המילה "רילוקיישן" מתארת הגירה זמנית לצורכי עבודה, אך בישראל היא הפכה לשם קוד להגירה קבועה. אולי בגלל תווית ה"נפולת של נמושות", ואולי בשל המטען הרגשי שהיא נושאת. בשנתיים האחרונות נדמה כי אין אדם שלא מכיר לפחות חבר אחד שעזב. רק לפני שבוע התבשרנו כי בשנת 2024 עזבו את ישראל כ-82 אלף איש, 60,000 מהם לא מתכוונים לשוב. לפי סקרים נוספים, כ-24% מהישראלים שוקלים הגירה ו-73% מהעובדים הישראלים שוקלים רילוקיישן.
לצד ההבטחה לחיים בטוחים ונוחים יותר, רילוקיישן מציע גם הזדמנויות ואתגרים בזוגיות ובמיניות. בעבודתי הקלינית עם זוגות בתהליכי רילוקיישן אני פוגש את כל אלו. המאמר שלפניכם מיועד לאלו ששוקלים לעבור, או שכבר חיים מעבר לים, ומבקש לחדד את התרחישים שעשויים להתרחש, כדי לעזור לכם להתמודד טוב יותר עם כל מה שעולה. כל הדוגמאות מובאות באישור המטופלים, ותוך שינוי שמות ופרטים מזהים.
לחצים על אש גדולה, מיניות על אש קטנה
בין כל הטירוף הלוגיסטי של אריזות ופריקות, תורים בירוקרטיים, חיפושי דירות והרשמות לבתי ספר, גם הזוגיות עומדת במבחן. הלחץ הקונקרטי הזה שבדרך כלל נופל על אחד מבני הזוג (לרוב, על האישה), הופך את הדינאמיקה הזוגית למאתגרת יותר מהרגיל.
נינה, זוגתו של אבי, סיפרה ש"פתאום ראיתי שהאדישות שלו יותר מעצבנת אותי מבדרך כלל. אם הייתי רגילה להבליג על גרביים בסלון ועל היעדר המעורבות, הרגשתי שפה אני צריכה אותו יותר ולא מעניין אותי שהוא עובד. לא מספיק לי שאני צריכה לסבול את הבירוקרטיה המזוויעה של ארץ המגף, עכשיו גם הסלון הופך לארץ הגרביים? זה הביא אותנו לפיצוצים שלא חווינו בארץ".
החוויה המתסכלת של נינה היא לא ייחודית. בן הזוג שצריך להתמודד עם עיקר הבירוקרטיה והלוגיסטיקה חווה הרבה פעמים סטרס ובדידות גדולה מול האתגרים. כשיש הרגשה של חוסר בשותפות, זה בהחלט עשוי לצאת ככעס ישיר על בן הזוג. במקרה של הזוג הנ"ל, הדחק שימש כהזדמנות להעלות קשיים עמוקים יותר בזוגיות, והעבודה הטיפולית התמקדה בתקשורת הזוגית סביב קונפליקטים, אבל גם בשינויים קונקרטיים שאבי היה צריך לעשות בשביל להיות מעורב יותר בתהליכים הבירוקרטיים ובחיי המשפחה.
נינה: "לא מספיק לי שאני צריכה לסבול את הבירוקרטיה המזוויעה של ארץ המגף, עכשיו גם הסלון הופך לארץ הגרביים? זה הביא אותנו לפיצוצים שלא חווינו בארץ"
סוגיה נוספת שהזוג התמודד עמה היא שלחצים כאלו בדרך כלל משאירים פחות אנרגיה וחשק למיניות הזוגית. זה כמובן טבעי, וזה נובע מכך שהמוח עסוק מדי, ובאופן אובייקטיבי יש פחות אנרגיה להתעסק במיניות. לכן הסברתי להם שאין פתרון קסם שמתאים לכולם, והעצה שלי היא לזכור שהמיניות היא מראה של היחסים והיא חשובה. לכן חשוב לפנות זמן זוגי ואפילו זמן מיני. לקחת את הזמן לייצר אינטימיות משותפת שהיא מינית, גם אם היא לא כוללת ממש יחסי מין, ולהזכיר האחד לשני את מה שאתם אוהבים זה בזה ברמה המינית.
לעיתים נצפה דווקא בתופעה הפוכה - הקשיים היומיומיים שהיו בזוגיות נדחקים הצידה לטובת המאמץ של המעבר והדבר מוסיף לזוגיות ואפילו מגביר את המיניות ביחסים, אולי בגלל הרגשת השותפות, ואולי בגלל שעבור חלק מהאנשים בתקופות של דחק, יחסי מין הם דווקא עוגן של ביטחון ביחסים.
בוני וקלייד של פורטוגל
"בהתחלה היינו צוות לעניין" מספרת ענת, בת הזוג של יוסי. "אני דאגתי לרישומים לבית הספר וקניות לבית החדש והוא דאג לכל מה שנוגע לתושבות ולקניה של האוטו. בערב היינו נפגשים על כוס יין ומספרים הכל, תומכים ועוזרים במה שצריך. זה היה נהדר ואפילו סקסי. היינו כמו בוני וקלייד נגד פורטוגל, מנצחים בכל סיבוב עם קומבינות יצירתיות ומתנשקים לאור השקיעה כשמאחורינו פיצוצים".
במקרה של ענת ויוסי, דווקא כשירד מהם הלחץ, משהו בדינמיקה הזוגית שלהם השתנה: "ערב אחד יוסי אמר לי פתאום שהוא עייף, וכשניסיתי לברר מה קרה, הבנתי שהוא עצוב. הוא פתאום שלף איזה ריב נושן שלנו. משהו שקשור בגיוון שלנו במיטה". במקרה הזה, המפגשים המיניים התכופים הזכירו ליוסי את מה שחסר לו במיניות, וכשהסידורים המרכזיים יושבו, נוצר הפנאי הרגשי והקונקרטי לחזור לעבוד על מה שהפריע לו לפני המעבר.
העבודה הזוגית איתם התמקדה בהבנה של חשיבות הפנטזיות, ביכולת להיות משחקיים וחשופים זה מול זה ובבדיקה של האפשרות לשלב את הגיוון הרצוי באופן מדורג בחיי המין של הזוג, כדי להבין מה יכול או לא לעבוד.
הגירה מרצון, שעמום מהכרח
במקרים רבים, במיוחד כשמדובר ברילוקיישן כהגדרתו, הזוג חווה תופעה שמוכרת בשם "בן-זוג נלווה" (Trailing Spouse). בדינאמיקה הזאת בעצם בן זוג (ושוב, בדרך כלל זאת בת הזוג), עושה את המעבר בעקבות בן הזוג שמקבל תפקיד חדש בחו"ל. העובדה הזאת יכולה לייצר פערים בין בני הזוג.
בת הזוג שעדיין לא מצאה עבודה, נשארת עם ההתמודדות עם הבירוקרטיה והמעבר כמעט לבדה, וכל תהליך האינטגרציה שלה הוא עצמאי, בעוד שבן הזוג זוכה לתהליך אינטגרציה בחסות מקום העבודה החדש שלו. זהו פער משמעותי, וכאשר התהליכים ההתחלתיים של המעבר שוקטים, בן הזוג הנלווה עשוי לחוות לפתע תחושות של ריקנות, תסכול ואפילו להפנות אשמה לבן הזוג "המוביל".
דנה תיארה בפניי תהליך הגירה דומה: "פתאום מצאתי את עצמי בבית לבד, בעלי בעבודה ואני משעוממת. מצאתי את עצמי שותה סתם פתאום באמצע היום, וכשיוני חזר הוא כעס שאני שיכורה. יום אחד ממש התפרצתי עליו, כנראה בגלל האלכוהול, ואז החלטנו להגיע לטיפול". בטיפול עלה שדנה מרגישה מאוד בודדה וחסרת-מעש במעבר, ומרגישה שהיא עצרה את הקריירה שלה בשביל שיוני יוכל לפתח את שלו.
סביב הנושא הזה יש לי שתי המלצות עיקריות: הראשונה היא שכל הצדדים ימצאו לעצמם עיסוקים. המעבר יכול להיות הזדמנות לפתוח עסק, לשנות קריירה, ללמוד, להתנדב, לפתח תחביבים וחיי חברה. מה שלא תהיה הבחירה, זה חשוב לא להישאר משעוממים ובודדים.
דנה: "פתאום מצאתי את עצמי בבית לבד, בעלי בעבודה ואני משעוממת. מצאתי את עצמי שותה סתם פתאום באמצע היום, וכשיוני חזר הוא כעס שאני שיכורה. יום אחד ממש התפרצתי עליו, כנראה בגלל האלכוהול, ואז החלטנו להגיע לטיפול"
ההמלצה השנייה היא להגביר את מה שנקרא "תחושת החוללות העצמית". כלמר, את התחושה שהפעולות שלנו משנות. תחושת המסוגלות הזאת היא קריטית בשביל להצליח לווסת את הרגשות העוצמתיים שמעבר למדינה אחרת יכולים להעלות, כמו גם לעזור בפיתוח העצמי בתחומי החיים השונים.
איך אומרים גבר בפינית
מעבר לחו"ל כולל ניתוק ממערכות התמיכה והתרבות שלנו ומצריך למידת תרבות ושפה חדשות. בתוך כל זה, עשויים להתחולל שינויים בדינאמיקה הזוגית, שבתורם משפיעים גם על המיניות. כאשר אנחנו מרגישים לא בטוחים בעצמינו, ומרגישים מגבלה ביכולת לבטא את עצמינו, גם כשהדברים מתבטאים מחוץ לבית, התחושה הזאת זולגת לתוך הבית ולזוגיות.
הניתוק ממערכות התמיכה, התרבות והשפה מגדיל את התלות בין בני הזוג ומייצר יותר שותפות בהחלטות. בשביל חלק מהאנשים התלות עשויה להיתפס כמאיימת, וכשתחושת התלות מעיקה, ייתכן שבני הזוג יבחרו לייצר קצת זמן של נפרדות, כדי לחזור רעננים לתוך הקשר ולהביא לתוכו תחושות של עצמאות וסיפורים מבחוץ.
שי שפיצן. מטפל גם בזוגות עם קשיי הגירהצילום: נטלי מי טלבנוסף, סוגיות של היטמעות עשויות להשפיע על הדינאמיקה הזוגית. ההתלבטות בין השתלבות בחברה החדשה לבין שמירה על התרבות המקורית, יכולה להביא לקונפליקטים, כאשר בתוכם מגולמות גם הנורמות המגדריות של החברה החדשה, שעשויות להשפיע על התפקידים בבית, לטובה ולרעה.
"כשעברנו לפינלנד, לא הבנתי עד כמה ההבדל מישראל משמעותי", מתאר אמיר. "אם אני נשאר פה בבית, זה לא נראה לאף אחד מוזר, אבל אני לא הרגשתי גבר. ואם אני לא גבר, איך אני יכול לחדור?"
אמיר לא לבד בתחושותיו. שינויים תרבותיים ותפקידיים יוצרים אתגר משמעותי. כדי להתמודד, מומלץ לבדוק אילו חלקים בזהותנו נפגעים כתוצאה מהתרבות החדשה, ואילו צרכים עומדים מאחוריהם. ניתן לענות על צרכים אלה בדרכים שונות, כמו חשיבה מחודשת על מהות הגבריות, שיכולה להתבטא לא רק בעבודה אלא גם לדוגמה באבהות, הכלה רגשית או ביטויים מיניים. מעבר לחו"ל הוא הזדמנות לבחון מחדש את החוזה הזוגי ולתאם ציפיות ותפקידים בתוך הזוגיות והמיניות.
משנה מקום, משנה מחסום
יחד עם כל הקשיים, יש במפגש עם חו"ל גם הזדמנות גדולה לצמיחה ולחוויות חדשות. "עברנו לברלין כי אנחנו מפחדים מהעתיד שלנו כגייז עם כל מה שקורה בארץ", מתאר אלעד, בן הזוג של רונן. "זה לא שבארץ אין מסיבות סקס, אבל פחות התאים לי לפגוש קולגה כשאני בדוגי ופה יש לנו הרבה יותר מסיבות. זה גם פתח משהו בינינו".
אלעד מתאר את המיניות כמוטיבציה להגירה, אבל גם את האפשרות שהאנונימיות פותחת לחוויות מיניות חדשות וההשפעה האפשרית על המיניות הזוגית, בייחוד בחברה הגאה, למרות שהאפשרות הזאת קיימת כמובן גם עבור זוגות הטרוסקסואלים.
4 צפייה בגלריה
האנונימיות מאפשרת להתפרק במסיבות, בלי לחשוש שמישהו מהעבודה יהיה שם
(צילום: Shutterstock)
זאת לא רק האנונימיות – הפחתת הלחץ שחווים בישראל, החוויות הזוגיות החדשות, עצם הגשמת החלום ברילוקיישן, התרבות החדשה והשחרור מנורמות ומפיקוח חברתי, יכולות לאפשר גם חוויות מיניות חדשות. אולם האנונימיות יכולה להוות גם חרב פיפיות: "העבודה שלי עמוסה בנסיעות, בזמן שבן זוגי נמצא בבית", מתאר אסף, בן הזוג של שיראל. "אז פחות אכפת לי ללכת לאיזו דירת אירוח מפעם לפעם".
הסיפור הזה של אסף מתאר איך במדינה שבה לא מכירים אותו, קל לו יותר לגלוש לבגידות. כמובן שהסיפור הזה מורכב יותר והוא מצריך הסתכלות מעמיקה על המיניות הזוגית ועל הדרך שבה אסף תופס את המיניות בחייו, אבל הוא ממחיש איך אנונימיות יכולה בקלות יתרה להוביל גם לבגידות. מה שנדרש מבני הזוג במקרה הזה הוא בניה מחודשת של האמון והמיניות המשותפת, אבל גם תיאום ציפיות מחודש לגבי הזוגיות והתפקוד האישי של כל אחד מהם.
עוברים דירה, לא זוגיות
אז מה בעצם עושים עם כל המידע הזה? לפני המעבר חשוב לדבר כזוג על הציפיות, הפחדים והחששות. אולי אפילו שווה לקחת ליווי מקצועי כדי לחשוב יחד ולהחזיק את התהליכים שהמעבר החדש יביא איתו. חשוב לשמור על תקשורת פתוחה לאורך הדרך ועל שיתוף פעולה ופרגון. שווה לחשוב על תוכנית פעולה, ולהשאיר בתוכה זמנים זוגיים קבועים, עם ידע לגבי הדברים שמדליקים אצלכם תשוקה, וגם להשאיר מקום לכל אחד להתפתחות וצמיחה אישית. בסוף הלחצים ההתחלתיים של המעבר הם זמניים וצפויים לעבור ולהשתפר. אל תשכחו שאתם זוג ולכן אתם לא האחד נגד השני, אלא האחד בשביל השני.
שי שפיצן הוא עובד סוציאלי קליני, בוגר התוכנית התלת שנתית לטיפול מיני וטיפול זוגי ומשפחתי במרכז רותם ובי"ח הדסה. מנוסה בשני רילוקיישנים
