מדינת ישראל נמצאת כבר שנה וחצי במלחמה, ולפי נתונים שמפרסמת עמותת ער"ן, ראשי תיבות של "עזרה ראשונה נפשית", במהלך השנה החולפת התקבלו 302 אלף פניות, עם למעלה מ-800 פניות מדי יום.
"ב-6 באוקטובר קיבלנו 600 פניות וב-7 באוקטובר כבר קיבלנו למעלה מ-3,000 פניות. הפניות היו מאוד קשות", אומרת ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של ער"ן מזה 15 שנים, וראשת התוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי במכללה למנהל, המכהנת גם כחברת המועצה הלאומית למניעת אובדנות והמועצה הלאומית לפוסט-טראומה.
"קיבלנו למשל שיחות מצעירים שהסתתרו בעודם תחת אש ומאנשים שהתקשרו מתוך המרחבים המוגנים, שיחות שמעולם לא קיבלנו. ערן קיימת כבר 54 שנים, עברנו מלחמות ומבצעים, אבל לא היה שום דבר כזה.
"אני חושבת שתקופת הקורונה והמלחמה שהגיעה אחריה הוציאו את המצוקה הרגשית מהארון, כי פונים אלינו יותר מפעם. בעבר היינו צריכים להשקיע המון כדי לעודד אנשים לפנות לעזרה. אבל בגלל ששירות נפשי לא תמיד נגיש לכולם, לפעמים בגלל מיעוט משאבים או זמני המתנה ארוכים לשירותים קהילתיים, יותר אנשים מבינים שהקו שלנו מאפשר עזרה זמנית".
מהו הנושא הנפוץ ביותר שמוביל אנשים לפנות אליכם?
"כשליש מהפניות אלינו עוסקות בבדידות. כמעט כל פניה עוסקת בתחושה שאני לגמרי לבד בסיפור הזה. הנושא השני הוא כאב נפשי, דיכאון ומצוקה נפשית חריפה, שמאפיינים כרבע מהפניות. יש גם את נושא החרדה, הטראומה והאובדן. בתחילת המלחמה הייתה עלייה של 600 אחוזים בתחום הזה, ועכשיו זה קצת נרגע אבל עדיין 50 אחוז יותר ממה שהיה בשנה שעברה.
"אם אני אגיד את זה בהקצנה, אז גבר צריך מלחמה כדי לפנות לעזרה. זה הרבה פחות טבעי לו לפנות כתוצאה ממריבה עם בת הזוג"
"עוד נושא משמעותי אצלנו זה כל מה שקשור למערכות יחסים. כאן יש שלוש קטגוריות: זוגיות, הורות, ויחסים חברתיים. יש גם פניות בנושאים הקשורים לקריירה, אלימות ואובדנות, ופניות בנושאים פחות מדוברים, למשל אנשים שמתמודדים עם זקנה ועם חשש ממוות, או אנשים שמתמודדים עם מחלות ועם מצבים מסכני חיים. אנשים לפעמים רוצים לספר לחברים שלהם שהם מפחדים למות, אבל מיד אנשים בסביבתם אומרים להם, 'אל תדברו שטויות, הכול יהיה בסדר', במקום להגיד 'אתם מוזמנים לשתף'. יש גם שיחות מאוד שונות. אנחנו תמיד אומרים שכל דבר שאפשר להעלות על הדעת, כבר פגשנו בקו".
ד"ר דניאלס מספרת שיותר נשים פונות לקו העזרה מגברים, ביחס של 59% מול 41%. כשזה מגיע לנושא כמו אובדנות, יש ממש רוב של 60% נשים לעומת 40% גברים, אולם כשזה מגיע לבדידות, יש רוב של 49% לגברים. "אם אני אגיד את זה בהקצנה, אז גבר צריך מלחמה כדי לפנות לעזרה. זה הרבה פחות טבעי לו לפנות כתוצאה ממריבה עם בת הזוג".
"מחר שולחים אותי להילחם בעזה, ואני לא רוצה למות"
"הקטגוריה שהייתה ועדיין נפוצה יותר בקרב גברים מאשר נשים היא כאב נפשי, דיכאון ומצוקה נפשית חריפה", מסבירה ד"ר דניאלס. "גם בנושא התמכרויות יש יותר פניות של גברים מאשר נשים. פגיעות עצמיות יש יותר אצל נשים, אולי בגלל שגברים מחכים עם הפניה עד שהמצב הופך להיות מאוד קשה, ואז יוצא שהפניות שלהם הן בעוצמת מצוקה יותר גבוהה. אנחנו מקבלים למשל שיחות מחיילים ומאנשי מילואים שרק איתנו מרשים לעצמם להגיד, 'מחר שולחים אותי להילחם בעזה, ואני לא רוצה למות'".
למה לגברים לוקח יותר זמן לפנות לעזרה מאשר לנשים?
"הרבה פעמים גברים אומרים לעצמם 'מה יעזרו דיבורים? מעשים יעזרו'. לפעמים עצם הפניה לער"ן נתפסת בעיניהם ככישלון אישי. נשים מקבלות מילדות לגיטימציה לפנות. אם הילדה באה הביתה בוכה ואומרת שמישהו בגן הציק לה, לרוב יגידו לה לפנות ולדבר עם הגננת, לשתף אותה. הרבה פעמים, לצערי, כשבנים מגיעים בוכים כי מישהו הציק להם, יגידו לו, 'אז תחזיר לו'.
"אנחנו רואים בעבודת הקו שנשים מרגישות הרבה יותר נוח לשתף. הן יודעות לדבר את החרדה שהן מרגישות, בהכללה כמובן. אצל גברים, אם הם ידברו רגש, זה בעיקר יהיה רגשות של כעס ותסכול, שלרוב יתחבר לתחושה של כישלון סביב הקריירה או המצב המשפחתי, עם תחושה שאני לא עומד בציפיות ממני. עוד דבר שרואים בבירור זה ששיש פי שתיים יותר פניות מנשים מאשר מגברים בנושאים כמו מערכות יחסים והורות".
"קיבלנו פנייה מילדה בת חמש ומילד בן שבע - דברים שלא קורים במצבי שגרה"
"הממצאים שלנו הם למעשה תמונה של החברה הישראלית בכלל", אומרת ד"ר דניאלס. "הם מלמדים על מה שמעסיק את האזרחים בתקופה נתונה. ער"ן הוא סיסמוגרף של החברה הישראלית, של כל דבר משמעותי שקרה בארץ".
"גברים מחכים עם הפניה עד שהמצב הופך להיות מאוד קשה, ואז יוצא שהפניות שלהם הן בעוצמת מצוקה יותר גבוהה. אנחנו מקבלים למשל שיחות מחיילים ומאנשי מילואים שרק איתנו מרשים לעצמם להגיד, 'מחר שולחים אותי להילחם בעזה, ואני לא רוצה למות'"
כשבוחנים את גיל הפונים, יש קבוצות גיל הנזקקות לשירות שלכם יותר מאחרות?
"כן, רוב הפונים לער"ן הם בגילאי 25-55. נתוני הגיל משתנים בין השירות הטלפוני שלנו לבין השירות און ליין שאנחנו נותנים. 57 אלף פניות הגיעו בשנה האחרונה באמצעות הרשת. חבר'ה צעירים יעדיפו לפנות לערוצים המקוונים, גם חיילים. בכלל, הרבה יותר צעירים פונים היום לער"ן מאשר בעבר, כשמאז תחילת המלחמה, הגיל הממוצע של הפונים יורד. היו לנו אפילו פניות מילדה בת חמש ומילד בן שבע – דברים שלא קורים במצבי שגרה. אבל זה גם אופטימי שהם פנו לעזרה. הרבה יותר מפחידים אותי האנשים שלא פנו לעזרה ולא מעלים על דעתם לפנות".
באילו מקרים אתם מערבים כוחות הצלה?
"בשיחות אובדניות, אם יש איום מידי על חייו של הפונה, אנחנו מפעילים נוהל חירום שבו מערבים כוחות הצלה, את המשטרה או את יחידת המשא ומתן, שממש מאתרים את האנשים ומגיעים אליהם. יש מקרים דרמטיים שבהם כל מילה היא הרת גורל, לכל דבר שאתה אומר יש כוח משמעותי וזו אחריות מאוד כבדה.
"לפני יומיים היה מקרה של נוהל חירום, וכשחזרו אליי ואמרו לי שהם הגיעו בזמן והחולה נלקחה לבית החולים ועכשיו היא בהערכה פסיכיאטרית, הייתה לי ממש אנחת רווחה. בפרלמנט הנפשי הזה שבין הרצון למות לבין הדחף לחיות, יש מאבק שנמשך עד הרגע האחרון. זה עונה על השאלה למה אדם שעשה מעשה כדי לסיים את החיים שלו עדיין פונה אלינו - עד הרגע האחרון יש את הקונפליקט הזה. כמובן שבשיחה אנחנו מנסים להטות את הכף אל כוחות החיים. יש סיפורים בהם בעקבות השיחה הצלחנו ממש לעזור ולהציל חיים, להגיע אל מישהו ממש ברגע האחרון ולהציל את החיים שלו".
אם אתן.ם או מישהו קרוב חווים מצוקה, אל תישארו לבד. עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילת חיים 24/7 באנונימיות ובאופן מיידי. לקבלת סיוע נפשי חייגו 1201 ובאתר ער"ן https://ancillary-proxy.atarimworker.io?url=https%3A%2F%2Fwww.eran.org.il בצ'אט, ווטסאפ, פורום, מייל, ומסרונים.
