רקדנית הפלמנקו אדוה ירמיהו הייתה אמורה להתחיל את לימודיה במכללה למנהל, כשהחליטה לחשב מסלול מחדש. "ישבתי בדירה של ההורים שלי ואמרתי לאמא שלי, 'אני לא מבינה למה אני צריכה ללכת למכללה למנהל אם הדבר שאני הכי אוהבת בעולם הוא גם מקצוע. אני רוצה לעשות פלמנקו!'".
לשמחתה, אמה, שהיא מטפלת באמנות, תמכה בהחלטתה, ואדוה החליטה לוותר על הלימודים בישראל ולנסוע לספרד כדי ללמוד פלמנקו בצורה מקצועית. היא עברה לגור בסיבליה, שם נחשפה לעולם של פרפורמנס חזותי ומחול, ובמשך שנה עבדה על מופע עם אומנים מקומיים. אבל אז קרה משהו שהיא לא ציפתה לו.
"בשבוע האחרון של החזרות למופע, קיבלתי החלטה שהגשמתי את החלום הכי גדול שלי ואני חוזרת לארץ, כי אני מחפשת זוגיות ונורא רציתי גבר ישראלי. היה לי חלום לחיות בתל אביב, איפה שגדלתי כל החיים, ושאימא ואבא שלי יעזרו לי לגדל את הילדים, ויהיה להם יום קבוע אצלנו בבית".
כמה ימים לפני החזרה לישראל, היא יצאה לשתות בירה עם חברה, ונגן גיטרה מקומי בשם מנואל התחיל לדבר איתן. לימים תעיד חברתה שמרגע שמנואל הגיע, הוא ואדוה לא הצליחו להפסיק לדבר. השיחה ביניהם זרמה והזמן טס בלי ששמו לב, עד שהבר בו ישבו נסגר.
כשהלכו כל אחד לדרכו, אדוה הודתה בפני חברתה שהיא מרגישה חיבור מוזר לנגן הגיטרה הספרדי הזה, למרות שהיא בהחלט הניחה כי זהו סוף הסיפור. הרי עוד כמה ימים היא כבר תהיה על המטוס, בדרכה לחיות את המשך חייה בישראל.
אבל למנואל היו תוכניות אחרות. עד הטיסה של אדוה הוא לא הפסיק לשלוח הודעות ולהתקשר. אדוה ניסתה להדוף את החיזור, שהיה נראה לה מיותר וחסר עתיד, אך לבסוף התרצתה. יומיים לפני מועד השיבה שלה לישראל, היא יצאה איתו לדייט.
הדייט היה נהדר והחיבור הראשוני שהיא הרגישה באותו ערב שבו הכירו, רק התחזק. אדוה אכן חזרה לארץ, אבל היא כבר לא הייתה בטוחה איפה הלב שלה, בספרד או בישראל. היא ומנואל החלו לדבר כל יום, כל היום. באותה תקופה מנואל ניגן בטבלאו, מועדון פלמנקו ספרדי, שמאוד מוכר בסיבליה. באותו הזמן אדוה, שהתקשתה להמשיך לתכנן את עתידה הישראלי, מצאה את עצמה נוסעת לחודש, כדי ללמד פלמנקו בסין.
אדוה ירמיהו רוקדת פלמנקו. התאהבה בסגנון כבר בגיל צעיר
(צילום: דן בן ארי)
הגעגועים שיגעו אותה, והיא החליטה לשכנע את המנהלת שלה להביא לשבוע האחרון של הקורס בסין, נגן פלמנקו מקצועי אסלי, היישר מספרד. המנהלת התלהבה, ואז היא הודתה בפניה שהיא מאוהבת בנגן הזה. כך, מצאו עצמם אדוה ומנואל מעבירים את הדייט השני שלהם ב'דיסני וורלד', שאנגחאי.
אחרי שבוע הסתיים הקורס, ובסופו אדוה חזרה לישראל ומנואל לספרד. את הדייט השלישי שלהם הם ציינו בחנוכה, כשמנואל הגיע לבקר אותה בישראל, ואז הוא כבר פגש את כל המשפחה הישראלית של אדוה.
אז הספרדי ניצח את החלום על החתן הישראלי?
"כמובן שלא דמיינתי שזו תהיה הזוגיות שחיפשתי, שאיתו אני אקים משפחה. היה לי מאוד-מאוד קשה לקבל עם עצמי שבן זוגי לחיים לא יהיה ישראלי. זו הייתה דילמה שליוותה אותנו מההתחלה. גם למנואל היה קשה להכיל את זה שבת זוגו היא בעצם לא ספרדייה".
למה בעצם? ממה חששתם?
"חששנו שאם נקים משפחה ביחד וזה לא יסתדר, אז מה יקרה הלאה? יש לנו חברים משותפים שהייתה ביניהם זוגיות של ישראל-ספרד - אבל להם זה לא הסתדר, ולא רצינו שזה יקרה גם לנו. חששנו גם מהשוני בין התרבויות, בגלל ששפה היא דבר מאוד עמוק, ואנחנו מתקשרים בשפה שהיא למעשה השפה השלישית שלי.
"אז נכון, מאוד השתפרתי, ויש לי רמה מאוד גבוהה של ספרדית, אבל לפעמים אני לא מוצאת את המילה המדויקת. פער בשיח הוא גם פער תרבותי".
אדוה מונה בפניי הבדלים נוספים שהפחידו אותה בתחילת הדרך: למרות שהיא כבר 15 שנה ביחסים עם ספרד - מאז שהחלה לרקוד פלמקו כילדה, ועדיין - היא לעולם לא תהיה ספרדייה. היא גם לא יודעת להכין אוכל ספרדי, היא לא גדלה על הקומיקאים שמנואל גדל עליהם - אז הם פשוט לא מצחיקים אותה, ויש כמובן את הפער המשפחתי בין שלושה ילדים בממוצע למשפחה בישראל לעומת הספרדים, שלרוב מסתפקים בילד אחד.
אדוה ירמיהו ומנואל. מהר מאוד החלו לשתף יחד פעולה בהופעות
(צילום: דן בן ארי)
גם הסגנון המשפחתי הישראלי בדרך כלל מאוד שבטי, בזמן שבספרד משפחות רבות נפגשות רק בחגים ומועדים, פעמים ספורות ומוגבלות בשנה. אפילו התחושה של ימי שישי בישראל שפשוט לא קיימת שם, בקצה הרחוק ביותר של הים התיכון, מקשה עליה. "השלמה ארצי שלי זה לא השלמה ארצי שלו", היא מסבירה.
למרות כל אלו, השניים לא ויתרו. הזוגיות שלהם החלה לנוע על הציר שבין ספרד לישראל, פעם ביחד, פעם לחוד. באחד הסבבים מנואל נסע לעבוד ביפן למספר חודשים, ובדיוק באותה תקופה אדוה חזרה לסביליה לעבוד על יצירה חדשה. מנואל הציע שתשהה בדירה שלו, וכשהוא חזר מיפן פתאום הבינו שהם בעצם עברו לגור ביחד, וזה היה עבורם רק הדייט הרביעי.
החיים האישים הלכו והתמזגו עם החיים המקצועיים. כשמנואל עבד על מופע, הוא הזמין את אדוה לרקוד לצלילי הגיטרה שלו, וכשאדוה הופיעה והזדקקה לגיטריסט מוכשר, מנואל היה הבחירה הברורה מאליה.
ואז הגיעה הקורונה. בין הסגרים והמסכות, אדווה החליטה אחרי תקופה ארוכה שלא ראתה את המשפחה, שהיא חייבת לחזור לביקור, אבל הנהלים המחמירים אפשרו למנואל להיכנס לארץ רק אם הוא יירשם כבעלה. השניים אספו כמה חברים, קפצו לבית העירייה בסיבליה, ונישאו זה לזו בטקס עירוני רשמי.
גם הפלמנקו, הדבק שחיבר אותם בהתחלה, היה שם. "עשינו מסיבת חתונה וזמר הפלמנקו שהופיע איתנו לפני כן, חיתן אותנו. במקום הברכות כל חבר מוזיקאי שר לנו שיר", נזכרת אדוה. את החתונה השנייה שלהם הם כבר עשו בישראל, בבר של אחיה.
איך החיים והיצירה שלכם נראים היום?
"יש לנו היום שני ילדים ואנחנו גרים במדריד. מבחינה אמנותית, למדנו לקחת את הטוב משתי התרבויות. פלמנקוס כאומנים יכולים להיות מאוד סגורים. רוצים רק פלמנקו. אבל במקרה אני התאהבתי בנגן פלמנקו שהוא מאוד פתוח ומאוד סקרן, כך שחיברתי אותו לאמנים ישראלים מקומיים והכרתי לו מוזיקה ישראלית".
בשנים האחרונות הם מדלגים בין מועדוני טבלאו במדריד ובסיביליה, ובין פסטיבלים של מוזיקה ספרדית בארץ, בהם פסטיבל "ימי הפלמנקו" שיתקיים בין ה-7 ל-11 ביולי במרכז תרבות אניס ובתאטרון ענבל בתל אביב.
