מה עושות חברות גדולות כשהן מרגישות שהיסודות מתערערים? הן מזעיקות יועצים. הן משלמות הון לגורם חיצוני מומחה ואובייקטיבי כדי שיבחן את ספרי החשבונות, הנכסים, החיובים, זרימת העבודה, כל הפרטים כולם, וייתן עצות. והן לא נבוכות כשהחבר'ה מדלויט או מקינזי באים. אבל זוגות נשואים, שהרבה יותר מוטל אצלם על הכף, לעתים קרובות לא מחפשים סיוע מבחוץ עד שמאוחר מדי.
ג'ון גוטמן מעריך שזוגות מחכים בממוצע שש שנים יותר מדי לפני שהם מחפשים עזרה. טיפול זוגי הוא כמו טיפול תקופתי לרכב. או ניקיון אביב. או סילוק האבק מהמחשב. למה שלא תרצו לטפל במוסד שמגן על בריאותכם, עושרכם ורווחתם של ילדיכם? אבל רוב האנשים לא רוצים ללכת לטיפול זוגי, בדיוק כמו שאני לא רציתי.
ב-2015 ממשלת אוסטרליה הציעה לכל זוג שרצה בכך, טיפול משפחתי בשווי 200 דולר בחינם. התיאוריה היתה שנישואים שיינצלו מייצגים חיסכון של אלפי דולרים בעלויות פוטנציאליות של בתי דין לענייני משפחה ותשלומי רווחה לילדים. אבל נבחרת הציבור שקידמה את המדיניות, האמינה גם שמשפחות מאושרות טובות יותר לחברה בכלל, ולכן לגיטימי שהממשלה תממן תוכנית כזאת. מחשש שיוצפו בבקשות, התוכנית הוגבלה ל-100 אלף זוגות.
שבעה חודשים לאחר מכן, רק עשרת אלפים זוגות נרשמו אליה, ורבים מהם לא הגיעו בכלל לייעוץ. הממשלה ביטלה את התוכנית והעבירה את 17 מיליון הדולר שהקצתה לה למקום אחר.
מסיבות דומות, מדינת אוקלהומה, ששיעורי הגירושים בה בין הגבוהים בארצות הברית, השקיעה משאבים רבים, לפי הדיווח, כ-70 מיליון דולר מכספי הרווחה הפדרליים שלה, בתוכניות חינוך לנישואים בין השנים 2000 ל-2016, והתוצאות היו פושרות באותה מידה. מהערכה אחת של התוכנית עולה שאחת הסיבות לחוסר ההשפעה שלה היה הקושי למצוא משתתפים.
ההסתייגות הזאת מעזרה הגיונית לגמרי. טיפול עולה כסף (רוב המטפלים ממליצים על 12 מפגשים לפחות, במחיר ממוצע של 100 דולר לשעה, תשלום שבדרך כלל אינו כלול בביטוח הבריאות), הוא מביך, הוא ממלא שעה שאפשר היה לבלות בה.
כל אלה, כך נראה, מחריפים את הבעיות הקיימות: לחצים כלכליים, תקשורת לקויה וחוסר זמן זה לזה. כמו כן, עמוק בפנים, אנשים לא חושבים שהם לא בסדר. מערכת היחסים שלהם כנראה סבירה. הם רק צריכים לדבר יותר/לעשות יותר סקס/ לצאת יותר לבלות! ממש תעלומה למה זה לא קורה.
1 צפייה בגלריה
עטיפת הספר "חוכמת הנישואים" בהוצאת מטר, בתרגום: ענבל שגיב נקדימון
(צילום: באדיבות הוצאת מטר)
ועניין אחרון ורלוונטי מאוד: זוגות לא חושבים שזה יעבוד. הם פשוט יצטרכו להקשיב להרבה דברים לא נעימים שיאמרו עליהם ואז כלום לא ישתנה. "גיליתי שאם חייבים ללכת מדי שבוע למשך שעה, אומרים כל מיני דברים שלא היו נאמרים בדרך כלל, שפשוט היו נקברים", אומר גרי, שניסה חמישה מטפלים שונים אבל עכשיו הוא גרוש. "אז אתה שומע עוד יותר דברים שליליים כי צריך למלא את הזמן. יצאנו משם ובקושי היינו מסוגלים לדבר בינינו".
הוא ואשתו, שהיו להם דרכי תקשורת שונות ומאפייני אישיות שונים, התקשו למצוא יועץ שהתאים לשניהם, והצורך בעזרה התגלה בפניהם בזמנים שונים. "נדיר ששני אנשים מתעוררים באותו הבוקר וחושבים, 'אנחנו צריכים ללכת לטיפול וצריך לעסוק שם בא', ב' ו-ג', ומסכימים ביניהם בדיוק. אני מוכן להתערב שבאחוזים עצומים מהמקרים אחד מהם הולך רק בגלל שכועסים עליו".
אמנם אין נתונים קשיחים בנושא, אבל מטפלים אומרים שעדיין, בדרך כלל, גברים מסתייגים יותר מטיפול זוגי, אם זה מכיוון שהם לא רואים את הבעיה ואם זה מכיוון שגברים נוטים פחות מנשים לחפש עזרה בכל סוגיה של בריאות הנפש. אבל אפילו אם זה לא הגבר, לעתים קרובות לפחות אחד מבני הזוג חושב שאם הצד השני פשוט יירגע, הכול יהיה בסדר. הם הולכים לטיפול כדרך להרגיע את בני הזוג, כדי שהמטפל יוכל לומר לצד השני לא להתעצבן כל כך.
"נדיר ששני אנשים מתעוררים באותו הבוקר וחושבים, 'אנחנו צריכים ללכת לטיפול וצריך לעסוק שם ב-א', ב' ו-ג', ומסכימים ביניהם בדיוק. אני מוכן להתערב שבאחוזים עצומים מהמקרים, אחד מהם הולך רק בגלל שכועסים עליו"
לא כל המטפלים חולקים על דעתם של המזלזלים במקצוע שלהם. מחקר גדול שבדק מה שלומם של 645 זוגות חמש שנים אחרי שדיווחו לראשונה שאינם מרוצים, גילה שאלה שנשארו נשואים, היו שמחים שהם נשואים. אבל בראיונות עומק של 55 בני זוג שעדיין היו נשואים, מעטים מאוד מהם ייחסו את אושרם לטיפול.
חלק מהבעיה, אומרים פסיכולוגים, היא שייעוץ זוגי הוא אחד הטיפולים הקשים ביותר לביצוע. אוגוסטוס נפייר (Napier), המחבר של "משפחה במבחן", שעבד במשך חמש שנים עם אחד מחלוצי הטיפול המשפחתי, קארל ויטאקר, החליט שטיפול זוגי קשה כל כך, עד שהוא מעדיף לעשות אותו יחד עם מטפל אחר.
"התביעות של הטיפול הזה, של עבודה עם משפחות וזוגות, גדולות בהרבה מכפי שצפינו, ומטפלים זקוקים לעזרה רבה יותר, כדי לעשות אותו היטב", הוא אמר בריאיון למטפל אחר. "כשניסיתי לעבוד עם משפחות וזוגות לבד, מצאתי לעתים קרובות שנקלעתי למשולש כלשהו, או שהתהליך פגע ביכולתי, או שהרגשתי מוצף, או שנבלעתי בתוך עולמה של המשפחה בצורה עמוקה מדי".
לא כל הפסיכולוגים מסכימים על העצות הנכונות. חלקם, כולל דמויות מובילות כמו ג'ון גוטמן, חושבים שבעיות רבות בין זוגות לא יכולות להיפתר, ובמקום זאת צריכים ללמוד לחיות עם הקשיים. אחרים, כולל סוזן הייטלר (Heitler), מומחית בפתרון סכסוכים שכתבה את הספר "כוחם של השניים", מאמינה שאפשר להביא זוג למקום שבו אפשר לנהל משא ומתן על פתרון שיתאים לשניהם כמעט בכל נושא.
למרות כל ההסתייגויות האלה, נתונים מוכיחים שזוגות במצוקה של ממש, לא משפרים את מצבם בלי טיפול. אני מקווה שהספר הזה יוכל לעזור לכם למצוא כמה כללים בסיסיים לשיפור חיי הנישואים, כדי שיהיו מהנים יותר, אבל יש סוגים מסוימים של בעיות שעבורן צריך להזעיק אנשי מקצוע.
הרי לא טבעי להסתדר עם אנשים אחרים לאורך זמן רב. אין כמעט מינים אחרים שמסוגלים להתמיד בזוגיות. זה אומר שתמיד יהיו בעיות, חלקן סבוכות, עד כדי כך שהאנשים שנמצאים בתוך מערכת היחסים לא יהיו מסוגלים לפתור אותן. מעטים האנשים שלא קוראים להם ג'ייסון בורן ומסוגלים לבצע ניתוחים על עצמם.
אפילו זוגות שהתמחו בכישורים הבסיסיים המוצגים בפרק על ריבים, יגלו שקשה להם להשתמש בכישורים האלה כשהם מוצפים ברגשות. הדבר דומה לנהיגה בדרכים עקלקלות. בעלי כישורי נהיגה ממוצעים מסתדרים יפה במהירות החוקית הרגילה, אבל הם מסתבכים אם צריך לנהוג מהר הרבה יותר.
כשהנושאים החשובים והקשים באמת עולים והרגשות סוערים, אפילו אנשים שמצטיינים בתקשורת מאבדים את העשתונות. "אפשר ללמד אנשים כישורי תקשורת עד שתהיו סגולים, והם אפילו ילמדו אותם אם הם מטופלים טובים", אומרת סו ג'ונסון. "[אבל] כשבאמת צריך את הכישורים האלה, כלומר כשנמצאים במצב נסער מאוד, מוצפים רגשות שליליים לעבר בן או בת הזוג והכישורים האלה כבר לא נגישים".
אפילו היא, מטפלת מכובדת שלימדה אנשי מקצוע בכל העולם, עדיין רבה עם בעלה על שטויות. ההכשרה שלה, היא אומרת, בסך הכול מסוגלת לעזור לה להבין איך להחזיר את שיווי המשקל הזוגי בצורה מהירה יותר. כמקבילה לכך, מטפלים על פי שיטותיה של ג'ונסון מספקים מקום שאפשר לעשות בו חזרות על ההתנהגויות שהזוגות יהיו זקוקים להן כשהעניינים משתבשים, או זמן קצר לאחר מכן.
"אנחנו לא מלמדים כישורים בינאישיים. זה מלאכותי מדי", היא אומרת. "אנחנו נותנים לאנשים חוויות חדשות". מטפלים בשיטה שלה מבקשים מזוגות לעשות משחק תפקידים על מצבים ממשיים כדי לזהות את הטריגרים שלהם.
מטפלים זוגיים יכולים גם, כמשקיפים אובייקטיביים, לחקור את נקודות התורפה הנובעות מהיסטוריה משפחתית, או טראומה, או סוגיות בריאות הנפש שבני זוג רבים עלולים שלא לזהות או לחשוף, מתוך עודף של כאב או מצוקה רגשית. ובניגוד למטפלים של אינדיבידואלים, אם הם טובים, הם לא מייצגים רק את אחד מבני הזוג. הם פועלים לטובת הזוגיות, לטובת האיחוד ביניהם.
אפשר אולי לדמות את הטיפול הזוגי לפיזיותרפיה. התיאוריה היא שאפשר לתקן חולשה או פציעה בעזרת שינויי התנהגות מסוימים, כולל חיזוק השרירים מסביב לאזור הבעייתי, כדי שיוכלו לתמוך בהמשך ההחלמה.
במהלך הטיפול המטפלים רואים את הקשיים, מלמדים כישורים מסוימים, מבקשים מהמטופלים לתרגל אותם בקליניקה, ואז שולחים אותם לעשות הרבה חזרות בבית. אבל רובנו לא מתייחסים כך לטיפול זוגי. אנחנו רואים בו מעין חדר מיון; קופצים לשם רק במצב חירום פתאומי, כשצריך לתקן נזק, כמו ניאוף.
