כששברון לב מכה, העולם מרגיש כבד ובלתי אפשרי. אנחנו תקועים בלופ של רגשות קשים שלא מרפים, לפעמים לאורך ימים, שבועות, אפילו חודשים ארוכים. אבל מה אם הייתי מספרת לכם שחלק גדול מהכאב הזה נובע מאיתנו, ולא רק מהכאב על אובדן החברות והפרטנר שוויתר עלינו?
ד"ר רפאל יונתן לאוס ופרופ' שמואל שולמן מהחוג לפסיכולוגיה בתוכנית הקלינית של המכללה למנהל עקבו אחר צעירים ישראלים במשך שמונה שנים, ובדקו למה לחלק מאיתנו כואב כל כך אחרי פרידה.
פרופ' שולמן, שהוא ראש התוכנית הקלינית בחוג לפסיכולוגיה, אסף במשך שמונה שנים נתונים על צעירים בגילאי 20–28, ושאל אותם בכל כמה חודשים: מה קרה בפרידה האחרונה שלך, ואיך היית מדרג את עוצמת הכאב ממנה - כדי להבין האם מה שקובע את עוצמת הכאב הוא מה שקרה בפרידה המסוימת, או שזה קשור יותר לסגנון ההתקשרות של האדם שחווה את הפרידה, ליכולת שלו לווסת רגשות, ואולי אפילו למרכיב עמוק יותר, שלא היינו מודעים לו עד כה.
"עד היום בדקו רק פרידה אחת", מסביר ד"ר יונתן לאוס. "שאלו את המשתתפים עד כמה הכאב ממנה היה חזק ותיעדו את התשובות. אחר כך בחנו האם עוצמת התחושות נובעת מאופיו של כל אחד, למשל נטייתו לדכא או לבטא רגשות, או מהנסיבות של הפרידה עצמה - כמו משך הקשר, הסיבות לפרידה ומי מהשניים יזם אותה.
פרופ' שמואל שולמן צילום: אוסף פרטי"הבעיה היא שקשה להבין בעקבות פרידה אחת כמה מהכאב נובע מאישיות האדם ומה תלוי בנסיבות הפרידה עצמה. למשל, האם הכאב נוצר בגלל שציפינו להרבה מהקשר? האם זה כי הפרידה הייתה פתאומית? או שאולי מדובר בנטייה שלנו לחוות כל דבר בחוזקה, אפילו כשמדובר בקשר קצר?".
פרופ' שולמן וד"'ר יונתן לאוס פתרו את הבעיה בעזרת מעקב ארוך טווח. הם ראיינו במשך שמונה שנים את אותם 124 צעירים, ובכל פעם התמקדו רק באלה מתוכם שעברו פרידה בשנה האחרונה. כך הצליחו להשוות את העוצמה של הכאב מפרידות שונות אצל אותם אנשים ולאורך שנים.
"כשבדקנו עד כמה עוצמת הכאב חוזרת על עצמה מפרידה לפרידה, גילינו משהו מדהים: אצל כמעט מחצית מהמשתתפים הכאב נשאר דומה בכל אחת מהפרידות", מסביר ד"ר לאוס. "זה אומר שבעצם חלק גדול מהחוויה הרגשית מקושר ל'תכונת אופי'. כלומר, זה לא משנה אם נפרדתם אחרי שלוש שנים או אחרי שלושה חודשים, אם כבר גרתם ביחד או אם עדיין הגדרתם את עצמכם בשלב הדייטינג, הכאב של כל פרידה חזר באותה עוצמה".
החוקרים גם בדקו איך כל אחד מאיתנו מתמודד עם רגשות ואיך הוא מתנהג במערכות יחסים. אחר כך, הם בודדו את ההשפעה של שני הדברים האלה על כאב הפרידה, כדי לראות האם עוצמת הכאב משתנה. "חשבנו שאם נסיר את ההשפעה של יכולת הוויסות הרגשי וסגנון ההתקשרות של כל מרואיין, עוצמת הכאב תפחת. הרי מי שיודע לנהל את הרגשות שלו, אמור לחוות פחות כאב.
"להפתעתנו, גם אחרי שהסרנו מהחישובים את ההשפעה של היכולת לווסת את הרגשות ואת סגנון ההתקשרות הראשוני שכל אחד נוטה אליו, הדפוס החוזר של עוצמת הכאב עדיין נשמר, ואפילו הוגבר. זה רומז שיש כאן מנגנון עמוק יותר שפועל, אולי משהו פיזיולוגי-אבולוציוני, אפילו גנטי, שלא חשבנו בכלל למדוד".
"זה לא משנה אם נפרדתם אחרי שלוש שנים או אחרי שלושה חודשים, אם כבר גרתם ביחד או אם עדיין הגדרתם את עצמכם בשלב הדייטינג, הכאב של כל פרידה חזר באותה עוצמה"
מה זה אומר בפועל? שיש תכונת אופי שמשפיעה על שברון הלב?
"נניח שעברת פרידה קשה בגיל 22 ופרידה נוספת בגיל 24. לפי הממצאים שלנו, יש סיכוי גבוה שתחווי את אותה עוצמת כאב משתי הפרידות השונות האלה, למרות שאולי פיתחת מנגנוני התמודדות בשנים האלה. אצל 80% מהאנשים הכאב מהפרידה חוזר בעוצמה דומה. יש אנשים שמתמוטטים גם אחרי פרידה שנראית קטנה, ויש כאלה שעוברים סיום של קשר עמוק כמעט בלי לחוש דבר. זה מראה שיש כאן נטייה אישית עמוקה, שלא נמדדת רק ביכולת לשלוט ברגשות או בביטחון בקשר."
אז בעצם הקלישאה שהזמן מרפא שגויה?
"ממחקרים אחרים אנחנו יודעים שרק 20% מהאנשים מדווחים על ירידה בכאב מפרידה לפרידה. הזמן לא תמיד מקל על הכאב, זה משתנה מאדם לאדם. חלק יתקשו להחלים, גם כשקיבלו זמן, וחלק אחר ישאירו אותו מאחור מהר מדי".
ד"ר רפאל יונתן לאוס צילום: עידן גרוסאז האסטרטגיות המוכרות של התגברות על שברון לב, לא ממש עוזרות?
"לפני המחקר חשבנו שאם מישהו יודע איך לנהל את הרגשות שלו, מבין איך לשנות את ההסתכלות על הפרידה ולהעריך מחדש את הסיטואציה, או יודע לבטא את הרגשות שלו במקום לדכא אותם, אז הוא ירגיש פחות כאב מפרידה לפרידה. לכן שאלנו את המשתתפים איך הם מתמודדים: האם הם מרגיעים את עצמם על ידי שינוי המחשבות, או מנסים לשלוט על הביטוי הרגשי שלהם.
"ציפינו שאסטרטגיות כמו שינוי נקודת המבט יחזקו את הגמישות הרגשית ויפחיתו את העקביות של הכאב, בעוד שדיכוי רגשות והדחקה שלהם יקשיחו את שברון הלב. אבל גילינו שהתמונה הרבה יותר מורכבת - דווקא האסטרטגיות האלו לא הסבירו באופן אחיד מי ירגיש פחות או יותר כאב, אלא השפיעו בעיקר במצבים ספציפיים , לדוגמה, כשאת זו שנפרדים ממנה או כשאת זו שבוחרת לעזוב. במילים אחרות, ניהול הרגשות חשוב, אבל הוא לא קובע לבדו עד כמה עוצמת הכאב תחזור שוב בפרידה הבאה. הוא יכול דווקא לגרום להתגברות בעוצמת הכאב במצבים מסוימים".
"אם הכאב חוזר שוב ושוב באותה רמה בפרידות הבאות, זה לא עניין של פרטנר, אלא של האופי הרגשי שלנו, שעליו אפשר וכדאי לעבוד"
זה די מייאש. זה אומר שאין לנו ממש איך לשמור על עצמנו מעוצמת הכאב שנחוש בפרידה הבאה. איך אנחנו יכולים בכל זאת להיעזר בממצאי המחקר כדי להתגבר על שברון לב?
"בתור התחלה אנחנו יכולים לשאול את עצמנו באיזו עוצמה אנחנו חווים כאב אחרי פרידה ולהיות מודעים לתגובה הרגשית שלנו. אם עוצמת הכאב אחרי פרידות שונות חוזרת על עצמה בעקביות, בלי קשר למשך הקשר או לנסיבות הפרידה, זאת כנראה נטייה אישית יציבה שלנו.
"יעזור לנו אם ננסה לקחת כל פרידה בפרופורציה המתאימה לה. אם פרידה מסוימת כואבת בצורה עיקשת, זו אולי פרידה חריגה, אבל אם הכאב חוזר שוב ושוב באותה רמה בפרידות הבאות, זה לא עניין של ‘פרטנר' אלא של האופי הרגשי שלנו, שעליו אפשר וכדאי לעבוד.
"כדאי לפנות לתרגולים כמו ויסות רגשי ושינוי נקודת המבט על המצב, או לטיפול ואימון רגשי שיתמקדו במאפיינים האישיים שלנו ולא רק בנסיבות הפרידה. בסוף, אין טעם להתעכב על קלישאות כמו ‘הזמן מרפא’. אם אנחנו לא מרגישים הקלה, זה לא שעשינו משהו לא נכון. ייתכן שאנחנו פשוט נמנים עם האנשים שזקוקים לתהליך ארוך יותר כדי להחלים.”
המחקר של פרופ' שולמן וד"ר יונתן לאוס משנה את התפיסה הרווחת על כאב הפרידה: במקום לחפש את האשמה בפרטנר או לכעוס על נסיבות הפרידה, הוא מציע הבנה עמוקה יותר של מי אנחנו ועד כמה כאב הוא חלק מהאופי שלנו.
בסופו של דבר, כפי שד"ר יונתן לאוס מסכם, "יש כאן מרכיב יסוד, מאפיין אישיותי, שעוד לא קראנו לו בשם, בלתי תלוי בפרטנר או בסיבה לסיום הקשר, שמכתיב את עוצמת הכאב שלנו בפרידה. ברגע שנכיר אותו, נוכל להבין טוב יותר את עצמנו ולפתח כלים אישיים להתמודדות".
