היא אישה יקרה לליבך. אתן חברות כבר מזה זמן מה ואת אוהבת אותה. לכן, כשהיא נכנסה לזוגיות, את ממש פרגנת לה ושמחת בשמחתה. גילית שבן הזוג שלה מקסים, נחמד ונראה שהוא טוב עבורה. עם הזמן, אתם נפגשים בכל מיני סיטואציות. פעם בבילוי משותף, פעם במסיבה, ביום הולדת, בים. תכלס, הוא נראה לא רע, וממש כיף לך לקשקש איתו כשאתם נפגשים.
את וחברה שלך נהנות מכך שאתם מסתדרים כל כך טוב. זה בהחלט מקל על החיים. אבל לפעמים יש לך תחושה שמבטיכם מצטלבים לשנייה אחת יותר מדי. לפעמים את לא יכולה שלא לחשוב שאולי את בעצם מאוהבת בו.
כאילו שנושא ההתאהבות אינו מורכב מספיק, אפשר רק לתאר כמה מורכב זה עלול להרגיש כשאת שזו שמאוהבת, והוא - הוא בכלל שייך לאחרת, לחברה שלך. אין ספק שמדובר במצב מסובך ביותר. ואת ודאי מרגישה הרבה סוגים של רגשות.
"זה נכון שאהבה אמיתית היא משהו שלא קל למצוא, ואם את מרגישה חיבור חזק אליו, זה גורם לך לתהות שמא את מוותרת על משהו שיכול להיות משמעותי. אולם השאלה היא איך יודעים שזאת באמת אהבת אמת ולא סתם משיכה רגעית או פנטזיה שנבנית"
אז מה עושים? קודם נבין מהי התאהבות, ומה משפיע עליה. על פי מילון אבן שושן, התאהבות מוגדרת כ"היקשרות נפשית עזה אל אדם אחר מתוך רגשי אהבה; היווצרות של אהבה". לפי ההגדרה היבשה, משתמשים במילה אהבה בשביל להגדיר התאהבות. אבל זה קצת אירוני, לא? הרי התאהבות היא תחושה, יותר מכל דבר אחר. תחושה חזקה של רצון להתאחד רגשית וקרוב לוודאי גם פיזית עם אדם אחר.
הצד החייתי
האם כשאנחנו מרגישים את אותה תחושה מסעירה, אנחנו יודעים להבחין שמדובר בדבר מה חולף? בהידלקות רגעית? במשיכה מינית בלבד? או שאולי זהו הסימן ל"אהבת אמת" כפי שהוליווד מלמדת אותנו? יש שיגידו שהכול נקבע הודות לחיבור הכימי שיש או אין בינינו. כך שבמקרה הזה, הביולוגיה שלך והביולוגיה שלו פשוט מתאימות בצורה כל כך טובה, שאין לכם ברירה אלא להתאחד.
ליגד גרניתצילום: חיים קמחיוהנה פגשת אותו. האם תסובבי עורף לברירה הטבעית? הלא אנחנו עדיין בסך הכול בעלי חיים. אומנם לא הכרתם בסיטואציה אידיאלית, אבל מבחינה אבולוציונית, אתם כנראה צריכים להיות ביחד. מי את שתתכחשי לזה? בנוסף, זה ידוע שאם נחשפים באופן קבוע לאדם מסוים ויש התאמה כימית, עשויה להיווצר התאהבות. לכן, זה רק הגיוני שאם אתם מתאימים ותמשיכו להיפגש הודות לחברה המשותפת, את עשויה למצוא את עצמך עוד יותר מתאהבת בו.
הצד האנושי
הצד השני, האנושי יותר, הוא מי את בתוך הסיפור הזה. האם בדקת את המניעים הפסיכולוגים שלך פה? ברור שזה מצב לא פשוט, לכן הדבר הכי חשוב כאן הוא להבין מה באמת עומד מאחורי הרגשות שלך, ואיך להתמודד איתם, בלי לפגוע בעצמך או באנשים שמסביבך.
באופן אישי, אני סבורה שבשביל להתאהב או להידלק על מישהו, אנחנו צריכים לקטלג אותו בראש כפנוי. עבורי, בני הזוג של חברותיי הם מראש סוג של טאבו. אני אפילו לא רואה אופציה להסתכל עליהם כעל אובייקט רומנטי. הם מקוטלגים בראש שלי תחת קטגוריית "אחים" ולא "מאהבים פוטנציאליים", לכן זה נראה לי כמעט בלתי אפשרי שזה יקרה עבורי. עם זאת, הרבה אנשים נמשכים לאסור ולטאבו. זה נפוץ הרבה יותר משנדמה, ועצם קטלוגו של אדם כ"בלתי מושג", כבר עשוי להיות אפרודיזיאק רציני.
לכן, ההצעה שלי היא שלפני הכול, תתחילי בכמה שאלות פנימיות שחשוב שתשאלי את עצמך:
- האם אני יכולה לדעת בוודאות שזו אהבה אמיתית, או שאולי זאת יותר התלהבות או משיכה לאסור?
- האם שווה לי לסכן את החברות שלי? האם אני מוכנה לשלם את המחיר שהווידוי הזה יגבה ממני? הרי ברור שלא משנה מה תבחרי, יהיה לזה מחיר מובהק והפסד כלשהו.
- האם אני מתאהבת סדרתית, כלואה בתוך פנטזיה שאני רוקמת לעצמי?
- האם אני מונעת מקנאה או מתחרותיות סמויה עם חברה שלי?
- האם יש סיכוי שזה דפוס של הרס עצמי?
- האם אני הילדה שתמיד רוצה את מה שאין לה?
הייתי ממליצה לך לעשות בירור עם עצמך, בעדיפות עם איש מקצוע, ולבדוק בצורה יסודית את המניעים העמוקים ביותר שלך, לפני שאת עושה משהו כמו להתוודות בפניו או בפני חברתך.
זה נכון שאהבה אמיתית היא משהו שלא קל למצוא, ואם את מרגישה חיבור חזק אליו, זה גורם לך לתהות אם את מוותרת על משהו שיכול היה להיות משמעותי. אבל השאלה היא איך יודעים שזו באמת אהבת אמת ולא משיכה רגעית או פנטזיה שנבנית, כי הפרי האסור מתוק מאוד.
בשביל לקבל עוד בהירות, חשבי גם על הנקודות הבאות:
- אם הייתם פנויים ושום דבר לא היה עומד בדרככם, האם עדיין היית מרגישה שזה הדבר הנכון? האם האישיות שלו/ בחירות חייו מתאימות לך בכלל?
- האם אהבה בריאה יכולה להתחיל מתוך פגיעה בחברה טובה? אולי זה רק יהווה מצע להתחלת מערכת יחסים כשאת קרועה ומלאת רגשות אשם? איזה טוב כבר יכול לצאת מזה?
- האם תוכלי לבנות אמון אתו, כשאת יודעת שהוא עזב מישהי עבורך?
כמו שקשה ונדיר למצוא אהבה טובה, כך גם למצוא גם חברות טובה היא לא דבר שמובן מאליו. ואם תגידי לה משהו, זה בוודאות ישנה את הדינמיקה ביניכן, ולא ישכח לעולם. ואם תבחרי לדבר איתו, לפני שאת מדברת איתה - זה כבר חטא כפול, כי זה יעשה מאחורי גבה של חברתך.
לא משנה איך נסובב את התמונה, מישהו פה יפגע. האם אני יכולה להבטיח לך שתספרי להם איך את מרגישה והוא יעזוב אותה, יהיה איתך והיא תהיה השושבינה שלך? לא. אנחנו לא חיים בסרט של דיסני.
"האם אהבה בריאה יכולה להתחיל מתוך פגיעה בחברה טובה? אולי זה רק יהווה מצע להתחלת מערכת יחסים כשאת קרועה ומלאת רגשות אשם? איזה טוב כבר יכול לצאת מזה?"
בעיניי, מצבים בלתי אפשריים כאלה הם מבחן של אמונה, שהיה ואיפוק. אני מאמינה שאם נועדתם האחד לשני אתם תהיו ביחד. אולי לא כרגע, אבל החיים יובילו אתכם זו לזו בהמשך. לכן, אם הוא האחד שלך, הוא יהיה איתך. קצת אמונה. לא תמיד צריך לקדם את העלילה רק בגלל שאנחנו מתקשים לחוש רגשות לא נעימים.
שימי לב שאת לא מוצאת עצמך מתלבשת אקסטרה יפה, או שאת נחמדה ופלירטוטית במפגש עמו. שלטי בעצמך מתוך כבוד לחברה שלך, והצניעי את הרגשות שלך בינתיים. אין לזה מקום כרגע.
בגלל רגישות המצב, גם לא הייתי ממהרת להחליט או לבצע דבר מה. תני לעצמך רגע את הזמן לשהות עם הרגשות הללו, גם אם הם מייסרים. אני מאמינה שזמן הוא הפתרון האידיאלי למצב הזה, ויעזור לקבל את הבהירות שאת צריכה. אומנם אומרים שאנחנו לא בוחרים במי להתאהב, אבל אני רגע שמה על זה סימן שאלה. בדקי עם עצמך לעומק האם את מתעופפת ונישאת על כנפי הגורל או שאולי את מנסה לכוון אותו?
בהצלחה!
