לפני שלוש שנים אבישג סרף, שחקנית תיאטרון ויוצרת בת 29, חוותה פרידה כואבת מבחור אירי שהכירה דווקא בתל אביב. "הייתי אז בשיא הרווקות שלי", היא נזכרת. "גרתי בפלורנטין וחייתי את עולם האפליקציות. תמיד היה לי חיבור לבחורים לא ישראלים, אבל אף פעם לא מימשתי את זה, ואז הכרתי בחור אירי שחי בארץ לתקופה של כמה חודשים. מאוד התחברנו, וניסינו לבדוק אם זה יכול לעבוד. היינו יחד חצי שנה, חלק מהזמן כשהוא היה בישראל, וחלק מהזמן ניסינו לקיים קשר בשלט רחוק, ואז טסתי אליו לאירלנד. שם הכול התהפך".
מה קרה?
"גילינו שהיחסים שלנו לא באמת תואמים את המציאות. ברגע שתקופת ירח הדבש הסתיימה, והתחלנו לחוות יותר שגרה, הקסם שנוצר בגלל התרבויות השונות שלנו התפוגג. גילינו שאנחנו בכלל לא מתאימים ושהתאהבנו בפנטזיה. נוצר בינינו מתח. גיליתי שבשונה מבחור ישראלי שיודע ומסוגל לדבר על מה שהוא מרגיש, מדובר כאן בבחור אירי שלא אומר לי מה הוא חושב. הרגשתי שאני צריכה להלך על ביצים, לפענח מה הוא בדיוק חווה, ושאני לא מצליחה לתקשר עד הסוף את מה שאני מרגישה, כי אין לזה באמת מקום. מבחורה דעתנית, חופשיה ועצמאית, חוויתי שבר גדול. נדחקתי הצידה. הרגשתי לא רצויה כמו דג מחוץ למים.
"בנוסף, באירלנד לא הייתה לי מעטפת. אם הייתי בארץ, הייתי יכולה להרים טלפון לחברה ותוך חמש דקות היינו יושבת לקפה, יוצאות לסרט או למסיבה, אבל שם הייתי לבד. הסביבה הזרה העצימה את ההרגשה רעה שהייתה לי. לא מספיק שהרגשתי שאני 'לא מספיקה' בשבילו, הייתי גם זרה בנוסף לכל. הניסיונות שלי לסיים את הקשר בידידות לא צלחו, והגעתי לנקודה דרמטית שבה פשוט ארזתי את הדברים שלי ועזבתי. אחרי הפרידה התחילו הודעות וטלפונים וניסיונות מצידו לפייס אותי, אבל אני כבר הייתי במקום אחר".
"הייתי אמורה לחזור עם סיפור טוב, אבל הרגשתי במקום כל כך נמוך, חשבתי מה אני אומרת עכשיו לכולם פה בארץ? שהיה לי מזעזע? הורדתי אפליקציית היכרויות והתחלתי לצאת לדייטים. אבל ההרגשה הרעה רק התגברה. לצאת לדייטים אחרי פרידה זה בהחלט לא משהו שאני ממליצה עליו"
נשארת באירלנד אחרי הפרידה?
"כן, לכמה שבועות. לא הסתדר לי לחזור בטיסה ישירה, הרגשתי קצת תקועה והעדפתי להיתקע שם כמה שבועות ולהתחיל לשחרר את הבחור. אחרי הכול, לארוז מזוודה ולצאת מהארץ זה צעד מאוד מבטיח. הייתי אמורה לחזור עם סיפור טוב, אבל הרגשתי במקום כל כך נמוך, חשבתי מה אני אומרת עכשיו לכולם פה בארץ? שהיה לי מזעזע? קיוויתי לשפר את ההרגשה שלי לפני החזרה ארצה, הורדתי אפליקציית היכרויות והתחלתי לצאת לדייטים. אבל ההרגשה הרעה רק התגברה. לצאת לדייטים אחרי פרידה זה בהחלט לא משהו שאני ממליצה עליו.
"בינתיים, בגלל שהייתי בודדה, התחלתי לכתוב על החוויה שלי ולשתף חברים. הרגשתי שאני לא יכולה להעביר את החוויה שלי בסתם הודעה קולית. כשחזרתי לארץ הלפטופ שלי כבר היה מלא בקטעי כתיבה. כך נולד המחזה שלי – 'אירלנד', שהוא ממש על הסיפור שלי. אני משחקת בו את 'שוג', שהיא גרסה שלי".
מה גרם לך לפרסם את הסיפור האישי כהצגה?
"השתתפתי בזמנו בסדנאות כתיבה והיה לי דחף ליצור. סוף-סוף היה לי סיפור מעניין ששווה לחלוק".
"זה ישמע מוזר, אבל למרות שזה היה הסיפור שלי, הייתי צריכה לגלות אותו במובן מסוים מחדש", משתפת אבישג. "מה שעובד בחיים האמיתיים לאו דווקא עובד על הבמה, והייתי צריכה לעשות שינויים כך שהסיפור זז מסרט דוקומנטרי ליצירה. היו לו הרבה גרסאות. התחלתי עם גרסה מאוד קצרה של מחזה שנכתב תוך כמה ימים, ולאורך הדרך ערכתי בו עוד ועוד דיוקים. ניסיתי להבין על מה הסיפור באמת מעבר לעלילה. גם היום על הבמה המחזה עובר שינויים".
איך הייתה חוויית היצירה עבורך?
"היו ימים שהכתיבה הייתה מהנה וקלה, והיו ימים שזה הרגיש כמו מבוך מסובך, שאני לא יודעת איך לפתור. זו הרגשה מוזרה להרגיש שאני לא יודעת לפתור את הסיפור של עצמי. ניסיתי לתפוס אמת רגשית יותר מאשר אמת אובייקטיבית. פחות לשים דגש על מה קרה ואיפה, ויותר לזקק את איך שהרגשתי ולהעביר את התחושה לקהל.
"האמת שהיה לי די קשה להתעסק בחוויה שהייתה עבורי מאוד טראומטית, להרגיש זרה ולא רצויה, ולא להצליח להיות מי שאני רגילה להיות. זה היה משבר זהותי של ממש וחלום שנשבר. בחדר החזרות הייתה תקופה לא פשוטה, אבל היום כשאני מופיעה עם 'אירלנד' על הבמה זה כבר אחרת לגמרי. לפעמים אני אפילו צריכה לפלס לי דרך חזרה לחומר מרוב שאני כבר רחוקה ממנו".
האמת, נשמע כמו חוויה מעצימה.
"ממש כך. להבדיל, הדמות שאני משחקת מאוד שבורה ואני צריכה למצוא מחדש את המקום הזה. אומנם בהתחלה שיחקתי את עצמי, אבל ככל שהזמן חולף אני משתנה, ופתאום זה לשחק גרסה של עצמי בסיטואציה ספציפית".
"אגב, המחזה מצחיק מאוד", היא מבהירה. "יש בו הרבה הומור ורגעים של תקווה. זה סיפור שבעיניי חשוב לספר. בתור נשים הרבה פעמים אנחנו רואות את עצמנו באופן מסוים, ואז מגיע הבחור שגורם לנו להתנהג בדרכים שלא חשבנו שאפשריות עבורנו. פתאום יוצאות מאיתנו התנהגויות נואשות ותלותיות, הרבה עצב וכעס.
"הבמה בעצם חוקרת את החוויה האנושית, ואנחנו שמים אור על כל אותם שיתופים שאנחנו נחשפות להם בקבוצות פייסבוק סגורות. ההצגה גם מעוררת שיח על האופן שבו אפליקציות היכרויות משנות את החיים שלנו. מלבד זאת מפתיע לגלות עד כמה גברים אירים הם די כמו גברים תל אביביים".
היית אומרת שהיצירה הייתה חוויה מרפאת עבורך?
"בהתחלה קצת פחות, זה היה קצת כמו להשאיר את האקס בחיים. במקום לעבור הלאה, חוויתי מחדש את הסצנות איתו, גם את המריבות וגם את סצנות האהבה. בשנה הראשונה זה אפילו לקח אותי אחורה ומנע ממני להתקדם הלאה, אבל היום זה נותן לי פרספקטיבה. אני זוכרת את השיעור שלמדתי ומזכירה לעצמי לא לחזור על טעויות, כך שזו הייתה יותר חוויה מלמדת מאשר מרפאת".
"בתור נשים הרבה פעמים אנחנו רואות את עצמנו באופן מסוים, ואז מגיע הבחור שגורם לנו להתנהג בדרכים שלא חשבנו שאפשריות עבורנו. פתאום יוצאות מאיתנו התנהגויות נואשות ותלותיות, הרבה עצב וכעס"
מה למדת?
"השיעור הכי גדול שלי הוא שיש הבדל עצום בין איך שהדברים מצטיירים בפנטזיה לבין המציאות. כשאנחנו מגלים את ההבדל הזה, לא משנה כמה הוא כואב, צריך לקבל אותו ולהסתכל למציאות בעיניים, גם אם היא מאוד קשה. למדתי לא לבנות ארמונות בראש ואז להתבאס שדברים לא קורים כפי שדמיינתי. עוד למדתי שזה לגמרי בסדר להיות לבד, שטוב לי עם עצמי, ושאני לא חייבת להיות כל הזמן באינטראקציה חברתית, זוגית או משפחתית כדי להרגיש טוב".
איך זה להרגיש חשופה על הבמה?
"זה קצת ממכר. מעבר לאדרנלין, יש בזה משהו ממש משחרר, כי אני מרשה לעצמי להיות כמו שאני באמת. על הבמה הרי לא מייפים את המציאות, אלא מראים את גם את הרגעים הפתטיים והקשים שלנו בדיוק כמו שהם, ואנשים ממש מביעים הזדהות. יש בזה נחמה".
האקס יודע שכתבת עליו?
"לא אין לו צל מושג. אין לו אינסטגרם ופייסבוק. לפעמים אני מקבלת ממנו איזו הודעה תלושה, אבל לא סיפרתי לו מעולם ומעדיפה שזה יישאר כך. כשאני חותכת, אני לא משאירה מקום לפצעים מהעבר".
היום את כבר יוצאת עם ישראלים?
"כן, היום אני אפילו בזוגיות עם בחור ישראלי. אני כן נמשכת לגברים שיש להם יותר משפה אחת, שראו עולם, גרו או למדו בחו"ל".
