"מחקרים מראים שאנשים עם הפרעת קשב נמצאים בסיכון גבוה יותר לבעיות בזוגיות. הם מתגרשים יותר, חווים יותר פרידות, אפילו בשלב מוקדם של הקשר, יש להם יותר ריבים, חיכוכים וקונפליקטים, הם עלולים להיות מאוד רגישים לדחייה מצד בן או בת הזוג. לפעמים מופיעה אצלם גם התנהגות תוקפנית – לא כי הם רוצים לפגוע, אלא כי קשה להם לשלוט ברגשות או לפעול באיפוק", אומרת ד"ר סיון ג'ורג'-לוי, מרצה בפקולטה לפסיכולוגיה במכללה האקדמית אחוה, ופסיכולוגית שיקומית במרכז אחוה לטיפול ולשיקום פסיכולוגי.
ד"ר ג'ורג'-לוי ערכה לאחרונה מחקר חדש על הפרעות קשב, יחד עם ד"ר רוני לסלו רוט מהמרכז האקדמי פרס. "במסגרת סדרת מחקרים שערכנו, מצאנו שהפרעת קשב – במיוחד כשהיא באה יחד עם קושי בניהול עצמי – עלולה להפוך את הזוגיות לאתגר, גם עבור האדם עצמו וגם עבור בן או בת הזוג שלו. חשוב להבין את זה, במיוחד אם מגיעים לטיפול או לייעוץ זוגי", היא אומרת.
מה בדקתם במחקר החדש?
"בדקנו את ההשפעה של הפרעת קשב על מערכות יחסים רומנטיות. באחד המחקרים השתתפו 117 זוגות, כשלפחות אחד מבני הזוג אובחן עם הפרעת קשב, ומה שגילינו היה די חד-משמעי: כשיש לאחד מבני הזוג הפרעת קשב, שניהם מדווחים על פחות שביעות רצון מהקשר, וגם על תחושת בדידות בתוך הזוגיות. גילינו גם קושי בתפקודים ניהוליים – כלומר קושי לנהל, לתכנן ולהתארגן ביומיום, שהתגלה כמשפיע חזק על איכות הקשר, במיוחד כשמדובר בזוגות שמנהלים יחד בית או משפחה.
"כשיש קושי כזה, שני בני הזוג מרגישים שהם 'נותנים יותר ממה שהם מקבלים', מה שיוצר תסכול, תחושת החמצה, דרישות הדדיות גבוהות ולחץ בזוגיות. גילינו גם שבני זוג של אנשים עם הפרעת קשב דיווחו שבן או בת הזוג שלהם נוטים להשתמש יותר בטלפון בזמן האינטראקציה הזוגית. קוראים לזה 'פאבינג' (Phubbing) שילוב של המילים Phone ו-Snubbing. הכוונה היא שאת יושבת עם בן הזוג, אתם מדברים או סתם שקטים – ופתאום הוא גולש בטלפון. זה מרגיש כאילו לא מתייחסים אלייך.
"הרבה משתתפים סיפרו שבני הזוג שלהם עם הפרעת הקשב פשוט לא שמים לב – הם מוסחים, מתפתים להציץ במסך, וזה גורם לצד השני להרגיש לבד או לא חשוב. לפעמים זה מתפרש כקרירות או כזלזול – אבל בפועל, מדובר בקושי אמיתי לשלוט בקשב ובתגובות".
"מחקרים מראים שאנשים עם הפרעת קשב נמצאים בסיכון גבוה יותר לבעיות בזוגיות. הם מתגרשים יותר, חווים יותר פרידות, יש להם יותר ריבים, חיכוכים וקונפליקטים, והם עלולים להיות מאוד רגישים לדחייה מצד בן או בת הזוג"
אפשר לעבוד על זה?
"כן, ולשם כך ערכנו מחקר נוסף עם 347 זוגות. ניסינו להבין מה עוזר להתמודד עם ההשפעות של הפרעת קשב בזוגיות. התשובה המרכזית שמצאנו היא שהדבר שהכי עוזר הוא שימוש באמפתיה, שהיא היכולת להרגיש את האחר ולהבין אותו גם בלי שיגיד במילים. למשל, לדעת מתי בן הזוג עובר יום קשה ולהיות שם בשבילו, גם אם הוא לא אמר מילה.
"בהתחלה חשבנו שאם רק אחד מבני הזוג – למשל זה שאין לו הפרעת קשב - יהיה אמפתי – זה יספיק, אבל גילינו שזה לא באמת עובד ככה. רק כאשר שני בני הזוג מצליחים להיות אמפתיים, האתגרים של הפרעת הקשב כבר כמעט ולא משפיעים על הזוגיות. כשהשניים באמת מצליחים להרגיש אחד את השני ולבוא האחד לקראת השני, הקשר הופך להיות הרבה יותר בריא, יציב ומכיל".
מה זה אומר בפועל?
"ברור שכל זוג מרוויח כשיש אמפתיה הדדית, אבל בזוגיות שבה אחד מבני הזוג מתמודד עם הפרעת קשב – זה לא רק חשוב, זה ממש קריטי. אמפתיה היא משהו שאפשר ללמוד ולפתח, בניגוד להפרעת קשב, שהיא מצב נוירולוגי שלא תלוי ברצון או במאמץ.
"העניין הוא שבמחקרים שערכנו ראינו שאנשים עם הפרעת קשב נוטים להיות פחות אמפתיים. כלומר, הם נכנסים לקשר כבר עם פער בתחום הזה – וזאת בדיוק הסיבה שבגללה חשוב ששני בני הזוג יעבדו על זה, לא רק זה שאין לו את ההפרעה. אם רק אחד מהם מרגיש מתוסכל כל הזמן, או רק צד אחד מנסה להבין – זה פשוט לא מחזיק. זוגות כאלה צריכים תמיכה מקצועית, ולעבוד יחד על מיומנויות כמו הקשבה, הכלה והבנה הדדית".
"הרבה משתתפים סיפרו שבני הזוג עם הפרעת הקשב פשוט לא שמים לב – הם מוסחים, מתפתים להציץ במסך, וזה גורם לצד השני להרגיש לבד או לא חשוב. לפעמים זה מתפרש כקרירות או כזלזול. בפועל, מדובר בקושי אמיתי לשלוט בקשב ובתגובות"
ומה עושים כשהאמפתיה חסרה?
"אמפתיה היא יכולת נרכשת, שאפשר לתרגל ולחזק, והזוג צריך להיכנס לזה כצוות: לבדוק יחד איך ההפרעה משפיעה על היום-יום שלהם, מה כל אחד צריך כדי להרגיש שמבינים אותו, ואיך אפשר לשפר את הדרך שבה מתנהלים יחד.
"כשאחד מבני הזוג מתמודד עם הפרעת קשב, הרבה פעמים הוא חווה קושי לגייס אמפתיה. השלב הראשון הוא להבין את ההפרעה - מהם הסימפטומים שלה ואיך הם משפיעים על חיי היומיום, ובעיקר על הקשר. חשוב להבדיל בין התנהגויות שנובעות מהפרעת הקשב, לבין כאלה שקשורות לדינמיקה הזוגית עצמה. למשל, אם בן הזוג שוכח משימות או לא עומד בהבטחות, זה לא בהכרח בגלל שלא אכפת לו, אלא כי הוא מתמודד עם קושי בזיכרון או מוסחות. ההבנה הזו יכולה להפחית הרבה מתחים, ולפתוח דלת לשיתוף פעולה.
"מכאן אפשר לבנות יחד אסטרטגיות שעוזרות ליום-יום: תזכורות, תכנון משותף, חלוקת תפקידים שמתאימה לכל אחד – כל זה מפחית תסכול ומונע אי-הבנות. מודעות היא המפתח: לדעת מתי ההתנהגות היא ביטוי של ההפרעה, ומתי מדובר באמת בבחירה או בגישה בעייתית. ההבחנה הזו מורידה לחץ ומאפשרת תקשורת יותר בריאה.
"חשוב לזכור שאנשים עם הפרעת קשב הם לא קרים או אדישים, פשוט לפעמים קשה להם להתעכב על מה שהשני מרגיש, כי המוח שלהם מוסח בקלות והם מגיבים מהר. אבל זה לא בלתי פתיר, אפשר וצריך לתרגל אמפתיה, גם מהלב וגם מהראש. אמפתיה נתפסת לעיתים כמשהו רגשי, אבל יש לה גם צד קוגניטיבי – היכולת לדמיין את החוויה של מישהו אחר, וזה משהו שממש אפשר לאמן – גם אצל מי שחווה קשיים בתחום הזה, כמו אנשים עם הפרעת קשב.
"זוגות שמתמודדים עם הפרעת קשב יכולים מאוד להרוויח מטיפול זוגי ממוקד, כזה שמתייחס להפרעה, אבל גם מלמד כלים לתקשורת טובה ולחיים משותפים. אחרת, ההשפעות של ההפרעה על הקשר עלולות להיות כואבות ומתסכלות".
יש גם יתרונות להפרעת קשב בזוגיות?
"רוב השיח הציבורי והמחקרי על הפרעת קשב מתמקד בהשפעות השליליות שלה – ובצדק, יש לה אתגרים לא פשוטים. אבל חשוב להגיד שגם לבני זוג עם הפרעת קשב עשויות להיות תרומות משמעותיות וייחודיות למערכת היחסים, ודווקא היבטים שפעמים רבות נתפסים כבעייתיים, יכולים להפוך ליתרונות.
"למשל, אימפולסיביות שיכולה להיות מקור לקונפליקט, עשויה להתבטא גם במחוות רומנטיות לא צפויות, בעוצמות רגש גבוהות, ובחיפוש אחר ריגוש וחידוש. זה יכול ליצוק עניין, התלהבות ויצירתיות במערכת היחסים. אם הנטייה להשתעמם במהירות מתועלת לתוך הקשר עצמו, דרך הרפתקאות זוגיות, פעילויות חדשות ויוזמות משותפות – זה דווקא מחזק את הקשר ועוזר לבני הזוג לצאת מהשגרה. מנגד, אם החיפוש אחר גירוי וריגוש מופנה מחוץ למערכת היחסים, זה כבר עלול להוביל לקשיים.
"אנשים עם הפרעת קשב נוטים להביא איתם חשיבה מחוץ לקופסה, דמיון, אנרגיה ומעורבות רגשית חזקה, שיכולים להפוך אותם לפרטנרים מאוד אטרקטיביים. עם זאת, הקושי בניהול עצמי נוכח גם בזוגיות. ולא – אי אפשר 'לטפל בזה' על ידי כך שבן או בת הזוג יהפכו לריטלין אנושי.
"יש אומנם אנשים שבוחרים לקחת טיפול תרופתי גם בסופי שבוע או בזמני משפחה כדי להיות רגועים, נוכחים ומרוכזים יותר. אבל מעבר לתרופות, קיימות הרבה מאוד אסטרטגיות לא-תרופתיות לניהול ההפרעה, דרך ניהול זמן, ארגון משימות, תיאום ציפיות ועוד.
"אנשים עם הפרעת קשב לעיתים מפתחים מיומנויות פיצוי מרשימות, שלאנשים בלי ההפרעה לא תמיד יש. אבל בזוגיות – במיוחד כשנכנסים לשלבים מחייבים יותר כמו מגורים משותפים או הורות, האתגר מתחדד. זאת הסיבה שמודעות משותפת ותיאום בין בני הזוג הם קריטיים.
"מה שהרבה זוגות מדווחים כקושי הגדול ביותר הוא דווקא הפן התפקודי – ההתנהלות היומיומית. ככל שמעמיקים בקשר, המטלות גדלות: ניהול בית, תיאומים, רשימות, אחריות – ואם אחד מבני הזוג לא עומד בזה, נוצר חוסר איזון שמכביד על הקשר. לא פעם, הנטל נופל יותר על הנשים, גם מתוך דפוסים מגדריים קיימים, וגם בגלל שסטטיסטית, גברים עם הפרעת קשב פחות מאובחנים או מטופלים. התוצאה היא תסכול, ריבים, ועומס רגשי שמצטבר".
מה עושים כשחושדים שלבן/ת הזוג יש הפרעת קשב – והוא או היא לא מאובחנים?
"גם אם אין אבחנה רשמית, עצם זה שבן או בת הזוג מראים תסמינים של הפרעת קשב כמו מוסחות, קושי להתארגן, או אימפולסיביות, זה כבר משפיע על הזוגיות. יש הרבה אנשים כאלה, שפשוט אף פעם לא עברו אבחון. השלב הראשון הוא בכלל לשים לב לדפוסים.
"לא צריך ישר להגיד, 'לך תעשה אבחון', אבל כן אפשר לפתוח שיחה בצורה רגישה, כמו: 'שמתי לב שכשיש המון משימות זה ממש מקשה עליך', או 'אני רואה שקל להסיח את דעתך, גם כשאנחנו מדברים'. השיחה לא חייבת לסוב סביב ההפרעה עצמה, אלא סביב ההתנהלות ביומיום ואיך אפשר להתמודד ביחד. לפעמים זה כבר עוזר לפרטנר לראות דברים שהוא לא היה מודע אליהם. הזוגיות לא חייבת להיפגע, היא יכולה דווקא להתחזק. צריך רק להכיר את ההפרעה, לדבר עליה, וללמוד איך לעבוד מולה ביחד".
