זוכרים את הסרט הזה עם תום הנקס, שנתקע לבד על אי בודד ומנהל מערכת יחסים עם כדורעף מפונצ'ר? מאז הגירושים אני קצת מרגיש ככה, מפונצ'ר, אבל בעיקר כמו ניצול על אי בודד.
הגירושים היו טראומה, זעזוע רגשי מהקשים ביותר שיכולתי לעבור, ועברתי כמה דברים קשים בחיי בשביל להעיד שהגירושים נמצאים גבוה בדירוג. הייתה לי משפחה, והיום היא איננה. נכון, לא צריך להיות דרמטי מדי, המשפחה שלי לא מתה, אבל היא כן התפרקה. והאדם שהיה הכי קרוב אליי - מי שהייתה בת הזוג שלי, אשת סודי, חברתי הטובה ביותר, כבר לא יכולה לנחם אותי. אין לי רצון לחבק אותה או לקבל ממנה חיבוק. לא בגלל שאני כועס, אני פשוט יודע שהחיבוק יכאב מדי. הוא רק יזכיר את כל מה שכבר אין בינינו.
אז איך עושים את זה? איך מתחילים באמצע שנות הארבעים לצאת שוב לדייטים? ואיזו זוגיות אני בכלל רוצה? אני עדיין לא יודע. אני רק יודע שאני רוצה אחת. אנשים הם חיה חברתית שאוהבת לחיות בעדר - משפחה, ארץ, עיר, שכונה, מחנה פוליטי, חוג יוגה. אנחנו אוהבים וצריכים לעשות דברים ביחד, וכל שיוך כזה הופך לחלק מהזהות שלנו.
אנחנו לא שבלולים או סוסי ים או כל אחת מהחיות האלו שמתרבות עם עצמן. האבולוציה דוחפת אותנו לקשר גם אם אנחנו לא רוצים בו, גם אם אנחנו לא צריכים אותו. אז נכון שלהבדיל מסוסי ים יש לנו טינדר ובאמבל, ולפעמים זה עובד. אבל רוב הזמן לא. ויש מפגשי קהילות גרושים על החוף, מפגשים על הבר של קהילת פוליאמורים, מסיבות שבטיות באמצע המדבר, פסטיבלים של מוסיקה וקרחנות ואנשים שמחפשים את עצמם ואת דומיהם בשומקום.
ויש שידוכים, ובתור גרוש, כשמישהו אומר לך שיש לו מישהי מתאימה בשבילך - קח בחשבון שההתאמה ביניכם מבחינתו היא כנראה העובדה ששניכם גרושים. מעניין אם כל השדכנים החובבים למיניהם היו דבקים במשימתם אם על כל שלושה זוגות שהם הכירו ביניהם וסיימו בגירושים, הם היו זוכים למקום בגיהינום.
יש לי חברים גרושים שמספרים לי שהשנים הראשונות אחרי הגירושים, מיד אחרי שיצאו מהדיכאון או סיימו את מסיבת השיחרור, הן שנים מוצלחות במיוחד מבחינת ההתהוללות. אני לא כל כך יודע או אוהב להתהולל. אבל אני גם לא רוצה או בשל למצוא עכשיו את אהבת חיי השנייה. יש לי עוד הרבה עבודה לעשות עם עצמי. להבין מי אני, את מי אני רוצה ומי אני רוצה שתרצה אותי. הבחירה שלי בפעם הראשונה לא הייתה מדויקת ונכונה עבורי ועבורה, ואני ממש לא רוצה לטעות שוב.
"בתור גרוש, כשמישהו אומר שיש לו מישהי מתאימה בשבילך - קח בחשבון שההתאמה ביניכם מבחינתו היא כנראה העובדה ששניכם גרושים"
בדיוק כמו הנקס בסרט ההוא, אני מרגיש שאני מתחיל את החיים שלי מחדש. אומנם אני מגיע לאי הבודד עם חתיכת מטען - גרושה ושני ילדים - אבל אני עדיין רוצה משפחה גדולה ומאושרת. והייתי רוצה שגם הם - בטח ילדיי, אבל גם גרושתי - יהיו חלק מהמשפחה הזו. איך זה יעבוד? גם את זה אני עוד לא יודע, אבל אני צריך להתנסות כנראה כדי להבין מה ואיך נכון לי, ומה לא.
ניסיתי להיזכר איך עשיתי את זה לפני שהתחתנתי. מה כלל תהליך הסינון, ומה בתהליך עבד ומה לא. בזמנו הייתי מתחבט המון. מנסה להבין על סמך כל נתון אם מישהי מתאימה לי או לא. מנסה להבין אם מה שיש בינינו זה מספיק בשביל להמשיך להתקדם ביחסים או מקסימום מספיק בשביל להעביר ביחד לילה על הבר.
עכשיו אני חוזר לסצנה עם שני ילדים וגרושה, ואני צריך למצוא מישהי שמתאים לה כל הסיפור הזה. אם היא תהיה גרושה בעצמה, עם ילדים משלה, זה אמור להיות פשוט ברמת ההבנה. לכאורה מקרה קלאסי של מצא מין את מינו. איך אני אסתדר עם הילדים שלה, והיא עם שלי והילדים יסתדרו אלו עם אלו? זה כבר סיוט שאני עוד לא מכיר.
"בשנות העשרים והשלושים לחיי חיפשתי אהבה, וחשבתי שבשנות הארבעים שלי הדבר הזה כבר לא יהיה בחיי, אבל הוא חזר, ובגדול. עשה קאמבק כמו כל הדברים שחוזרים אלינו היום מהאייטיז והניינטיז"
לעומת זאת, אם היא תהיה רווקה, זו צריכה להיות מישהי שמוכנה להיות אמא באינסטנט, ושתשכיל ביחד איתי לתת את המקום לשני הזאטוטים שמגיעים איתי, ויהיו שם איתנו בהרפתקה הזו חמישים אחוז מהזמן. הם צריכים לאהוב אותה או לפחות להתחבר אליה, והיא אליהם. איך מגדלים ככה ילדים כשאמא שלהם זו לא אמא שלהם - גם זה סיוט שאני עוד לא מכיר.
בשנות העשרים והשלושים לחיי חיפשתי אהבה, ותמיד הייתה בזה מורכבות, ואי ידיעה ומוטיב חוזר של הימור. חשבתי שבשנות הארבעים שלי הדבר הזה כבר לא יהיה בחיי, אבל הוא חזר ובגדול. עשה קאמבק כמו כל הדברים שחוזרים אלינו היום מהאייטיז והניינטיז. חשבתי שאני אדע יותר על אהבה ועל זוגיות, והדבר היחיד שלמדתי באמת זה שיש הרבה דברים לדעת, הרבה יותר ממה שחשבתי שיש.
המורכבות גדולה יותר, הפחדים גדולים ומוצדקים יותר, אפילו העניין הטכני של הדייטינג עצמו נהיה מורכב יותר. אם היא רווקה - איך היא תתמודד עם העבודה שחצי מהזמן אני בכלל לא זמין? ואם היא בעצמה גרושה - צריך קודם כל להתפלל שהימים נטולי הילדים יהיו מתואמים בינינו.
לא פשוט לחיות על אי בודד אבל אני לא מתכוון להישאר פה תקוע, ואני גם לא מתכוון לחכות לחילוץ. אני תומר ואני גרוש ובקרוב אני חוזר לחפש אהבה כי אני מאמין בה. אני רק מקווה שגם היא מאמינה בי.
