"הזוגיות הראשונה שלי הייתה חלום בלהות. אחרי שתי פגישות כבר קבעו לנו ווארט. כשהכרתי את חיים, עדיין הייתי בטראומה מהנישואים הקודמים. היה לי קשה להיפתח ריגשית ולבטוח בו, ואז עברתי ניתוח והבנתי שאני רוצה אותו לצידי, לתמיד. הוא שיקם גם את הלב שלי וגם את הקשר שלי עם המשפחה", משתפת בהתרגשות אור יגודיוב, בת 24 מרמלה.
לאור יש סיפור אהבה מיוחד עם חיים יגודיוב. שניהם היו בעבר חרדים. "הייתי בחור חרדי רגיל לחלוטין מקרית ספר, תלמיד טוב שמתבלט לטובה", משתף חיים. "מאוד אהבתי לקרוא ספרים, אז קראתי ספרים של מדע בכמויות. התחילו להתעורר בי שאלות על דת ועל אמונה, אבל לא שיתפתי אף אחד בכך. המשכתי הלאה במסלול התורני כחרדי לכל דבר.
"בגיל 16 עברתי לישיבה גבוהה בירושלים, אז נכנסתי לספריות לא חרדיות והמשכתי לחקור. לקראת גיל 20 כל השאלות שעלו בי כבר ממש הקשו עליי, כי הגעתי לגיל של שידוכים ולא רציתי להמשיך לחיות את חיי כהצגה. הייתי חייב להבין מי אני ולהחליט מהי הדרך שלי.
6 צפייה בגלריה
הצעת הנישואים של אור וחיים. ידידות שהפכה לסיפור אהבה גדול מהחיים
(צילום: אלבום משפחתי)
"לא היה בי שום רצון לצאת בשאלה, אבל לא מצאתי את התשובות שחיפשתי אז החלטתי שהגיע הזמן לספר להורים שלי - שהיו כמובן בשוק מוחלט. אחרי השיחה עזבתי את הישיבה וחזרתי לגור איתם. בנראות נשארתי חרדי, אפילו התחלתי לעבוד כמשגיח כשרות, אבל אחרי חצי שנה בגיל 21, החלטתי לעבור לבית של 'עמותת הלל', שמסייעת ליוצאי החברה החרדית להשתלב בחברה הכללית".
מדוע עזבת?
"היציאה שלי בשאלה הייתה טראומטית להורים שלי והיו המון פיצוצים בבית. עזבתי את הבית בבכי, והיה נראה שהקשר בינינו מתנתק לחלוטין. אחרי חודש במגורים של עמותת הלל, התחלתי לימודים במכינה של האוניברסיטה העברית, במטרה לעשות בגרות. סיימתי קדם-מכינה, אבל בסוף נשרתי כי כל התקופה הזו של היציאה בשאלה גבתה מחיר מאוד כבד על המצב הנפשי שלי. היו לי חרדות נוראיות ותחושה של בדידות, ולא הצלחתי להתרכז בלימודים.
"אחר כך חזרתי שוב לדירות של העמותה והתחלתי לעבוד. במשך הזמן הזה הקשר עם ההורים שלי כבר החל להסתדר. חזרתי לבקר אותם, אך כשהגעתי תמיד התלבשתי כמו חרדי כדי לכבד אותם. הצלחנו לשקם את היחסים כל כך טוב עד שחזרתי לגור בבית. לימדתי את עצמי אנגלית, צילום ואדריכלות דרך יוטיוב, והתחלתי לעבוד עם אמא שלי. אחר כך עברתי לגור בתל אביב, שם גם הכרתי את אור, שגם יצאה בשאלה".
אור: "המשפחה שלי כל כך פחדה שאזלוג לעולם החילוני, אז הם ניסו לחתן אותי מהר ולא ידעו שהם מחתנים אותי עם גבר פוגעני. אחרי שנה וחצי החלטתי שאני רוצה להתגרש, אבל הוא לא הסכים. באותה תקופה גם יצאתי בשאלה ואיבדתי את המשפחה שלי בדרך, כך שהייתי מאוד תלויה רגשית בגבר הזה"
אור, איך היה תהליך היציאה בשאלה שלך?
"גדלתי בכפר חב"ד, במשפחה עם 15 ילדים ובבית מרוקאי שלם עם כל המשתמע מכך: אוכל, אורחים, בית חם, תוסס ושמח. בבית היה לי הכול וכל אחד מאיתנו הרגיש כמו ילד יחיד, אבל מעולם לא אהבתי את ספסל הלימודים ועשיתי בגרות בקושי רב. המטבח היה המפלט שלי, ואחרי שהשתתפתי בתחרות קינוחים, קיבלתי במתנה להשתתף בקורס לעיצוב עוגות. אחרי הקורס התחלתי למכור עוגות מהבית, ונרשמתי לקמפוס קולינרי כדי לקבל הכשרה מקצועית.
"אמא שלי תמיד האמינה בי ותמכה בי בכל מה שרק יכלה, למרות שהיה קשה כלכלית, גם בגיל 16 היא תמכה כשהחלטתי שאני רוצה ללמוד גיטרה. נרשמתי לחוג ברמלה כי זה היה מסובסד, שם נחשפתי לראשונה לעולם החילוני, ואז הכול השתנה".
מה קרה בעצם?
"למדנו בנים ובנות יחד, היה לי מורה זכר. פתאום הרגשתי משוחררת. יכולתי לדבר עם כולם ופתאום הכול היה מותר, ואהבתי את זה. עם הכסף שחסכתי מהעסק שלי, קניתי טלפון והייתי עצמאית, ובגיל 17 טסתי לשוויץ כדי להיות קונדיטורית במלון חרדי.
"כשחזרתי לארץ היה מפגש עם שף שעבד איתי, ובאותו מפגש הכרתי בחור. הוא ממש מצא חן בעיניי והתחלתי להסתובב איתו. אחרי שבוע וחצי, אחי הגדול התקשר אליי וצעק, 'מישהו ראה אותך בסינמה סיטי עם בחור! בואי עכשיו הביתה'. ההורים קבעו לנו פגישות וביקשו שנחליט אחרי שתי פגישות אם לסגור ווארט או לא. בסוף הפגישה השנייה ההורים הצטרפו למסעדה ופשוט התחילו לפרסם שאני כלה".
איך הרגשת?
"הייתי תמימה, אז הייתי באורות. חשבתי לעצמי: וואו, הלך לי נורא קל עם השידוכים, איזה כיף! המשפחה שלי כל כך פחדה שאזלוג לעולם החילוני, אז הם ניסו לחתן אותי מהר ולא ידעו שהם מחתנים אותי עם גבר פוגעני שהתעלל בי. אחרי שנה וחצי החלטתי שאני רוצה להתגרש, אבל הוא לא הסכים. באותה תקופה גם יצאתי בשאלה ואיבדתי את המשפחה שלי בדרך, כך שהייתי מאוד תלויה רגשית בגבר הזה.
"יום אחד ברחתי מהבית. לא היה לי לאן ללכת, אז בעצת השוטרים הגעתי באמצע הלילה לעמותת הלל. הם דאגו לי למקלט חירום, אבל בבוקר הוא התקשר ואמר, 'אם יש לך טיפת כבוד, את באה עכשיו הביתה ומסדרים עניינים'. חזרתי אליו".
מתי החלטת לעזוב אותו סופית ומדוע?
"יום אחד חזרתי מאירוע קייטרינג וראיתי אותו אורז מזוודות וארגזים. הוא אמר שהוא עוזב ומתגייס לצבא ושאנחנו נפרדים. חשבתי שאני עומדת להשתגע. בגיל 21 מכרתי את תכולת הדירה שלנו ועברתי לדירה קטנה ברמת גן. חיפשתי עבודה כי הוא לקח לי כל שקל שאי פעם הרווחתי, ומדי יום הגעתי לעמותת הלל כדי לאכול.
"פעם אחת החברים מהעמותה שכנעו אותי ללכת איתם לאכול המבורגר בתל אביב. עמדנו בתור והם פגשו חבר שהגיע עם חיים, והציעו להם להצטרף אלינו. חיים נראה לי קצת חנון, אבל הוא פיתח איתי שיחה חברית. הוא הבין שאנחנו גרים ממש קרוב, ומדי פעם הוא היה שולח לי הודעות ושואל אם בא לי לאכול איתו בעיר".
"בתקופה שעבדתי בירושלים וגרתי בתל אביב, לא בישלתי בכלל", אומר חיים. "אכלתי רק קופסאות של אמא, הזמנתי או אכלתי בחוץ. חיפשתי חברה כי תמיד עדיף בשניים, והבנתי שאור שכנה שלי. היא גם סקרנה אותי, אבל לא מבחינה רומנטית, ופשוט הוספתי אותה לרשימה שלי של 'הרעבים'. לקח זמן עד שזה התפתח לקשר רומנטי, וכשזה קרה, היא דחתה אותי מלא".
חיים: "התכוונתי להישאר רווק תל-אביבי על גיל 30 לפחות, ובכלל לא חיפשתי זוגיות, אבל לפני הנסיעה שלה לטורקיה הבנתי שפיתחתי אליה רגשות. כשהיא חזרה בילינו המון זמן יחד, אבל היא תמיד דאגה להגיד לי, 'חיים אתה חמוד, אבל אנחנו לא זוג'"
מתי קרתה נקודת המפנה בקשר החברי?
אור: "אחרי בערך שלושה חודשים של ידידות, כשהוצאתי טיולים כשרים של קבוצות נשים לטורקיה. יומיים לפני הטיול נקעתי את הרגל. הייתי צריכה להספיק לארגן ערכות לטיול ולעשות סידורים, אז חיים הגיע לעזור לי. באותו יום נרדמתי על המיטה, הוא שיחק לי בשיער, הלך לקנות לי חלב והנוכחות שלו הייתה לי נעימה, ומשהו שם נפתח. למחרת הוא ליווה אותי למונית שלקחה אותי לשדה התעופה, וכשנפרדנו הוא נישק אותי ואמר לי שהוא יתגעגע אליי".
חיים: "התחלתי לשם לב שהיא מעסיקה אותי מעבר לארוחות המשותפות וזה פשוט קרה. בתכנון שלי התכוונתי להישאר רווק תל-אביבי על גיל 30 לפחות, ובכלל לא חיפשתי זוגיות, אבל לפני הנסיעה שלה לטורקיה כבר הבנתי שפיתחתי אליה רגשות. כשהיא חזרה בילינו המון זמן יחד אבל היא תמיד דאגה להגיד לי, 'חיים אתה חמוד אבל אנחנו לא זוג', ואני הייתי משיב לה, 'נעים לנו ביחד אז לעכשיו זה בסדר', וזה היה מרגיע אותה".
אור, ממה חששת?
"הייתי גרושה טרייה אבל פרודה הרבה זמן ועם מטענים מהקשר הקודם. אור לא לחץ אותי לשום כיוון ותמיד דאג להרגיע הן במילים והן במעשים, עד שלאט-לאט הבנתי שזה לא הגבר שהייתי נשואה לו, אבל עדיין היה לי קשה להיפתח רגשית. חיים לא ויתר ותמיד היה שם לצדי.
"כשהגיע התאריך שלי לניתוח מיני-מעקף, התחוור לי יותר מתמיד שאני רוצה אותו לידי. מהניתוח יצאתי מטושטשת וראיתי את אמא שלי יושבת לצידי. היא החזיקה לי את היד ואמרה לי שאבוא אליהם הביתה אחרי הניתוח להחלים, אבל הדבר הראשון ששאלתי אותה היה, 'איפה חיים?'
"כל חברים שלי הגיעו לבקר ורק חיכינו, אני ואמא שלי, שחיים יבוא כבר. כשהוא הגיע, הסתבר שסבתא של חיים ואמא שלי הן חברות ילדות בלב ובנפש. אמא שלי נדלקה עליו, ואמרה לי לא לפספס אותו. במהלך ההחלמה אצל ההורים שלי הקשר שלי ושל חיים התחזק. ההורים שלי התאהבו בו בטירוף וזה ממש עזר.
"הוא הצליח לנרמל את החזרה בשאלה שלי, גרם להם להיפתח ודיבר איתם בנועם, להבדיל ממני שרק אמרתי להם 'תתמודדו' בצרחות. הוא נתן להם להבין שהוא מודע לקושי שלהם, ונתן להם את המקום לכאוב וכך הכול התהפך ב-180 מעלות לטובה".
חיים, איך המשפחה שלך קיבלה את אור?
"המשפחה שלי התאהבה באור, איך אפשר שלא? חודשיים אחרי הניתוח עשינו להם ארוחה משותפת והיה מרגש מאוד, כי הסתבר שהם גם מכירים. הפכנו למשפחה אחת וביקרנו המון אצל ההורים שלי וגם שלה. אור היא חברה מאוד טובה של אמא שלי, למרות שזו חרדית וזו יוצאת בשאלה. אמא שלי היא אישה מיוחדת, יש לה ראש פתוח וחוכמת חיים. כולם שמחו מאוד כשהחלטנו להתחתן".
אור: "אחרי חצי שנה הגיעה ההצעה. ישנו בדירה של חיים בתל אביב ובארבע בבוקר הוא העיר אותי ואמר לי לשם בגדים נוחים ונעליים נוחות, ושאנחנו יוצאים. נסענו ברכבת לנתב"ג ומשם טסנו לאיסטנבול. הוא רצה שכל החברים שלי שגרים שם יהיו נוכחים בהצעה.
"רק בשעתיים האחרונות בטורקיה הוא שלף טבעת, כך שהייתי מבולבלת כל הטיול ולא הבנתי מה מטרתו עד לאותו הרגע. ישבנו בשדרה יפה של מסעדות, חיים ירד על הברכיים וכל הטורקים מסביב שרקו ומחאו לנו כפיים. חזרנו לארץ, עשינו ווארט למשפחה והתחתנו כעבור שנה".
אור: "הסתבר שסבתא של חיים ואמא שלי הן חברות ילדות בלב ובנפש. אמא שלי נדלקה עליו, ואמרה לי לא לפספס אותו. במהלך ההחלמה אצל ההורים שלי הקשר שלי ושל חיים התחזק. ההורים שלי התאהבו בו בטירוף וזה ממש עזר"
החתונה הייתה חרדית או חילונית?
"גם וגם. החצי הראשון של החתונה, מחמש עד עשר בלילה, היה חרדי לחלוטין וכלל חופה וקידושין, הפרדה מלאה, שבע ברכות ואפילו מוזיקה חסידית. בשעה עשר כולם התפנו, החלפנו בגדים ואז התחילה החתונה החילונית. היה לנו טקס מאוד יפה ומרגש: במקום סתם סלואו או שושבין טבעות, אני ענדתי לחיים טבעת וזה מילא בי תחושה של הגשמה. הייתה מסיבה מדהימה עם חברים ומתנדבים מעמותת הלל".
האם העובדה ששניכם מגיעים מאותו רקע וששניכם יצאתם בשאלה קריטית להצלחת הזוגיות?
"חד-משמעית", אומרת אור. "בגלל ששנינו מגיעים מאותו רקע ועשינו את אותה הדרך אז אנחנו מבינים אם יש טריגר ממשהו, למה זה קורה ויכולים לקבל זאת בהבנה. יש בינינו הרבה יותר תקשורת והכלה. חיים מגיע למשפחה עם כיפה ולבוש מכבד, אני מגיעה עם חצאית וחולצה ארוכה. אנחנו עושים זאת ממקום מכבד ולא כפייתי. אנחנו רוצים קשר בריא עם המשפחה, כי אנחנו אוהבים אותם ולא רוצים לעורר פרובוקציות. חשוב לנו לתת להם להרגיש בנוח".
חיים: "יש אפס משחק. אנחנו מספרים הכול וכולם יודעים הכול על החיים שלנו. אנחנו לא מנסים להעמיד פנים ולהיות מה שאנחנו לא. המשפחה יודעת שאנחנו לא שומרים שבת אבל אנחנו כן שומרים על בית כשר ואפילו על כשרות מהודרת בשביל המשפחה וגם בשביל העסק שלנו".
מאיפה הגיע הרעיון לפתוח עסק ביחד?
"אור הייתה במצב מאוד קשה פיננסית, אז בניתי תכנית עסקית כדי להשתלט על כל החובות. ידעתי שהיא שף ושיש לה כישרון אדיר ביד והיא יודעת לעשות אירועי קייטרינג מתוך שינה. אני בצד העסקי של תכנון לטווח ארוך והיא יותר הכישרון של העסק ובעלת הידע המקצועי והתפעולי. אפשר להגיד שאני מנכ"ל אבל גם סו שף".
אור: "מדהים לנו לעבוד יחד אבל זה לא יכול לעבוד לכל זוג. עברנו הרבה כדי להגיע למקום שאנחנו נמצאים בו שכולל תקשורת טובה, הבנה, ניהול וחלוקת תפקידים. ירקנו הרבה דם בדרך והיו הרבה מאוד חיכוכים שהיה קשה להתמודד איתם בהתחלה. היום, אחרי שנתיים, אנחנו מכונה משומנת היטב וכל אחד עושה את התפקיד שלו בעיניים עצומות, אבל ההתחלה הייתה מטלטלת. השקענו כל שקל שהיה לנו בפתיחה של העסק שהיה מתוכנן להיפתח רישמית בשמחת תורה, ואז הגיע 7 באוקטובר ושינה לכולנו את התוכניות".
מה עשיתם עם כל האוכל שהוכן מראש?
אור: "כשנודע לנו מה שקרה, החלטנו שפשוט ניקח את האוכל ונלך לחלק לחיילים. בעשר בבוקר כבר היינו ברכב עם שקיות של אוכל ונסענו לאסוף חיילים, לתת להם טרמפ לבסיס ולחלק להם אוכל ושתייה. הצבא עוד היה בהלם, המדינה בכאוס ואנחנו נסענו בשטחי מלחמה עד שתיים עשרה בלילה הלוך-חזור, מהמרכז לדרום ולהיפך.
"למחרת כבר יצרנו קשר עם חיילים בודדים, נסענו לשטחי כינוס וחילקנו אוכל. משפחות של חיילים שלחו איתנו ציוד ליקיריהם והתחילו ליצור איתנו קשרים כל מיני פלוגות. לא היו מטבחים או חיילים לבשל, אז התקשרו אלינו וביקשו שנבוא לשטחי כינוס כי מאות חיילים היו צריכים אוכל לשבת. כל האוכל והציוד הגיעו מתרומות של אנשים ובעיקר מעוקבות חרדיות של העסק. זה מה שעשינו במשך חצי שנה וכמובן שהיו לנו אפס רווחים".
מדהים. לסיום, האם אתם מאמינים שאתם זיווג משמיים?
אור: "אני מאמינה שכן. אני בחורה רוחנית אז רואה יד מכוונת, קארמה או איך שתקראי לזה, אבל לחלוטין יש בכל הסיפור שלנו משהו שהוא מעבר לגשמי".
חיים: "זה מרגיש משמיים כי יש פה חיבור אמיתי שהוא כנגד כל הסיכויים. מספיק שהיה משהו אחד הכי קטן שונה בכל הדרך שלנו, ולא היינו זוכים להכיר".
