"אין ממש תקדים משפטי או פרוטוקול צבאי לנושא של טרנסית סרבנית גיוס. לפי מה שהבנתי, אני כנראה הסרבנית הטרנסית הראשונה בתולדות צה"ל. האפשרויות הקיימות הן או שישלחו אותי לכלא נשים, שזה יהיה באסה אבל אני אסתדר, או שישלחו אותי לכלא גברים, שזה יהיה ממש באסה אבל אני אסתדר, או שישימו אותי במעצר בקו"ם ממושך", אומרת אלה קידר-גרינברג (18), טרנסג'נדרית מתל אביב, שהודיעה לצה"ל כי אין בכוונתה להתגייס.
"כבר בגיל 16 וחצי, כשקיבלתי צו ראשון, ידעתי שאני לא מתכוונת להתגייס. כמה חודשים אחרי זה, בהפגנה של 'הגוש נגד הכיבוש', עשינו מעגל ושרפנו את צווי הגיוס שלנו. כבר אז היה לי ברור שאני נגד המדיניות של צה"ל. התייצבתי לצו ראשון אבל אחר כך הברזתי מכל האירועים שלפני הגיוס שאליהם הוזמנתי", היא מודה בכנות.
6 צפייה בגלריה
אלה קידר-גרינברג. "לא מעוניינת בזכות שלנו הטרנסים לדכא אחרים"
(צילום: סול בכר צליק, רשת מסרבות)
כשהגעת לצו ראשון, איך התייחסו בצבא לשינוי המגדרי שלך?
"הם היו די מבולבלים. עד עכשיו כל פעם מישהו אחר מהצבא מתקשר אליי, ומופתע מחדש מזה שאני טרנסית, למרות שזה כתוב להם. אולי זה קורה בגלל ששיניתי את השם בתעודת הזהות, אבל אני עדיין רשומה שם כזכר. אני בכל פעם צריכה לספר להם מחדש. אני חושבת שמעבר לבעיות המוסריות שלו, צה"ל זה גוף לא מאוד יעיל".
זה שאת טרנסית לא העניק לך פטור מגיוס.
"נכון. אבל אני חושבת שזה היה יכול, אני מכירה חברות טרנסיות שהשתחררו די בקלות".
ברוב הצבאות בעולם כאשר אדם מזדהה כטרנסג'נדר ישחררו אותו מיד. צה"ל הוא צבא מתקדם ומאפשר מהבחינה הזאת.
"אנשים מתייחסים למוסדות שמכירים בנו או נותנים לנו זכויות כאלה ואחרות כאל נאורים, אבל מה שהביא לזכויות האלה הם לא המוסדות אלא המאבק של האנשים הקווירים. אנחנו נאבקנו ואנחנו ממשיכות להיאבק כדי שיכירו בנו. זה נכון שצה"ל הוא יותר פרוגרסיבי במובן הזה, והוא כמה וכמה צעדים יותר מתקדם מהרבה מוסדות אחרים במדינה, אבל זה לא כי לצה"ל אכפת מאיתנו.
"צה"ל צריך ורוצה את הפוזיציה הזאת כדי שיהיה לנו אינטרס להצטרף אליו, זה משרת את היח"צ שלו. אני לא מעוניינת בזכות שלנו הטרנסים לדכא אחרים, אני לא מעוניינת בזה שתהיה חיילת טרנסית או גנרל טרנס. אני מעוניינת בזה שטרנסים יהיו אנשים חופשיים".
איך הגיבה הסביבה שלך להחלטה לא להתגייס?
"החברים שלי מהפעילות הפוליטית גאים בי, תומכים ועוזרים לי בזה. לאמא שלי היה קשה בהתחלה, בעיקר מהרעיון שאני אולי אשלח לכלא. עכשיו היא סומכת עליי שאסתדר. אבא שלי מתנגד לסירוב, אבל הוא מבין שאין לו ממש 'סיי' לגבי מה שאני אעשה או לא אעשה. סבתא שלי מאוד לא תומכת, היא ציונית רצינית. כשהיא שמעה שאני מסרבת, היא אמרה, 'ומה אם כולם יעשו כמוך? את רוצה שישחטו אותך?".
יש בך פחד מהמאסר הצפוי?
"יש פחד, לגמרי, רובו נובע מאי הידיעה. זה מטריף אותי שאני לא יודעת מראש מה יקרה. אבל בקרוב נגלה".
"אמא שלי לא סיפרה לי שהיא לסבית. הבנתי זאת לבד"
קידר-גרינברג נולדה בירושלים, בת שנייה להורים שהתגרשו כשהייתה בת שנה. הגירושים קרו בעקבות היציאה מהארון של האם. "מאז שההורים שלי התגרשו, כל הזמן עברנו ממקום למקום. אמא שלי, אחותי הגדולה ואני, קפצנו מבית לבית. אבא התחתן מחדש וגר היום עם אשתו ושלושת ילדיו מהנישואים השניים. אמא הייתה במערכת יחסים מספר שנים עד שהן נפרדו. ממערכת היחסים הזו נולד אחי הקטן נועם, שגר אצל האקסית של אמא, אבל מגיע אלינו בסופי שבוע".
איך המשפחה המורחבת קיבלה את היציאה מהארון של אמא שלך?
"המשפחה של אבא שלי דתייה. אמא די נותקה מהם לאחר הגירושים. אני יודעת שהיו לה סביב היציאה מהארון עניינים עם אבא שלה. לא זכורה לי יציאה שלה מהארון בפניי. היא בשום שלב לא סיפרה לי שהיא לסבית, אבל ככל שפיתחתי מודעות לגבי מה זה מערכות יחסים וראיתי אצל רוב הילדים אמא ואבא שגרים באותו בית, וראיתי שלאמא שלי יש בת זוג, ההבנה התגבשה".
מה אילץ אתכם לעבור ולהחליף הרבה דירות ובתים?
"שני ההורים שלי הם לא אנשים עשירים. אבא שלי פועל בניין, נגר וחשמלאי, הוא גר כיום בעמק האלה. אמא שלי היא מורה לקולנוע. כשהייתי בערך בת תשע, עברנו לגור עם בת הזוג של אמא בתל אביב, ומאז אנחנו גרות או בתל אביב או בגבעתיים. לפני כמה חודשים ספרתי והבנתי שעברתי 16 דירות בחיים, ואני רק בת 18".
"לא זכורה לי יציאה שלה מהארון בפניי. היא בשום שלב לא סיפרה לי שהיא לסבית, אבל ככל שפיתחתי מודעות לגבי מה זה מערכות יחסים, ראיתי אצל רוב הילדים אמא ואבא שגרים באותו בית, לעומת אמא שלי שיש לה בת זוג"
איזה ילד היית?
"הייתי ילד מאוד עדין ומהורהר, לא היו לי המון חברים. הייתי בעיקר מטיילת בטבע, קוראת המון. מגיל תשע בערך ילדים היו קוראים לי הומו וקוקסינל, כי הייתי ילד נשי וחברה רק של בנות".
איך באה לידי ביטוי הנשיות שלך בתקופת הילדות?
"בכיתה א' או ב' היה איזה יום שלקחתי מהארגז תחפושות שלנו פאה, ולקחתי שמלה של אחותי הגדולה, והלכתי ככה לבית ספר. סיפרתי שם לכולם שהשם שלי מאיה ואמרתי שאני הבת דודה של עצמי מיפן. חלק מהילדים זרמו עם זה, חוץ מאחד שחטף בכוח את הפאה שלי, זרק אותה וצחק עליי. מאוד מרשים שאמא שלי הרשתה לי לצאת ככה מהבית. מעניין שהיא לא דאגה לשלומי".
זה היה אירוע חד-פעמי או שהקושי עם ילדים אחרים היה מתמשך?
"כשהייתי בכיתה ד' או ה' הייתה פעם אחת שבאתי לבית ספר עם שורט ג'ינס קצרים וחולצת בטן אדומה עם חגורה צהובה ניאון. בדרך לבית ספר כמה ילדים תקפו אותי ברחוב, ומורה שעברה שם לקחה אותי משם, וליוותה אותי עד שהגענו לבית הספר. זה היה מלחיץ וגרם לי אחר כך להשתיק את התחושות והרצונות שהיו לי. חזרתי להתלבש רגיל עד שיצאתי מהארון, שנתיים אחר כך".
יצאת מהארון בגיל צעיר מאוד.
"עוד לפני שחוויתי משיכה מינית לבנים, כי הייתי עוד קטנה ולא חוויתי משיכה מינית בכלל, כבר הבנתי שקורה משהו אחר אצלי. כולם אמרו לי שאני הומו. בהתחלה יצאתי מהארון כהומו, בסביבות גיל 12, לכולם זה היה די ברור. חצי שנה אחרי זה הגעתי לפגישה הראשונה שלי ב'איגי', וכששאלו אותי מה לשון הפניה אליי, באופן אוטומטי ביקשתי לשון פניה מעורבת, שרק אז הבנתי מה זה. מאז יצאתי מהארון בהדרגה. קודם בתור ג'נדר-פלואיד, אחר כך בתור א-בינארי ואז טרנסית. היו לי הרבה יציאות מהארון בין גיל 12 ל-14".
היה לך יותר קשה לצאת מהארון הטרנסי מאשר לצאת כהומו?
"ברמה המשפחתית לא התמודדתי עם תגובות קשות. זה שאני הומו לא היה לי דחוף שכולם ידעו, אבל זה שאני טרנסית, שאני רוצה שיפנו אליי ככה, רוצה להתלבש ולהיראות ככה, זה דבר שדורש התייחסות וסיוע. זה היה מאוד הדרגתי. אחרי שיצאתי, הרשיתי לעצמי יותר להיות נשית, להתלבש ולהתנהג איך שבא לי, התחלתי להאריך את השיער שלי. כשיצאתי מהארון הטרנסי מול אחותי, השתמשתי בשם שירה, שם שהשתמשתי בו במשך שלושה חודשים, אבל אחותי אמרה ששירה זה שם מחריד והציע לי את השם אלה, אז הלכתי על זה".
"יצאתי מהארון בהדרגה. קודם בתור ג'נדר-פלואיד, אחר כך בתור א-בינארי ואז טרנסית. היו לי הרבה יציאות מהארון בין גיל 12 ל-14"
אילו תהליכים להתאמה מגדרית עברת?
"אני על הורמונים כבר שנתיים וחצי, לא עשיתי ניתוחים או משהו. רציתי להתחיל טיפול הורמונלי כבר בגיל 14 וחצי. לחצתי על אמא שלי, אבל היה לה קשה עם זה אז זה התעכב. מבחינה חוקית, מגבלת הגיל לקבלת הטיפול היא 14, אבל בדרך כלל לא נותנים לפני גיל 15".
איך הגבת לטיפול? איך הוא השפיע עלייך מבחינה נפשית?
"החודשים הראשונים היו קשים, אבל בסך הכל זה מאוד שיפר לי את החיים. הטיפול ההורמונלי גרם לי להרגיש הרבה יותר נוח בעולם הזה, הרבה יותר נוח עם הגוף שלי. הטיפול עשה לי ציצי, ועור חלק ופנים יפות, ושיער שופע".
תחושת הנוחות שבאה כתוצאה מהשינוי ושיפור ההרגשה שלך לגבי עצמך, שיפרו גם את המצב החברתי שלך?
"לא כל כך. גם בתיכון לא היו לי הרבה חברים, גם כי הייתי טרנסית ושמאלנית. לפני כמה חודשים גיליתי שבאמצע כיתה י"ב כמה תלמידים מהשכבה שלי החתימו תלמידים על עצומה הדורשת להעיף אותי ועוד תלמיד אחר מבית הספר. הם כתבו בעצומה שאנחנו מקדמים מסרים אנטי ישראלים, שאנחנו תומכי טרור, ומסרו אותה למנהל.
"המנהל לא עשה עם זה כלום כי הוא כמובן לא יכול להעיף אותנו מהלימודים בגלל שאנחנו שמאלנים. מי שיזמו את העצומה הם תלמידים שהיו צועקים עליי כשהייתי הולכת במסדרון בבית ספר. הם היו צועקים לעברי 'פלסטין'. הם לא נחמדים".
יש כיום לא מעט קמפיינים של ארגוני ימין שמרניים נגד טיפולי התאמה מגדרית בקרב צעירים.
"אנשים טרנסים הם שעיר לעזאזל. יש מלחמת תרבות ושיח פוליטי שקורה מעל הראש של הילדים הטרנסים. לפני שנה יצא הספר השקרי והמזוויע 'נזק בלתי הפיך', אז יחד עם חברות טרנסיות שלי, הייתי אחת המארגנות של הפגנה מול ביתה של מחברת הספר. אחרי זה הרמנו הפגנה בשבוע הספר ליד דוכן הוצאת הספרים שמכרה את הספר. ההוצאה הזו פרסמה גם ספרים בעד הכיבוש ובעד טיהור אתני.
"אחד המסרים שלנו בהפגנה היה 'דברו איתנו, לא עלינו', כי אנחנו מסוגלים לדבר את החוויות והתחושות והרצונות שלנו ואנחנו לא צריכים אנשים שלכאורה דואגים לבטחוננו אבל אז מסיתים נגדנו. זה מה שפוגע בביטחון, לא הטיפול הרפואי הנתמך מדעית שאנחנו מקבלים".
מתי התגבשו אצלך העמדות החברתיות-פוליטיות?
"הזיכרון הפוליטי הראשון שלי הוא מגיל 14, קצת אחרי שיצאתי מהארון. הייתי אצל סבתא שלי ומצאתי בספרייה שלה את המניפסט הקומוניסטי. שאלתי את סבתא מה זה, והיא אמרה 'קחי תקראי, אולי תאהבי'. לקחתי וקראתי ויצא שבאמת אהבתי את זה. מאז התחלתי לקרוא המון פילוסופיה פוליטית שמאלנית, טקסטים מרקסיסטים, גם התחלתי לתקשר באינטרנט עם אנשים אחרים שקראו את הספרים האלה.
"משם לא הפסקתי לקרוא וללמוד ולחקור, לחשוב, לנתח ולעסוק בזה. בהתחלה, החשיפה והלמידה הזו יצרה אצלי דיכאון פוליטי גדול מאוד, תחושה של חוסר אונים, של כמה העולם הזה חרא וכמה אין לי את היכולת להשפיע על הדברים".
מתי התחלת לעסוק באקטיביזם?
"בתחילת שנת 2023, עם תחילת המחאות נגד הרפורמה המשפטית, התחלתי ללכת בכל סוף שבוע להפגנות עם הגוש נגד הכיבוש. בהמשך הקמנו את מה שנקרא 'גוש הנוער נגד הכיבוש', שזו עדיין קבוצת ווטסאפ מאוד פעילה שיוצאת יחד להפגנות. בסוף 23' הייתי ממארגנות קמפיין נוער נגד דיקטטורה. אחר כך התחלתי לבוא מדי פעם לפעילות של בנק"י, ברית הנוער הקומוניסטי בישראל, ועם הזמן התחלתי להיות יותר מעורבת, הפכתי לאקטיביסטית ולא רק פעילה.
"ביוני האחרון עזרתי לארגן את הגוש נגד הכיבוש במצעד הגאווה, שבו הייתי בטנק גדול מקרטון עם פאלוס במקום קנה. זו הייתה מחאה על הזקפה הלאומית. היום האקטיביזם זה הפול-טיים ג'וב שלי"
יש לדעתך קשר מתבקש בין התנועה הטרנסית לבין השמאל הפוליטי?
"קשר כוללני מהותי לא, כי בסוף יש כל מיני אנשים טרנסים, אבל כתנועה עם אינטרסים פוליטיים, חד-משמעית אני חושבת שהשמאל הפוליטי כמו גם התנועה הטרנסית, חושקים בחופש, בחירות של אנשים על גופם ועל חייהם. באותה צורה אפשר לראות שסירוב וטרנסיות חותרים תחת הנחות הבסיס של החברה ההגמונית בצורה מאוד דומה. החברה שלנו מתבססת על בינאריות מגדרית מאוד נוקשה, והתנועה הטרנסית מציעה אלטרנטיבה למצב המיזוגיני והפטריארכלי".
6 צפייה בגלריה
אלה קידר-גרינברג. "לא חושבת שלילדים בעירק אכפת אם הפציצה אותם טייסת טרנסית"
(צילום: כריס קרולה)
ביום הראשון שלו בכהונתו הנוכחית, נשיא ארה"ב טראמפ הוציא צו המורה לשחרר אלפי טרנסג'נדרים מהצבא האמריקאי. מה דעתך על זה?
"מדובר בפרויקט רדיפה מבעית ופשיסטי של טראמפ נגד אנשים טרנסים בהמון זירות, לא רק בצבא. עצוב לי על האנשים שאיבדו את משרותיהם בצבא ארצות הברית. עם זאת, צבא ארה"ב גם הוא פרויקט של אימפריאליזם, דיכוי, נישול של הון ממדינות אחרות בשירות ההון האמריקאי. אני לא חושבת שלילדים בעירק או באפגניסטן מאוד אכפת אם הטייסת שהפציצה אותם הייתה אישה או גבר או אישה טרנסית".
יחס החברה הפלסטינית לטרנסג'נדרים בפרט וללהט"ב בכלל, הוא מאוד בעייתי.
"כן, זה נכון, אבל אני רואה את זה בצורה קצת יותר ניואנסית, כי החברה הפלסטינית מאוד רחבה. יש סצנה קווירית פלסטינית תוססת בחיפה, יש סצנה קווירית פלסטינית קצת פחות תוססת ברמאללה, אבל אי אפשר להכחיש שהחברה הפלסטינית היא שמרנית, הומופובית, ושיש בה טרנספוביה. זאת חד-משמעית בעיה. מי שנפגעים מזה הם לא ישראלים, הנפגעים הם קווירים פלסטינים".
יש לך זוגיות?
"הייתי בזוגיות עד לפני חודשיים, עם סרבן שהכרתי דרך האקטיביזם. הוא יצא די דוש כי הוא נפרד ממני ללא הסבר ואחר כך חזר לאקסית שלו, מה שמוכיח שגם גברים שמאלנים יכולים להיות לא בסדר".
איזה בן זוג את רוצה למצוא?
"שמאלן. לא חייל. יש לי טינדר ואני כל הזמן מסננת חיילים. לא חובה שהוא יהיה פעיל פוליטי, אבל זה יכול להיות נחמד. יש לי טייפ, אני אוהבת בנים תל אביבים שנראים קצת הומואים".
לפני חודש הגיעה אלה קידר-גרינברג אל בסיס הקליטה והמיון של צה"ל בתל השומר, לאחר שסירבה לעבור את שרשרת החיול. היא הועלתה למשפט צבאי בו נשפטה ל-30 ימי כליאה. קידר-גרינברג נשלחה לכלא 10 והושמה באגף הנשים, בו היא מוחזקת בתא נפרד.
