהיינו חצי שנה במן קשר לא ברור, עם כל מיני הפסקות, ואז הוא טס לטיול גדול וחובק עולם, בין היתר גם לבאלי. שבוע לתוך הטיול, הוא שולח לי הודעה שהוא מתגעגע, ומאז לאורך כל הטיול שלו דיברנו, למרות שבזמן הזה יצאתי עם בחורים אחרים, והוא היה שם עם בנות אחרות. יצאתי אז עם מישהו איזה חודשיים, אבל אמרתי לבחור שיש לי מישהו שנמצא עכשיו בטיול בחו"ל. ידעתי שאם הוא חוזר אז אני כנראה אלך איתו, ובאמת כך היה".
"בערב ישבנו במסעדה ודיברנו על היחסים שלנו. החלטנו שאנחנו ביחד, שאנחנו זוג, ועדיין הוא נתן כל מיני סימנים שהוא לא בשל. זה היה נורא לא מובן"
מה קרה כשהוא חזר?
"עוד לפני זה, כשהיה לי יום הולדת 28, הוא הגיע לפריז והציע לי שאבוא אליו לשם לחגוג את היום הולדת שלי. אמרתי, יאללה! מי לא תזרום על יום הולדת בפריז? רק הייתי צריכה לקנות כרטיס. ביום הולדת עצמו, יומיים אחרי שהגעתי לפריז, בכיתי המון. היה לי קשה בגלל כל ההודעות מהארץ.
"זה דבר משמעותי, את מקבלת כל כך הרבה הודעות, מקבלת אהבה מכולם, אבל את לא איתם, את עם מישהו שעזבת הכול כדי להיות איתו. זה היה לי מוזר. בערב ישבנו במסעדה ודיברנו על היחסים שלנו. החלטנו שאנחנו ביחד, שאנחנו זוג, ועדיין הוא נתן כל מיני סימנים שהוא לא בשל, זה היה נורא לא מובן. הגוף מרגיש שמשהו לא באמת במקום. אז הייתה חופשה נחמדה, פריז מהממת, והיה כיף כי לא התראינו חצה שנה".
מה קרה אחר כך?
"חזרתי לירוחם, והוא המשיך לטייל עוד חודש וחצי. דיברנו המון וחיכינו שהוא יחזור. כשהוא חזר, הוא הגיע דוך אליי משדה התעופה. הוא אפילו לא עבר בבית שלו, אפילו לא עבר להגיד שלום לאמא שלו. מאז היינו יחד, זוג מונוגמי והכול. בחצי שנה הראשונה מאז שהוא חזר מהטיול עוד גרתי בירוחם, כי למדתי ושיחקתי בהצגות של תיאטרון דימונה, והוא חזר לגור בתל אביב. אחרי חצי שנה, כשסיימתי את הלימודים, עזבתי את ירוחם ועברתי לגור אצלו".
אחרי שתחזקתם קשר כשאתם בערים שונות, לפעמים במדינות שונות, איך עבד לכם לגור יחד?
"החודש הראשון היה לא פשוט. חזרתי לתל אביב בחודש ספטמבר, חודש לפני שפרצה המלחמה, ואז הגיע 7 באוקטובר. ישנו אצלו, כלומר אצלנו, ירדנו למקלט עם השכנים, השאר כבר ידוע".
איך המלחמה השפיעה על הזוגיות שלכם?
"כל מה שקרה ב-7 באוקטובר ובחודשים שאחריו, הביא אותי בתהליך די מהיר להבנה שאני רוצה ביטחון, שאני רוצה משפחה וילדים, עכשיו. אני רוצה תא משפחתי ברור, מוחלט וחסר פשרות. אני רוצה להבין איפה אני עומדת. משהו שם הבהיר לי שאין לי ודאות. נכון שעברנו לגור יחד רק לפני רגע, אבל בסוף אנחנו בתוך הסגה הזו כבר שנה וחצי, ואנחנו אוהבים".
איך הוא הגיב לרצון שלך להתקדם לכיוון בניית תא משפחתי?
"במלחמה אני נכנסתי למקום של להילחם, לפעול למען המדינה. נסעתי להתנדב בשביל המפונים, וזה חיזק את האהבה שלי לארץ. אותו זה תפס במקום של 'אני כל הזמן אמרתי שיש פה בעיות, כל הזמן הרמתי דגלים אדומים, כל הזמן אמרתי שזה לא הולך למקום טוב'. זה לקח אותו למקום של 'זהו, אני לא צריך להיות פה'. ישראל כבר לא באה לו בטוב אחרי כל מה שקרה, והתחילו בינינו שיחות מאוד קשות.
"חודש אחרי תחילת המלחמה הצבתי דד ליין. הבהרתי לו שאני לא הולכת לגרור את הדבר הזה יותר. במילים אחרות, הצבתי דד ליין לטבעת או למחויבות כלשהי, הבהרתי שאני רוצה להבין שאנחנו נשארים פה בארץ, שאתה בוחר בי, רציתי להתקדם".
"כל מה שקרה ב-7 באוקטובר ובחודשים שאחריו, הביא אותי להבנה שאני רוצה ביטחון, שאני רוצה משפחה וילדים, עכשיו. אני רוצה תא משפחתי ברור, מוחלט וחסר פשרות. אני רוצה להבין איפה אני עומדת"
בדיעבד, אולי זה לא היה נכון להציב דד-ליין ולהגביר את הלחץ עליו?
"יכול להיות שאם הייתי מרגישה שהוא מאוד איתי, אז לא הייתי בכזה לחץ למסד את הקשר, אבל כל הזמן הרגשתי שהוא לא בוחר בי עד הסוף ושהוא לא בוחר במדינה. קצת אחרי ששמתי דד-ליין חגגנו לו שלושים. לקחתי אותו לערבה לאיזה צימר חמוד, ושם הוא התחיל לפטפט על חו"ל. אמר שאולי הוא יטוס לאינדונזיה, אולי לבאלי, ואני בתמימותי אמרתי לו שיטוס, שייקח חודש או חודשיים ויחזור.
"אחרי החופשה נהייתי פתאום מאוד חולה, ואני כמעט אף פעם לא חולה. הוא טיפל בי ודאג לי. ביום שהרגשתי קצת יותר טוב, הוא פתאום אמר לי שהוא מתכוון להתפטר, לקנות כרטיס ולטוס מכאן. ואני שואלת אותו, 'זהו?!', והוא אומר, 'זהו שיר, אני לא יכול יותר', ואז אני מבינה שאנחנו נפרדים".
כשהוא אמר "זהו" ושהוא לא יכול יותר, הוא התכוון למצב במדינה, לא אלייך. נכון?
"אבל זה היה ברור שאם הוא עוזב את הארץ, הוא גם עוזב אותי. נכנסתי לבכי בלתי נשלט, וצרחות, דרמה של סרט טורקי. לא רציתי שהוא יהפוך לאקס, רציתי שהוא יהיה האחד. הוא גם בכה, אבל לא התחרט. נשארנו באותו בית עוד שלושה שבועות, וכאילו הכול רגיל - אנחנו שוכבים, אנחנו ביחד, אבל הבן אדם אורז תוך כדי. רציתי שמישהו יחבק אותי, לא יכולתי לדמיין את עצמי עוברת לדירת יחיד. ואז הוא טס, בדיוק לפני שנה".
מה גרם לך להתעקש כל כך על מערכת היחסים שלכם?
"הוא בן אדם טוב, יש לו לב טוב. הוא חכם, שקט, עדין. אהבתי שהוא עובד בעבודה יציבה, ואותו הגניב שאני שחקנית אבל עם שתי רגליים על הקרקע. כן, אני באמת מאמינה שמאוד אהבנו".
הוא עדיין בחו"ל?
"כן. הוא היה בהתחלה שלושה חודשים בבאלי ומשם עבר לגור בפורטוגל. בכל השנה הזו הוא רק פעם אחת בא לביקור קצר כאן בארץ".
"יכולתי להרגיש כמו לוזרית בת עשרים ותשע וחצי, שחוזרת להורים אחרי פרידה, אחרי שנתיים שחשבת שמשהו טוב הולך לקרות עם הבחור הזה, ונורא להלקות את עצמי, אבל כשחזרתי סבתא שלי הייתה מאוד חולה והתגייסתי מיד להיות איתה"
הייתם בקשר מאז שהוא עזב?
"הוא שלח לי הודעה ביום הולדת שלי, אמר שהוא בא לביקור קצר בארץ ושישמח להיפגש איתי, כתב לי שאני חשובה לו. איזה חשובה ואיזה נעלי אדידס? כתבתי לו שאני צריכה לחשוב על זה, אבל לא עניתי יותר. הבנתי שכבר אין שם כלום".
5 צפייה בגלריה
שיר שאלתיאל מטיילת בצפון הודו. בטיסה חזרה היא התחילה לכתוב את ההצגה
(צילום: תמיר מדמוני)
לאן עברת אחרי שנפרדתם?
"עברתי להורים שלי ברחובות. יכולתי להרגיש כמו לוזרית בת עשרים ותשע וחצי, שחוזרת להורים אחרי פרידה, אחרי שנתיים שחשבת שמשהו טוב הולך לקרות עם הבחור הזה, ונורא להלקות את עצמי, אבל כשחזרתי סבתא שלי הייתה מאוד חולה והתגייסתי מיד לעזור ולהיות איתה וזה מיקד אותי במשפחה ולא בהלקאה עצמית.
"לא הרבה זמן אחרי זה, היא נפטרה, וזאת הייתה עוד מכה. הכול היה אצלי אז מאוד נמוך, בכי בכל בוקר. הייתי בהתקפי חרדה, הייתי בזוועה של החיים שלי. בדרך כלל אני הבן אדם הכי אופטימי בעולם, אני קשתית, חיובית שתמיד רואה את חצי הכוס המלאה, מאמינה בטוב. אבל באותם ימים לא הכרתי את עצמי, הייתי קמה בבוקר מעוכה, בוכה, לא מבינה מה עובר עליי. בשביל להשתחרר מהמצב, להתנקות, נסעתי לטיול של חודש בהודו, וזה באמת עבד.
"בטיסה חזרה לארץ נולד אצלי הרעיון לכתוב את הצגת היחיד הזאת, והתחלתי לכתוב אותה ממש בטיסה. ישבתי ליד החלון, בהיתי בשמיים ועיבדתי את הסיטואציה. פתאום קלטתי את כל הצ'אנסים שנתתי לו, עוד פעם ועוד פעם, הסתכלתי על כמה פתטית הייתי. ראיתי שהיה פה מצדי מאבק חוזר ונשנה על משהו שכבר נגמר, שהוא אבוד. די מהר אחרי שחזרתי מהודו, בספטמבר האחרון, עזבתי את רחובות וחזרתי לתל אביב. התחלתי לעבוד על הצגת היחיד החדשה. ההצגה עלתה בדיוק שנה מהיום שהוא טס ועזב".
יש לך זוגיות חדשה כיום?
"אני יוצאת עם מישהו אבל זאת לא בדיוק זוגיות ואני לא כל כך יודעת לאן זה הולך כי זה מאוד התחלתי, אנחנו יוצאים רק חודשיים".
