"יש סטיגמה של הומו תל-אביבי קלאסי שקוראים לו 'הומואית' בכוונה בלשון נקבה, כי הוא טיפה נשי, בעיקר בדיבור, בסלנג ובצעקנות, זה בדרך כלל הומואים שכזה באים בחבורות. יש להם את החבורה שאיתה הם יוצאים יחד למסיבות הקשוחות של תל אביב, הם מאוד מעורים בסצנה ההומואית, הרבה מהשיח שלהן הוא על הקהילה, והוא על המין בקהילה, וכולם מכנים אותם "הומואיות רעות", אומר השחקן ירדן בר-אל (28) שהחליט לכתוב על הנושא מחזה קצר יחד עם המחזאית גילי נוימן (29).
4 צפייה בגלריה
גילי נוימןו וירדן בר-אל. כתבו יחד הצגה על מה זה אומר להיות הומואית רעה
(צילום: אלבום פרטי)
הם קראו למחזה שלהם "אין הומואיות רעות", ולדבריהם המחזה הוא ביקורת פנים-קהילתית על מה זה אומר להיות הומו, והאם באמת אפשר להיות הומו בכל מיני צורות, או שכדי להשתלב צריך להיות הומו רק בצורה אחת. המחזה הקצר יעלה השבוע לראשונה, במסגרת פסטיבל "דרמה קווין" שיתקיים במרכז הגאה בתל אביב, כחלק מאירועי הגאווה של העיר.
אז באמת אין הומואיות רעות?
גילי: "יש הומואיות שרע להן, כפי שאפשר להסיק משם המחזה שלנו. בעצם על זה אנחנו רוצים לדבר בהצגה, שיש הומואיות רעות, ובואו רגע נשאל כקהילה, למה הן רעות ולמה הן מרגישות צורך להיות רעות".
ירדן: "אני נתקלתי בביטוי 'הומואיות רעות' רק אחרי שעברתי לתל אביב. אנחנו קראנו ככה למחזה מתוך רצון להאמין שלכל התנהגות רעה יש איזשהו מניע, ואם מכירים מישהו מספיק טוב ומדברים איתו ופותחים את הדברים, אז אפשר להבין אותו, ואפילו מגלים מכנה משותף".
גילי: "המחזה שואל איך אפשר לתת יותר מרחב לעוד צורות של התבטאויות של הזהויות השונות בקהילה, עוד צורות של להיות הומו".
"הומואית רעה" זו תופעה ישראלית או בינלאומית?
ירדן: "זו בטח לא תופעה רק ישראלית. בתוכנית האייקונית 'מרוץ הדראג של רופול' אפשר לראות את זה אצל הרבה מהדמויות".
"יש פתיחות מינית בקהילה שמביאה איתה מורכבות"
גילי נוימן וירדן בר-אל הם בוגרי לימודי תיאטרון בסמינר הקיבוצים. נוימן, שנולדה וגדלה בצורן ומתגוררת בתל אביב בשש השנים האחרונות, עוסקת כיום בעיקר במחזאות. מחזה אחר שכתבה, "מגש של כסף", מוצג בימים אלה בתיאטרון צוותא תל אביב. היא גם מורה לספרות בתיכון בליך.
ירדן בר-אל נולד וגדל במודיעין, עבר לתל אביב לפני שלוש שנים, והוא כיום ממשתתפי המחזמר המצליח "פריסילה מלכת המדבר" שמציג בימים אלו בתיאטרון הבימה ובבימויו של משה קפטן, מנהלו האמנותי של התיאטרון.
4 צפייה בגלריה
פרסילה מלכת המדבר. החוויות של ירדן מאחורי הקלעים של ההצגה, היוו את הבסיס להצגה החדשה שכתב
על מה ההצגה שלכם מדברת?
ירדן: "ההצגה מתעסקת ביחסים בין שני שחקנים בחדר החזרות של מחזמר גדול, לא נאמר שמות".
גילי: "בתיאטרון גדול, לא נאמר שמות".
ירדן: "אוקיי, החוויה שלי בחזרות על 'פריסילה' הייתה המניע לכתיבת המחזה".
ירדן: "הייתה סיטואציה שבה היינו יחד המון הומואים, והרבה פעמים השיחה עברה, בקלות יתר בעיניי, לדבר בריש גלי על מי פסיבי ומי אקטיבי מבחינת הפוזיציות במין. לאנשים אחרים זה לא הרגיש בוטה, אבל אני הרגשתי מאוד מכווץ, וקיוויתי שהשיחה לא תגיע אליי"
גילי: "יש את הגיבור עידו, רקדן במחזמר, ויש את לסרי, שנכנס באותו יום כשחקן מחליף בהצגה, והוא בא ללמוד את הצעדים מעידו. היה ביניהם בעבר קשר מיני, אבל לסרי לא זוכר את עידו, ועידו אוכל על זה סיפור, לא בקטע מאוהב, אלא איך זה שאתה לא זוכר אותי?"
ירדן: "ויש את הדמות של יעלה, שהיא שחקנית ורקדנית והיא החברה הכי טובה של עידו, ויש גם את אפיק ועומרי שהן עוד שתי דמויות הומואיות".
גילי: "הן קצת כמו מפלצת דו-ראשית כזאת, אבל אנחנו מגלים במחזה שהן לא בדיוק הסטיגמה שעידו הדביק להן, שיש בהן מעבר לזה וכמובן שיש לכל אחד את השוני שלו ואת הסיבות שלו להתנהג איך שהוא מתנהג".
איך נולד הרעיון?
גילי: "בגדול, אני אמרתי לו שצריך לכתוב מחזה על החוויות שלו בחזרות".
ירדן: "זה נכון. חזרתי מהחזרות על 'פרסיליה 'מאוד טעון, שיתפתי את גילי והתחלנו להעלות את זה על כתב, בלי לדעת לאן זה ילך. ככל שהעמקנו, גילינו הרבה רבדים שקשורים לשייכות, הרבה מתוך המקום המיני.
"יש הרבה לחץ מתוך הקהילה להיות משהו מסוים, לרצות משהו מסוים. אני מדבר על מודל היופי. יש פתיחות מינית בקהילה שמביאה איתה מורכבות. מצד אחד יש המון חופש לדבר על דברים, להרגיש פתוחים, להגיד ולעשות הכול, ומצד שני זה בא הרבה פעמים על חשבון זהירות ועדינות".
גילי: "יש כאן דיאלוג מורכב בין שני צדדים של הקהילה".
ירדן: "בחזרות על 'פריסילה' הייתה סיטואציה שבה היינו יחד המון הומואים, והרבה פעמים השיחה עברה, בקלות יתר בעיניי, לדבר בריש גלי ובלי לשאול אנשים לפני, על מי פסיבי ומי אקטיבי מבחינת הפוזיציות במין. לאנשים אחרים זה לא הרגיש בוטה או פולשני, אבל אני זוכר שהרגשתי מאוד מכווץ בסיטואציה, וקיוויתי שהשיחה לא תגיע אליי.
"או כשמדברים על אנשים או עם אנשים על איברי המין שלהם. לדבר על סקס בצורה שהיא מצד אחד חופשית, אבל מצד שני לא זהירה, לא עדינה, שיכולה לפגוע במי שמגיע לא מוכן לזה. הייתה סיטואציה אחרת שבה, כמו אצל הומואיות, הרבה פעמים המילה כוס נזרקת באוויר, חלק מהסלנג".
מה בעצם מפריע לך ב"כואב לי הכוס"?
"אני לא מגיע מהסלנג הזה, אז לי זה היה נשמע מאוד בוטה, טו-מאצ' בשבילי, זה לא מילים שהתכוננתי לשמוע וזה יוצר סיטואציה שלא התכוונתי להיות בה, אבל אתה יודע, ככל שאני מתחבר אליהם יותר, אני מרגיש יותר בנוח לדבר איתם על זה. אז היחס שלי לזה מורכב. אני לא נגד או בעד, אבל זה תלוי מה אומרים, למי ומתי. לפעמים האדם הכי בוטה בחדר יכול להיות לי מצחיק עם מילים מסוימות, ויש פעמים שזה יבוא לי ממש ברע".
4 צפייה בגלריה
גילי נוימןו ירדן בר-אל. "יש כאן דיאלוג מורכב בין שני צדדים של הקהילה"
(צילום: דניאל בגנו)
שיתפת את הפרטנרים שלך בקאסט לגבי אי הנוחות שלך מהשיח?
"הצפתי את זה עם מעט אנשים, עם מי שהיה לי נוח. לא ניסיתי באופן אקטיבי או מופגן לשנות את השיח. אני לא רוצה להגיד להם איך לדבר, כי זה מרגיש לי כמו אקט אלים של לסרס אותם.
"בתהליך כתיבת המחזה עברתי תהליך דומה לזה שעברתי בחזרות. הגעתי עם גישה חד-משמעית שאני צודק והם טועים, שיפסיקו לדבר ככה. תוך כדי העבודה ניסינו להבין את הפצע של כל דמות, ופתאום ראיתי שהם לא המפלצת שחשבתי שהם".
הבימה יודעים שאתם מעלים מחזה העוסק במתרחש מאחורי הקלעים של הצגה שלהם?
"אני לא יודע אם משה קפטן יודע, אבל אני הזמנתי את כל הקאסט. כמובן שהרבה מהאירועים בהצגה הם פרי דמיוננו וזה לא מבוסס אחד לאחד על מה שהיה".
גילי: "אנחנו שמחים על הזכות שיש תיאטרון גאה שאפשר לדון בו על סוגיות שהן פנים קהילתיות. אם הצגה כזאת שמבקרת את הקהילה, הייתה עולה בהבימה או בכל תיאטרון אחר זה היה קצת לא סבבה, לא פי.סי, ומי אתם שתבקרו"
בוויכוח הפנים-קהילתי במחזה, איזו עמדה לוקחת החברה הטובה של הגיבור?
גילי: היא לא מנסה להשתלב איתם כי היא בת והיא לא צריכה. לכן היא יכולה להביא רגישות ופגיעות ויכולת לשוחח. כשמשאירים גברים עם גברים במרחב מיני, אז הרבה פעמים קשה להם להגיד שהם נפגעו, והיא מציעה להם את המקום לדבר".
ירדן: "מי שהיה לי לפנות אליו, תמיד, כל החיים, זה חברות בנות".
גילי, את מגדירה את עצמך כחלק מקהילת הלהט"ב?
"אני לא כל כך מגדירה את עצמי. אני בעיקר מרגישה כאישה שאני בת ברית, ומוצאת את עצמי הרבה פעמים בסיטואציות שאני בתוך הקהילה".
גילי: "חשוב להגיד שאנחנו שמחים על הזכות שיש תיאטרון גאה שאפשר לדון בו על סוגיות שהן פנים קהילתיות. אם הצגה כזאת שמבקרת את הקהילה, הייתה עולה בהבימה או בכל תיאטרון אחר זה היה קצת לא סבבה, לא פי.סי, ומי אתם שתבקרו? אבל התיאטרון הגאה נותן מקום לדון בנושאים רלוונטיים בתוך הקהילה. זאת הזדמנות מדהימה והלוואי שזה רק יגדל".
"אין הומואיות רעות" בבימוי רם גואטה ובהשתתפות אילן זכרוב, מירי זהבי, דניאל אביטל, רועי דוד ואסף זלמנוביץ', תופיעי במקבץ "קוויקי" בפסטיבל "דרמה קווין".
