"השיר החדש שלי מדבר על צ'ילים, שהם מפגשים מיניים מרובי משתתפים, שבהם אנשים גם עושים הרבה סמים וגם מזדיינים. מצד אחד, זו חוויה קולקטיבית, אבל היא גם מאוד אישית", אומר הזמר הצעיר אופק יפרח-אזולאי (30), כשהוא מתאר את הסינגל האחרון שהוציא, "י.ל. פרץ", שיר שהוא כתב, הלחין ומבצע.
"הייתי הולך לאירועים האלה, מגיע אליהם בעיקר דרך גריינדר, אבל לאט-לאט יש לך גם אנשים שאתה מכיר, שלוחות. מפגש ספציפי יכול להיות מאוד אינטימי מבחינת מספר המשתתפים, אבל יכול להיות גם גדול עם עשרות בנים. לפעמים סמים הם המרכז של הדבר, לפעמים הסקס הוא העיקר, זה משתנה".
"עם אלכוהול ועם פופרס, שזה דבר נורא, אתה לפעמים כופה על עצמך משהו כי אתה לא מרגיש אותו בצורה טבעית. הקושי בא אחרי שזה עבר. וכן, היו מקרים שראיתי לידי אנשים שמתעלפים"
אילו סמים מעורבים במפגשים המיניים האלה?
"עושים ג'י, ממסי, אם.די, קוק. כמובן שגם אני עשיתי סמים, אבל הכי בעדינות. אני לא אומר את זה בקטע מתיפיף, אני פשוט מאוד מבוקר, תמיד מנסה לשמור על שליטה. אני בעיקר טיפוס של אלכוהול. היו תקופות שלא יכולתי לעשות סקס בלי השפעה של אלכוהול".
יש חוויות פחות נעימות שאתה זוכר מהצ'ילים?
"חוויות לא נעימות הגיעו בעיקר אחרי זה. לפעמים אתה עושה דברים שאתה לא באמת רוצה, אבל אתה זורם. עם אלכוהול ועם פופרס, שזה דבר נורא, אתה לפעמים כופה על עצמך משהו כי אתה לא מרגיש אותו בצורה טבעית. הקושי בא אחרי שזה עבר. וכן, היו מקרים שראיתי לידי אנשים שמתעלפים, מקרים של ירידות לא טובות. אבל אני זוכר גם דברים מצחיקים, כמו שפתאום פופרס נשפך לי באף וכולם שם התגייסו לעזור לי לנקות את זה".
כיום אתה עדיין משתתף באירועים כאלה?
"לא, כי אני חושב על היום שאחרי, אני לא רוצה לאבד שליטה. יש רגעים שאני נזכר בזה במין געגוע מסוים, אבל אז אני נזכר גם שבסוף זה לא היה כזה כיף, וזה בעצם נועד לכסות ולפצות על משהו אחר. הרבה פעמים יותר קל להזדיין מאשר לייצר איזושהי קירבה אנושית. כיום יש בי משאלה למשהו אחר, יותר בטוח, פחות להסתכל כל הזמן לצדדים ויותר להסתכל אל עצמי, משהו יותר שליו".
"זכורה לי הומופוביה איפה שגדלתי"
הוא מתגורר בשכונת שפירא בדרום תל אביב, אליה עבר לאחרונה לאחר שלוש שנים בשכונת פלורנטין. גדל בקריית אתא, "בשכונה מסורתית שהיום היא כבר מאוד חרדית, עברו אליה המון אנשים מבני ברק".
"גדלתי בבית מסורתי", הוא משתף. "שני ההורים ילידי מרוקו שהגיעו לארץ בילדותם. אני הקטן מבין שלושה אחים. אבא עם כיפה, הוא היה נגד בצבא קבע, אמא הייתה מסורתית אבל לא שומרת שבת והיה מתח סביב זה, קונפליקט בתוך הבית. זכורה לי הומופוביה איפה שגדלתי, בטח בתקופה ההיא".
איזו הומופוביה זכורה לך מהילדות?
"היה גיי אחד בשכבה שלי, אני זוכר שאמרתי עליו שהוא מגעיל אבל בפנים אמרתי לעצמי שאני מקנא בו. עד גיל 15 הייתי קצת ערס, מחוספס, מסתובב עם הבעייתיים של השכבה, היה לי כישרון להתחבר תמיד לחזקים, מאוד הסתרתי את השוני שבי".
מתי הפסקת להסתיר?
"היציאה שלי מהארון לא הייתה מתוכננת. כשהייתי בן 17 אמא שלי לקחה אותי לשיחה, אמרה שהיא לא מבינה מה קורה איתי, והיא פשוט שאלה אותי אם אני הומו. כשאמרתי לה שכן, היא הייתה נורא מופתעת. עם אבא שלי חיכיתי, סיפרתי לו רק שנתיים אחרי, אבל בסוף הוא קיבל את זה הכי טוב מכולם במשפחה.
"דווקא עם האחים שלי היו דרמות, הם לא רצו לקבל את זה. זה היה נראה להם כמו מכה קשה. אחד מהם ממש התפרק בהתחלה, היה בסוג של אבל. מהר מאוד זה השתנה והיום זה כמעט ולא אישיו".
"עד גיל 15 הייתי קצת ערס, מחוספס, מסתובב עם הבעייתיים של השכבה. היה לי כישרון להתחבר תמיד לחזקים, מאוד הסתרתי את השוני שבי"
מתי הייתה ההתנסות הראשונה שלך ביחסים עם גברים?
"יחסי מין עם בנים התחילו אצלי בגיל יחסית מוקדם, התנסיתי לראשונה בגיל 14. זה התחיל ממשהו קטן אבל התגלגל. בכל פעם התקדמנו עוד שלב, עד שהסכר נפרץ. בתקופת הצבא כל מה שלא עשיתי בתיכון, עשיתי אז. שירתתי בכלא שש. במשטרה הצבאית יש מלא הומואים, זה ממש מעוז של הומואים וזה ידוע. היו עניינים בין אנשים בחדרים, לא עם האסירים כמובן, אבל בתוך הצוות. התחלתי אז גם לצאת למסיבות, ובתקופת הצבא הייתי הולך הרבה לסאונות".
מתי הייתה האהבה הראשונה בחייך?
"תלוי איך אתה מגדיר אהבה, זו שאלה שאני עד היום שואל את עצמי. אני לא יודע מה זאת התאהבות. האם ברגע שבפעם הראשונה נשבר לי הלב, אז זאת התאהבות?
"לפני איזה ארבע שנים, בעקבות דחייה שחוויתי ממישהו שכבר היה איתו משהו, נשבר לי הלב. חוויתי פתאום רגש שבכלל לא חשבתי שאי פעם אחווה. אני מודה על על החוויה הזאת, כי היא הראתה לי שגם אני יכול להרגיש. עד אז הרגשתי תמיד שאני הצד הזה שפוגע, הצד שמסיים. ברגע שאתה חווה כזה דבר, אז אתה פתאום רואה את הצד השני. זה היה מאוד עוצמתי".
מתי ואיך הגעת לעסוק במוזיקה בצורה מקצועית?
"אחרי הצבא עברתי לגור שנה בתל אביב, ואז עברתי לדרום ללימודי משפטים במכללת ספיר. סיימתי תואר, עברתי שוב לתל אביב, והתחלתי התמחות באגודה לזכויות האזרח. אבל אחרי עוד שנה וחצי הבנתי שאם לא מצאתי את עצמי שם אז זה לא בשבילי. לא הרגשתי את הפאשן למקצוע המשפטים, לא הרגשתי שזה אני. ניגשתי לבחינות לשכת עורכי הדין ונכשלתי בשתי נקודות, והחלטתי שאני לא עושה את זה שוב. אני מאמין בסימנים, והרגיש לי שזה לא מדויק לי.
"איך שעברתי לתל אביב, בזמן ההתמחות, התחלתי ללמוד מוזיקה בבית הספר BPM, במסלול זמר יוצר. אחרי הלימודים התחלתי להקליט. לפני חצי שנה יצא השיר הראשון שלי, 'אדם'. הרגשתי והבנתי שיש לי פה משהו מעניין. אחרי זה הוצאתי את השיר 'ואתה תבוא' שהוא יותר אישי, מדבר על התקווה לזוגיות. 'י.ל. פרץ' הוא השיר השלישי והאחרון שלי, בדרך לאלבום הבכורה שלי שבו כתבתי והלחנתי את כל השירים שאני מבצע".
"נורא קשה לי להגיע לאינטימיות, אני מבין את זה, אני גם מדבר ושר על זה. יש לי קטע שברגע שאני מגיע לשלב מסוים בזוגיות, אז אני נתקע. מאוד קשה לי ליצור זוגיות ממושכת"
יש כיום זוגיות בחייך?
"יש מישהו, אבל אני עדיין לא יכול לדבר עליו לצערי. זה עדיין בבדיקה, אנחנו עוד לא יודעים".
הייתה לך בעבר מערכת יחסים משמעותית?
"הזוגיות הכי ארוכה שלי נמשכה שמונה חודשים. זה היה לפני ארבע שנים עם בחור שהוא מוזיקאי. נורא קשה לי להגיע לאינטימיות, אני מבין את זה, אני גם מדבר ושר על זה. יש לי קטע שברגע שאני מגיע לשלב מסוים בזוגיות, אז אני נתקע. מאוד קשה לי ליצור זוגיות ממושכת. אני הרבה פעמים לא מצליח להתרכז בזוגיות, בקשר, אני לא שם עד הסוף. בני הזוג משקפים לי את זה בכל מיני צורות. זה קורה להרבה גייז אני מבין".
אולי אתה לא באמת רוצה זוגיות?
"ברור שאני רוצה, אני חושב שכל אחד רוצה זוגיות. אין ספק שזה משהו שנותן המון ביטחון ויציבות. מצד שני, אני אגיד שהרבה פעמים זה תוקע. אני אגיד גם שהרבה מתחילים איתי, במיוחד בזמן האחרון, אני מקבל הרבה פניות".
אילו תגובות קיבלת על השיר החדש?
"מהתגובות שקיבלתי על השיר הבנתי כמה הוא נגע במקומות רגישים אצל אנשים שמאוד הזדהו איתו. רוב השירים שלי מתעסקים בלהט"ב, עוסקים בפחד מאינטימיות, פחד מקרבה, פחד מדחייה. השירים מושמעים בכל מיני תוכניות רדיו ואתרים, גם הופעתי איתם לאחרונה בכל מיני מסיבות במועדונים. יש דיבור מגניב".
